בגבורה ובענווה – 8 סיפורים לחנוכה מעולם המכינות
- 09 ינואר 2025
- מדור: חדשות מעולם המכינות
במהלך חג החנוכה האחרון בחרנו להאיר סיפורי גבורה לא רק משדה הקרב – אלא מחיי היום-יום. הכירו 8 בוגרים ובוגרות שפעלו בשנה האחרונה בכל יום ביומו בעוז רוח ונחישות מעוררת השראה
חג החנוכה שעבר עלינו, כמו כל חג בשנה האחרונה – מגיע עם מטען סמלי במהלך המלחמה המתמשכת. סיפור ניצחון המכבים, מעטים מול רבים, ומאבק על קוממיות מזכיר לנו את הגבורה שאנו רואים בשדה הקרב בימינו אנו. אבל הגבורה לא שמורה רק לקרבות הגדולים של ההיסטוריה: היא חיה ונושמת גם ברגעים השקטים, בחיי היום-יום של אנשים שנלחמים את הקרבות האישיים שלהם.
השנה, לכבוד חג החנוכה, בחרנו להאיר את הרשתות החברתיות ב-8 סיפורי גבורה פחות מוכרים – לאו דווקא מהשדה הקרב, אלא גם מסיפורי התמודדות ונחישות שבשגרה. בכל יום במהלך החג הכרנו גיבור או גיבורה מעולם המכינות. מוזמנים לקרוא את כל שמונת הסיפורים כאן בכתבה
*כדי לא לפספס את הפוסטים הבאים – מוזמנים לעקוב אחרינו באינסטגרם.
נר ראשון – יונה בצלאל בריף ז״ל
את הפוסט הראשון בסדרה הקדשנו ליונה בצלאל ז״ל, בוגר מכינת בני דוד במעלה אפרים, שנפטר מפצעיו לפני חודש בכ״ה מרחשוון. את הקטע כתבו חבריו של יונה מהמכינה יחד עם משפחת בריף:
יונה בצלאל בריף הי"ד נולד בד׳ ניסן התשס״א, שירת כלוחם וחובש קרבי ביחידת דובדבן.
בחודש מאי 2023 נפצע יונה בפעם הראשונה בפעילות מבצעית בשומרון. לאחר שיקום ארוך וחשיבה רבה, יונה החליט לשוב ולשרת ביחידה המובחרת, זאת על אף שניתנה לו האפשרות להשתחרר בכבוד לאחר הפציעה.
בבוקר שמחת תורה התשפ"ה יונה וצוותו הוקפצו מבסיסם היישר לכפר עזה - והיו לאחד מהכוחות הסדורים הראשונים שנכנסו ללחימה. לאחר לחימה עיקשת בגבורה עילאית מול עשרות מחבלים, ולאחר שהצילו מספר משפחות אשר הסתתרו בממ״דים מהמחבלים, יונה וצוותו היו בדרכם להציל משפחה נוספת בקיבוץ.
במהלך הדילוג אל הבית הבא נקלע הכח למארב ועקב כך נפצעו המפל"ג של יונה - בן בורנשטיין הי״ד וחברו של יונה לצוות אמיר פישר הי"ד שלבסוף נפלו בקרב.
יונה לא היסס לרגע, וקפץ להציל את בן ואמיר. במהלך ניסיון החילוץ יונה נפצע באורך אנוש.
יונה ספג שלושה עשר כדורים לכל גופו - וכדור אחד לראש, כל זה לא מנע ממנו להמשיך ולנסות לגרור בשארית כוחותיו את בן אל פתח הבית הסמוך אליהם.
יונה עבר תהליך פינוי ארוך ומורכב מאוד שבמהלכו טיפל בעצמו, נתן הנחיות לטיפול לפצועים סביבו, ועבר עוד מספר התקלויות עם מחבלים בדרך.
יונה לבסוף הצליח להגיע לבית חולים תל השומר במצב אנוש.
מאז, יונה התחיל במלחמה האישית שלו - "וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג ארבעה מאות ושבעה עשר ימים וארבעה מאות ושבעה עשר לילות".
מלחמה זו הייתה מלחמה יום יומית כנגד כל הסיכויים.
בתקופה זו נחשפה האישיות האדירה של יונה אל עם ישראל, ובחדר 11 בטיפול נמרץ הצליח יונה לשמור על הקסם, החיוך הענק שלא מש מפניו, והשלווה הכל כך אופיינית לו, ועל ידי כך השפיע על מכריו וסובביו רבות.
