"אנחנו נהיה עם הקיבוץ לאן שלא ילך": ההתגייסות המרגשת של חניכי נחל עוז

אחד המוקדים הקשים ביותר של טבח ה-7 באוקטובר, התרחש בסביבה המוכרת היטב לבוגרי מכינת לכיש – קיבוץ נחל עוז. כבר בבוקר למחרת, בוגרי המכינה וחניכיה התגייסו לתמוך בקהילה בימיה הקשים ביותר – צפו בסרטון על ההתנדבות, הקהילה, והקשר המיוחד שנרקם בין הקיבוץ והמכינה

"לפני שאני ניגש לתקופה הנוכחית, חשוב לציין שמכינת לכיש בחרה להקים את בשלוחה שלה בנחל עוז בעקבות צוק איתן." סיפר לנו מדריך המכינה יהונתן סעדון, שמתנדב בימים אלו יחד עם חניכיו בקיבוץ משמר העמק, אליו פונתה קהילת נחל עוז לאחר ה-7 באוקטובר. "לאחר 'צוק איתן' היה צורך גדול בקבוצה שתבוא ותוכל להכניס חיים לקיבוץ.

הקשר של המכינה עם הקהילה הוא גדול מאוד וחשוב בצורה לא רגילה, במיוחד בזמן הזה, וזו בסוף הגישה שמובילה אותנו – אנחנו כאן כדי לקחת חלק בקהילה, בין אם זה בזמנים רגילים שאנחנו מתנדבים, מפיקים אירועים או אפילו ״מאומצים״ על ידי משפחות הקיבוץ ובין אם זה בתקופה הזו, אנחנו כאן איתם, איך שהם צריכים ומתי שהם צריכים."

אחד המוקדים הקשים ביותר של טבח ה-7 באוקטובר, התרחש בסביבה המוכרת היטב לבוגרי מכינת לכיש – קיבוץ נחל עוז. כבר באותו היום, בוגרי השלוחה התרכזו בשאלה אחת מרכזית: איך מתגייסים לעזור לקהילת הקיבוץ בימים אלו. זו לא משימה פשוטה כלל. בימים אלו, חברי הקיבוץ אבלים על חברים ובני משפחה שנרצחו, ומודאגים וחרדים לשלומם של קרובים חטופים. מתוך מחויבות ואהבה לקיבוץ שהוא בית שני – בוגרי מכינת לכיש בקיבוץ נחל עוז נרתמו לסייע להם כבר בבוקר למחרת.

הם הגיעו לקיבוץ משמר העמק, אליו פונתה הקהילה ובנו מערך סיוע מיוחד לחברי הקיבוץ ולילדיו. בסרטון שהכנו חברי הקיבוץ, בוגרי המכינה, החניכים וראשת מכינת נחל עוז, מוריה אלון, סיפרו על ההתגייסות המיוחדת.

תושבת הקיבוץ נעמי סיפרה בסרטון: "הגיעו לפה עצמאית מכיניסטים משנים קודמות. פשוט הגיעו לפה... אנחנו כבר 3 שבועות ויומיים בסיפור הזה והם לא מפסיקים לשחר עם הילדים באנרגיה אינסופית ובהכלה אינסופית".

ראשת המכינה מוריה אלון סיפרה על הנכונות לשוב לקיבוץ: "ברגע שאנחנו נוכל לחזור לנחל עוז וברגע שהתנאים יאפשרו, אנחנו נהיה הראשונים להגיע ביחד עם הקהילה שלנו".

חניך המכינה, ערן הוסיף: "אנחנו נהיה עם הקיבוץ לאן שלא ילך – אם זה כאן, ואם חזרה בנחל עוז".

שוחחנו לעומק עם חניך המכינה, ליעד בליצקי, ומדריך במכינה, יהונתן סעדון, על ההתגייסות המיוחדת והתחושות בימים אלה.

חניך המכינה ליעד, כנראה דמיין שנת מכינה אחרת לגמרי, אך בימים אלה הוא וחבריו עוסקים בהעלאת המורל של ילדי הקיבוץ, בתמיכה בהם וביצירת מסגרת חינוכית בלתי פרומלית:

"הסיטואציה היא מאוד קשה ובלתי נתפסת. הכאב על הנרצחים הוא עצום, ואי אפשר להבין את מימדי הדאגה, הפחד, הגעגוע וחוסר הוודאות לחטופים מהקיבוץ.

