"אתם יכולים להילחם בראש שקט כי יש מי שתומך בכם מאחורה" – חניכי המכינות מתגייסים להתנדבויות ברחבי הארץ

הכירו את ירוס, יונס, אבירם ואלון – ארבעה נציגים מארבע מכינות שונות שפועלים בימים אלו מסביב לשעון מתוך מטרה ברורה: להפיץ אור בתקופה של חושך

החניכים התחילו את שנת המכינה כחודש בלבד לפני פרוץ מלחמת חרבות ברזל. כבר בבוקר ה-8 באוקטובר, רבים מהם התייצבו וביקשו להתנדב היכן שרק אפשר. בשעות ספורות הוקם במועצת המכינות חמ"ל התנדבויות מיוחד בשיתוף עמותת "לב אחד", שמתכלל את המשימות שהמכינות השונות נקראות לבצע. המכינות התפזרו במוקדי התנדבות שונים ומאז החניכים פועלים מסביב לשעון בעשייה למען תושבי הדרום והצפון, באריזות ללוחמים, בניקוי ופינוי מקלטים ועוד.

הכירו את הנפשות הפועלות במפעל ההתנדבות של עולם המכינות:

ירוס מהרט – חניכה בשלוחת שדרות של מכינת נחשון

במכינת נחשון החניכים הספיקו להתנגב במגוון מקומות בשלוש השבועות הראשונים – מסיוע לחקלאים, דרך עבודה במפעלים חיוניים ועד פינוי מקלטים, איסוף מוצרי מזון והתנדבות עם קהילות מפוני העוטף. ירוס התרגשה במיוחד מהמפגש עם ילדי העוטף, וכך סיפרה לנו: "כשילדי העוטף הגיעו היה לי חיוך מטורף על הפנים. הם צעירים והם עברו מציאות שוברת. היינו במיון בגדים ומשחקים לילדים ואז הגיעה משפחה עם ילדים מהעוטף והילדים רצו, צחקו, חייכו איתנו וזה היה מרגש. מסתבר שזאת הפעם הראשונה מאז המלחמה שהם זזו מההורים ושיחקו."

אבירם דוד – חניך בשלוחת הבנים של מכינת מלח הארץ

"אנחנו במכינת מלח הארץ מתנדבים באזור ים המלח בכל מיני התנדבויות, לי אישית יצא להיות רוב הזמן במצוקי דרגות שלשם מגיעים הרבה אנשים מעוטף עזה וגם אנשים שפינו בצפון הארץ.

עיקר העשייה שלנו במצוקי דרגות זה לבשל, להעסיק את הילדים בשביל להרים את המורל, לתת להורים לנוח ובין היתר להיות אוזן קשבת לכל מי שרוצה לשתף ולספר על איך שהוא מרגיש על מה שהוא עבר. זו התמודדות לא פשוטה, הכי קשה זה לשמוע את הסיפורים ואת ההתמודדות הנפשית של האנשים הבוגרים."

אלון כספי – חניך בשלוחת חולית של מכינת הנגב

חניכי שלוחת חולית במכינת הנגב נקראו למשימה שקרובה לליבם במיוחד – התנדבות עם קהילת מפוני הקיבוץ. אלון סיפר לנו על העבודה יחד איתם: "העשייה שלנו עם מפוני חולית סובבת בעיקר סביב הילדים של הקיבוץ. הילדים, שאת רובם כבר יצא לנו להכיר במכינה, נמצאים במלון בלי הרבה יכולת לצאת ובלי מסגרות רגילות. התפקיד שלנו כאן הוא להעסיק אותם ולשמור עליהם לאורך כל היום, לתת להם לפרוק עלינו את מה שהם מרגישים ולתת להורים קצת זמן חופשי לשקם את כל מה שאבד להם במתקפה על הקיבוץ.

אנחנו פנים מוכרות בשביל הילדים, הם יכולים להרגיש בנוח לדבר איתנו ולהיקשר אלינו, וחוץ מזה אנחנו דואגים לשחק איתם ולהפעיל אותם כל היום במטרה להפוך את השהות שלהם כאן למהנה כמה שאפשר ולנסות לדאוג לכך שאף ילד לא נשאר לבד. בימים האחרונים אנחנו מסייעים בהחזרת הילדים למסגרות החינוכיות בליווי צוות של אנשי הוראה ופסיכולוגים ובכתיבת והעברת פעולות לנוער של חולית שגם יצאו איתנו לטיול השבוע."