באותו חדר יונה הקפיד להתפלל, להניח תפילין, לארגן ביקורי חברים ואמנים, קבלות שבת, הרצאות טד, משחקי קופסא ועוד. לבסוף, לאחר ארבעה מאות ושבעה עשר ימים של משחק תופסת אחד ארוך, הקב"ה החליט שהוא רוצה את יונה קרוב אליו.
בכ"ה במרחשוון התשפ"ה בשעה 6:29 בדיוק - הזמן המדויק שבו מחבלי חמאס פתחו את המלחמה נגדנו, יונה עלה בסערה השמימה.
"וָאֹמַר מִי־יִתֶּן־לִּי אֵבֶר כַּיּוֹנָה אָעוּפָה וְאֶשְׁכֹּנָה".
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
חבריו הקרובים מהמכינה, אמיתי ואוריאל שיתפו:
אמיתי ספד ליונה ז״ל: ״תמיד תהיה לנו למופת. עבורי ועבור כולנו. כעם, כמדינה, כמכינה, כחבר. שרק נהיה ראויים לך״.
אוריאל רוטנברג כתב: ״יונה היקר, מאחל לנו בעז"ה שלא תשכח מליבנו. החיוך הנחישות וההתמדה שלך ימשיכו להיות איתנו ולחזק אותנו גם ברגעים הקשים, שנזכה להמשיך את דרכך״.
יהי זכרו ברוך.
נר שני – ל׳
ל׳ בוגרת מכינת לפידות, סטודנטית לתואר שני בביוטכנולוגיה וגם קמב״צית בגדוד צנחנים במילואים. ל׳ נשואה למילואימניק ביחידה מיוחדת, ולכן בצהרי ה-7 באוקטובר שניהם ארזו יחד תיקים גדולים והתפצלו כל אחד לתפקידו. בשבועות הראשונים של המלחמה ל׳ גילתה שהיא בהריון. יחד עם זאת, היא בחרה להמשיך במילואים כארבעה חודשים.
עבור ל׳ המילואים האלה נראו אחרת מבדרך כלל: ״בתור קמב״צית אני צריכה לתת כמה שיותר. אני עושה סיורים ופעילה מאוד. אני תמיד דוחפת את החיילים שלי להצטרף לסיורי גזרה. במלחמה הבנתי שזה חסר אחריות מצידי לצאת לסיורים האלה. ההבנה שיש מישהי שתלויה בי עכשיו גרמה לי להיות זהירה יותר״.
במקביל, בעלה של ל׳ נלחם בעזה. היציאות של שניהם לא תמיד הסנכרנו, ובחודשי המלחמה הראשונים הם נפגשו לעיתים רחוקות. בחודש אפריל, כשהייתה בחודש שמיני, ל׳ כבר לא יכלה להצטרף לסבב המילואים השני של הגדוד שלה, אך בכל זאת עזרה להם במשך יומיים בהתארגנות. בחודש יוני היא כבר ילדה את ביתה הבכורה.
היא סיפרה לנו: ״היה לי ברור שאני ממשיכה. הרבה יותר קשה להישאר בבית ולחכות לבעל שיחזור מהמילואים מאשר גם לעשות מילואים במקביל. זה אפשר לי להיות עסוקה במקום לשקוע במחשבות. למדתי בתקופה הזו שהכל אפשרי. מספיק רצון ומוטיבציה ואפשר לשלב גם וגם וגם. לומדים להעריך את הדברים הקטנים״.
נר שלישי – טלי
הכירות את טלי, בוגרת מכינת צהלי כחניכה וכמדריכה, סטודנטית לרפואה ופרמדיקית בגדוד מילואים.
מאז 2018, טלי משרתת מילואים פעילה בגדוד. היא לקחה באופן קבוע חלק באימונים, בתרגילים הגדודיים ובתרגילי הרפואה. ב-7.10 עבדה במוקד של מד״א בשעות הבוקר. כמה שעות לאחר מכן התגייסה בצו 8 והוצבה יחד עם הגדוד בגבול הצפון. מאז היא הצטרפה לגדוד בכל סבב מילואים, בלבנון או בעזה: ״כפרמדיקית נמצאת רוב הזמן עם הפלוגה יש איתי עוד צוות של חובשים ואנחנו החוליה הרפואית. אנחנו עם הלוחמים כמעט כל הזמן״.
מה נתן לך כוח להמשיך מסבב לסבב במילואים?