אנחנו מהמכינה הגענו לקיבוץ משמר העמק  לפני שבועיים. מי שהיו פה מתחילת המלחמה עד עכשיו הם בעיקר בוגרים מדהימים של המכינה שהצטרפנו לפעילות שלהם פה בקיבוץ. בהתחלה המטרה הייתה פשוט לנסות להסיח את ילדי הקיבוץ מהטראומה שחוו ולהעלות להם חיוך על הפנים כמה שאפשר.

המטרה בשבועיים האחרונים היא לייצר לילדים מסגרת קבועה ויציבה גם של למידה וגם של פעילויות. חלק מהפעילויות אנחנו מפעילים את הילדים ויש גם הרבה פעילויות חוץ שבאים לפה מפעילים, שחקני כדורגל, זמרים וכו'...

שבוע שעבר היה שיעור אמנות לילדים. בסוף השיעור הבאנו להם מעטפות כדי שישימו בפנים את הציורים שציירו, אמרנו להם לכתוב את השם שלהם על המעטפה ושיקשטו קצת אם הם רוצים. ואז ראיתי שרובם ציירו על המעטפות ציורים לזכרם של הנרצחים מהקהילה שכה אהבו. חלקם כתבו מילים שאפיינו אנשים שנרצחו. לדוג' על אילן פיורנטינו רבש"צ הקיבוץ, כתבו את המילים גיבור, לוחם, אמיץ. חלקם ציירו ציור של שפירית שהיה מקועקע על היד של אחת מבנות משפחת זוהר וכתבו את שמם של ארבעת הנרצחים מהמשפחה על כל כנף לזכרם. מצד אחד כל כך עצוב שילדים בגילם צריכים לצייר ולהנציח בדרכם אנשים שכה אהבו. ועם זאת היה מאוד מרגש לראות את הרגישות והבגרות שלהם במצב הזה."

יהונתן שמדריך במכינה, סיפר לנו על ההתארגנות המהירה לסיוע בקיבוץ נחל עוז ועל תפקידו כמדריך בהתנדבות המאתגרת של חניכיו: "מאז פרוץ הלחימה ביום שבת התחלנו בשילוב החניכים בהתנדבות, בעיקר עם כיתות א-ו, בעיקר בזמנים הבלתי פורמאליים. אני חושב שבסוף מה שקרה השפיע על כולנו, וכמו שלחניכים קשה להתמודד עם כל מה שקורה, גם לי קשה. אני מאמין שאני בעיקר פה כדי להקשיב, לתמוך, מידי פעם לתת עצות להתמודדויות היומיומיות שקורות כאן, אבל בסוף גם כדי ליצור אפילו בתקופה כזו מסגרת וחיי קבוצה לחניכים, משהו יציב שעוזר להם מאוד להתמודד עם מה שקורה.

מי שהגיע לקהילת הקיבוץ בהתחלה היו בוגרי המכינה – מנהלים לשעבר, מדריכים משנים קודמות, בוגרים שלא מזמן סיימו את המכינה וחלק מאנשי הצוות הנוכחי. המטרה הייתה לייצר יציבות לילדי ונוער הקיבוץ בהתחלה, והתגלגלה ליצירת מערכת חינוכית לגילאים 0-18. כמו שאמרתי, החניכים בעיקר משתלבים עם כיתות א-ו בעולמות הבלתי פורמאליים ונותנים יד בלהעביר פעילויות, הבאת הילדים למסגרות, בייביסיטר, ובעיקר לעשות הרבה כיף. אני חושב שהדבר שאנחנו הכי עוזרים בו בסוף הוא להחזיר את היציבות לחיי הילדים, להחזיר אותם לשגרה יומיומית מבורכת.

אני חושב שמי שלימדה אותי שיעור כל כך גדול בתקופה הזו, היא גלי עידן, חברת קיבוץ נחל עוז ומנהלנית המכינה. הבת הבכורה שלה נרצחה ובעלה נחטף, ועדיין היא דואגת לכולם, מחבקת את כולם בחיבוק אימהי גדול ופשוט מדגימה כוחות עצומים שלא חשבתי שיש בבני אדם. רק לראות אותה, לדבר איתה מלמד אותי מהם עוצמות של בן אדם ונותן לי כוחות להמשיך.

דבר נוסף הם הילדים – לראות את הילדים רצים, משחקים, מחייכים ופשוט מתנהגים כמו ילדים זה הדבר שהכי מרגש במקום הזה".