גם שלושה שבועות אחרי כולם משתפים אותנו בתחושה דומה: שליחות והבנת חשיבות המשימה. למרות המורכבות והאתגרים שההתנדבויות השונות מציבות בפניהם, הם ממשיכים לפעול מתוך אהבה גדולה ורצון להפיץ טוב ולהקרין אור לסובבים אותם. שאלנו אותם מה מחזיק אותם בימים אלו, במטרה לחזק גם אתכם – הקוראים שלנו.

יונס איילו – אח בוגר במכינת ימין אורד

"התלבטנו כצוות מה לעשות נוכח המצב, והחלטנו לפתוח את המכינה כרשות לחבר׳ה שרוצים לבוא להתנדב, רוב חניכי המכינה הגיעו כבר ביום ראשון (8.10)". יונס מספר שבמכינת ימין אורד החליטו לסייע בפינוי וניקוי מקלטים בשיתוף המועצה המקומית של חצור: "החניכים חלו בהתנדבות בניקוי מקלטים בחצור הגלילית שבה המכינה נמצאת, במשך כל יום הלחימה השני. הם ניקו וסידרו עשרות מקלטים בשיתוף פעולה עם מועצת חצור ועד עכשיו ממשיכים במיפוי קשישים וחלוקת מזון לחיילים."

מהי נקודת האור שמחזקת אתכם בימים אלו?

יונס איילו: "עבורי, לראות את המדריכים ואנשי הצוות שאיתי מגויסים למילואים ועושים את תפקידם למדינה זה מה שהביא לי את הרצון לתרום ולהתנדב כמה שיותר, וכמובן – לראות את תושבי חצור מרגישים בטוחים יותר בזכות העבודה שלנו".

ירוס מהרט: "יש משפט שאני אומרת לעצמי בערך מכיתה י' מאז שהתחלתי להדריך וזה אם אני יכולה לעזור לתת אז למה לא? צאו תעזרו אם יש ביכולתכם כי כל ישראל ערבים זה לזה – עם ישראל חי וקיים".

אלון כספי: "מה שמחזיק את תושבי חולית כרגע לדעתי זאת העובדה שהם כמעט כולם ביחד, והקהילה החזקה שלהם היא עוגן בלתי נתפס. אפשר לראות את זה ביחסי החברות בין הילדים וההורים, בעזרה שחברי הקיבוץ מעניקים אחד לשני וגם בתרומה שלהם למאמץ של הקהילה בזמנים הקשים האלה. יש כוח עצום לקהילות בהמון מקומות בארץ כרגע, גם במושב שאני מגיע ממנו, וקהילת חולית היא אחת המדהימות והחזקות שראיתי. זה נותן לי המון מוטיבציה שהקיבוץ יצליח להשתקם ולבנות את עצמו מחדש. אנחנו כחניכי המכינה שואפים להיות חלק מהקהילה הזו ומתהליך השיקום שלה ולחזק אותה כמה שאפשר."

אבירם דוד: "רגע מסויים שממש זכור לי מכל ההתנדבות זה שפתחנו את הדלתות של חדר האוכל וכל הילדים וההורים ניגשו לקחת אוכל ישבו סביב השולחנות, חייכו, וצחקו. אותם האנשים שלפני שנייה ראיתי בוכים בצד בגלל שיחת טלפון, אותם אנשים שעברו תופת.

זה מה שנותן לי מוטיבציה ובוסט אנרגיה להמשיך ולעשות את מה שלימדו אותנו במכינה – לתת את האלף אחוז ולא להסתפק רק במאה. המסר שלי ושל כל החניכים מופנה לחיילים שלנו במילואים ובסדיר – אתם יכולים להילחם בראש שקט כי יש מי שתומך בכם מאחורה. אין לנו ארץ אחרת."

מקווים שהצלחנו לחמם לכם את הלב בימים קשים אלו. החניכים שלנו מלמדים אותנו על הכוח המיוחד של עמינו – להרים ראש, להביט קדימה ולעזור במה שאפשר.