״אני חושבת שאחד הדברים שגם דיברתי עליהם אחר כך – גם אם לא מרגישים את זה ביום יום, כי היום יום מלא בבוץ, אבק, רעב ועייפות, בזום אאוט זה מרגיש שאנחנו חלק מההיסטוריה. היו המון רגעים שהסתכלנו על הארץ מלבנון או בעזה והרגשנו תחושה של שליחות. אנחנו עושים היסטוריה ומגנים על עם ישראל. כשגדלתי דיברו איתי הרבה על קום המדינה ועל דור החלוצים וזה ליווה אותי - זה הדור שלנו, התור שלנו. לא תמיד הרגשתי את זה בלייב, היו ימים שהייתי עייפה ועצבנית, אבל התחושה שאת עושה משהו כזה גדול שווה המון הקרבה ומלווה אותי גם אחר כך.״
נר רביעי – איתי שגיא
- הכירו את איתי שגיא, בוגר שלוחת ברעם של מכינת ׳גליל עליון׳. איתי נלחם בגבורה בעוטף עזה בימיה הראשונים של המלחמה ונפצע באורח קשה מאוד מרימון שפגע בצווארו. עוד כשהיה בשיקום בבית החולים, הוא קיבל החלטה להמשיך את הלחימה שלו בזירה חדשה: הזירה הבינלאומית. הוא הספיק להיפגש עם קנצלר אוסטריה, מושל אוקלהומה, מושל טקסס, חברי קונגרס ואנשי עסקים מרחבי העולם. בימים אלו, הוא מעביר הרצאות ומספר את סיפורו בארץ ובעולם כשמטרה מרכזית לנגד עיניו: העלאת המודעות וגיוס התמיכה בנכי צה״ל.
איתי מספר שעבורו המשך הפעילות והעשייה הייתה בחירה טבעית: ״היו לי שתי אפשרויות: הראשונה, מבחינתי, היא ליפול לתהום של רחמים עצמיים והפסד. השנייה הייתה להפוך את מה שקרה לי ולצוות שלי לדבר הכי חזק בחיים שלי שמניע אותי קדימה. זו עבודה נפשית, זה לא תמיד מצליח ולא כל יום הוא פשוט, אבל זו המטרה שהייתה לי מול העיניים. העיקר להמשיך לנסות״.
איתי שיתף שהערכים שמובילים אותו היום הם כאלו שבמידה רבה ספג גם בשנת המכינה, שאהב והשפיעה עליו היום. אנחנו נוסיף, שאנשים כמותו והערכים שמובילים אותם הם המצפן עבור עולם המכינות בכל יום ביומו.
נר חמישי – אוריה ברוכי כהן
אוריה ברוכי כהן, בוגרת מחזור א׳ של מכינת צהלי, נבחרה להיות אשת השנה של תנועת ״אמונה״ ולא בכדי.
אוריה, בת 35, נשואה לאבישי, אמא לארבעה ילדים קטנים, מתגוררים בכפר מימון. למרות הגיוס של בעלה למילואים היא החליטה לשרת גם בעצמה כקצינת נפגעים, כל זאת לצד תפקידה כראש המועצה הדתית שדות הנגב.
חודש לפני ה-7 באוקטובר אוריה ילדה את בנה הקטן. וכך, עם 4 ילדים קטנים ותפקיד בכיר במועצה האזורית ׳שדות נגב׳, אוריה לא ויתרה על שירות מילואים פעיל. כל זאת כאשר היא ומשפחתה מפונים מיישובם בעוטף עזה ושוהים במלון בירושלים מספר חודשים.
כשקיבלה את הפרס מטעם תנועת ״אמונה״ אמרה: ״אמנם רק אני מקבלת את התואר, אך יחד איתי צריכות להיות כאן עוד אלפי משרתות ועוד עשרות אלפי נשות מילואים, כולן גיבורות בחזית וגיבורות בעורף״.
שאלנו אותה מה הניע אותה להמשיך לשלב בין העבודה, הלימודים והמשפחה המפונה והיא ענתה: ״זה המקום שלנו, זה התור שלנו, וזו האחריות שלנו לפעול. ברגעים כאלה עלינו לשאוב כוח מהמשפחה, מהקהילה ומהערכים המשותפים. כי זוהי לא סתם אמירה - באמת אין לנו ארץ אחרת. וכל מה שאנחנו עושים היום, נעשה למען העתיד שלנו ושל ילדינו.״
צילום התמונה: דוברות עדי נגב - נחלת ערן.
נר שישי – אבישג בצר
הכירו את אבישג בצר, מנהלת שלוחת שדה נחמיה שבמכינת גליל עליון.
אבישג עובדת במכינת גליל עליון כבר 5 שנים. המלחמה תפסה אותה בשנה השנייה לתפקידה כראש שלוחת קיבוץ ברעם, שממוקם 200 מטרים מגבול לבנון. אבישג ובן זוגה התגוררו אז במושב דישון, שגם כן ממוקם בסמוך לגבול.
ב-7.10 אבישג פונתה מביתה ואחד מהמדריכים במכינה שלה גויס למילואים. היא עברה לאילת יחד עם החניכים. היא סיפרה לנו: ״בקושי ארזתי – היה לי זוג מכנסיים וכמה בגדים בודדים. מאז בן זוג שלי ואני מפונים מהבית בדישון. בהתחלה הייתי בעיקר עם המכיניסטים. ישנו במתנ״סים, התנדבנו בכל מיני מקומות ברחבי הארץ. כשחזרנו לפעול בגליל העליון בקיבוץ כפר הנשיא, לא היה לנו איפה לגור, אז גרנו בדירת חדר קטנה בקיבוץ״.
אבישג תיפקדה כמדריכה וכמנהלת מכינה במקביל: ״זה היה כייף ומורכב בו זמנית. גם כשחזרנו לפעילות בצפון בעיקר התנדבנו. היה צורך גדול באזור שלנו – בחינוך ובחקלאות. גרתי בכפר הנשיא במשך חמישה חודשים עד שהמדריך חזר. אחר כך שכרנו בית ביסוד המעלה ועכשיו אנחנו מתגוררים שם. מאז הקמנו שלוחה חדשה בשדה נחמיה על שם רגב אמר ז״ל, בן הקיבוץ שנפל ב7.10, ואנחנו פועלים להנצחתו במכינה יחד עם המשפחה שלו. היום אנחנו צועדים לאור ערכיו״.
מה גרם לך להרגיש בית בתקופה הזו?
״היה קשה להרגיש בית, למרות שקיבלו אותנו בזרועות פתוחות בכפר הנשיא. גם אותי וגם את המכינה. כולם מאוד התגייסו לעזור. אני חושבת שלצערי לא הרגשתי בית כבר תקופה מאוד ארוכה, רק ביסוד המעלה אנחנו מתקרבים לתחושה הזו. אחד הרגעים המורכבים שאני זוכרת מהתקופה שבה התגוררתי כמפונה בכפר הנשיא היה שהלכתי פעם ראשונה לסופר ויכולתי לקנות דברים למקרר גדול אבל היה לנו רק מקרר קטן. פשוט בכיתי מול הקופאית. לא יכולנו לבשל. זו הייתה תקופה קשה. אבל הייתה הרבה תחושת שליחות - עשינו את הדבר הנכון. נשארנו בבית שלנו, בגליל העליון, וזה מה שנתן לי כוח.״
נר שביעי – אסף
הכירו את מנכ״ל מכינות דרך ארץ, אסף. בשנה האחרונה, במקביל לתפקידו בעולם המכינות אסף משרת כמג״ד. מה-7.10 הוא פיקד על הגדוד בהגנה בצפון ובספטמבר האחרון הוקפץ להיכנס לתמרון בלבנון. באחד הקרבות, הגדוד נכנס למארב וספג נפגעים רבים, אך חזר המשיך בלחימה עד לעמידה בכל המשימות. במהלך אחת המשימות אסף נפצע בעצמו מירי נ״ט ואושפז. לאחר יממה בבית החולים הוא שב מיד למשימות וחזר לפקד על הגדוד.
שאלנו את אסף כיצד אוזרים את הכוחות לשוב להילחם פעם אחר פעם: ״בראש ובראשונה - האחריות לפקודים שלי. אני לא יכול להישאר בחוץ. יש לי מחויבות כלפיהם. ויחד עם זאת, החשיבות של המשימה. לכולנו בגדוד היה ברור למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים. אנחנו ידענו שאין מישהו אחר שיעשה את זה במקומנו״.
אסף חי חיים כפולים: כשהוא לא לוחם ומפקד, הוא מנכ״ל מכינות דרך ארץ, ועומד בראשן של שתי מכינות שנתיות ועוד 4 מכינות חצי שנתיות. כששאלנו אותו איך הוא מצליח לשלב את שני התפקידים הוא סיפר: ״זה מורכב. בארגון יש אנשים מופלאים שנתרמו לעשות בכל מה שאפשר. מנהלים חזקים (בעיקר מנהלות!) וועד מנהל חזק ומעורב. הם נרתמו לעזור ולתפוס תפקידים שאנשים נעדרו מהם בגלל המילואים. ככה הצלחנו להמשיך לפעול, ואפילו פתחנו מכינה שנתית חדשה באשקלון״.
נר שמיני – סתיו
סתיו, בוגר שלוחת כפר הנשיא במכינת גליל עליון, שעלה לארץ מארה״ב, התגייס לקרבי ונלחם בקרבות ה-7.10.
סתיו הגיע למכינה דרך תוכנית ״יחד״, שמשלבת חניכים מרחבי העולם במכינות, אך עוד מאז שהיה ילד ידע שיום יבוא וירצה לעלות על מדים: ״רציתי להתגייס מגיל קטן. אפילו לא עשיתי בחינות SAT בארה״ב. זה היה ברור שאני הולך לצבא. זה משהו שידעתי שיספק לי תחושה של שייכות - שזה משהו שאעשה גם עבור המדינה, וגם עבורי״.
סתיו התגייס לקרבי וב7.10 סגר שבת באזור עוטף עזה. במהלך השעות שבאו לאחר 6:30 בבוקר שמחת תורה, סתיו נלחם בתעוזה, באומץ לב ובגבורה יחד עם חבריו למחלקה ולפלוגה. הם עברו מהתקלות להתקלות, ובין קרבות הירי, איבדו אחים לנשק. סתיו מספר, שעבורם הוא המשיך להילחם גם כשהיה קשה ומעייף: ״בסוף מי שהכי נותנים לי כוח הם החברים שאיבדתי, והמחויבות להמשיך את דרכם. בכל שלב במלחמה אני מוצא ״למה״ חדש שדוחף אותי הלאה.
היו לנו גם הרבה פצועים במחלקה. תמכנו ועודדנו אחד את השני, ובמהלך המלחמה בנינו ביחד משפחה חדשה. וגם כשקשה וכשהנפש עייפה, אנחנו מבינים שיש כאן משימה שהיא גדולה מאיתנו: אין לנו ברירה אלא להילחם, אין לנו ארץ אחרת. עם כמה שזה קלישאתי זה נכון - אין לנו מקום אחר להיות בו, ועבור זה אני נלחם״.
סתיו נמצא כעת בקורס קצינים. אנחנו מאחלים לך בהצלחה ומצדיעים לך!
מאמרים בנושאים דומים
צומחים מהשבר – פרק אחרון: מכינת דרור, יונתן, לכיש ודרך פרת
סדרה מיוחדת – הכירו את 11 השלוחות והמכינות החדשות שנפתחו בזמן מלחמה. והפעם – פרק שלישי ואחרון:...
המשך קריאהצומחים מהשבר – פרק שני בסדרה: מכינת חברותא ושלוחות חדשות בעמי-חי, תבור ואדרת
סדרה מיוחדת – הכירו את 11 השלוחות והמכינות החדשות שנפתחו בזמן מלחמה. והפעם – פרק שני: הכירו את...
המשך קריאהצומחים מהשבר – פרק ראשון בסדרת כתבות על השלוחות והמכינות החדשות
סדרה מיוחדת – הכירו את 11 השלוחות והמכינות החדשות שנפתחו בשנת הלימודים תשפ״ה. והפעם – פרק ראשון:...
המשך קריאהבוגרים יקרים, הכתבה הזו בשבילכם – ארגון ׳בארצנו׳ מתחדש
משוחררים טריים? מכיניסטים בנשמה? – ׳בארצנו׳, תנועת ההגשמה של בוגרי המכינות, מתחדשת ומציעה פעילויות...
המשך קריאהמעל ל-330 בוגרים במהלך 8 שנות פעילות – תוכנית שיבולים פותחת שנה
שנת תשפ״ד הייתה שנה לא רגילה בתוכנית להכללת צעירים עם מוגבלות במכינות: ״השקענו הרבה יותר משאבים...
המשך קריאה״7 באוקטובר היה סיבה נוספת להגיע למכינה״ – הכל על סמינר פתיחת שנה בתוכנית ׳יחד׳
110 חניכי ׳יחד׳ הגיעו למכינה בישראל באחת משעותיה הקשות ביותר – שנה לתוך המלחמה. מוזמנים לשמוע על...
המשך קריאה
עקבו אחרי המועצה ברשתות החברתיות