חדשות ועדכונים

חדשות, הודעות ועדכונים שוטפים ממועצת המכינות והמכינות הקדם צבאיות.

מסע קק"ל ונציגי המכינות לפולין

משלחת קק"ל יצאה השבוע לפולין למסע במחנות ההשמדה שסיומו כעת ב"מצעד החיים" המתקיים זו השנה ה-30.
בין חברי המשלחת - חברי כנסת, ראשי רשויות מקומיות, אנשי רוח, ונציגי המכינות הקדם צבאיות - הרב יצחק ניסים, יניב מזומן ודני זמיר.

שבת, 14 אפריל 2018 22:03

משלחת קק"ל יצאה השבוע לפולין למסע במחנות ההשמדה שסיומו כעת ב"מצעד החיים" המתקיים זו השנה ה-30.
בין חברי המשלחת - חברי כנסת, ראשי רשויות מקומיות, אנשי רוח, ונציגי המכינות הקדם צבאיות - הרב יצחק ניסים, יניב מזומן ודני זמיר.

מדווח דני זמיר, מנכ"ל מועצת המכינות:

איך מרגיש לראות שקיעה בבירקנאו?

יום חמישי, השמש מעריב, לקראת סוף של יום אביבי שטוף אור, מעל השער המפורסם שדרכו עברו הרכבות שהובילו למעלה ממליון איש אל מותם.

אפילו כאן בבירקנאו השקיעה נוגעת בנפש (בניכוי הגדרות והצריפים המשוחזרים).

75 שנים חלפו מאז הונף נס המרד בגטו ורשה עי מרדכי אנילביץ וחבריו הצעירים ובקראקוב העיר היפה רוויית בתי הקפה והפאבים ומוקפת היערות הלילה נעים בדרך למלון.
לא רחוק מכאן, בבית שמעל חומת הגטו קרוב לנהר ניצתה אש המרד על ידי צעירים חברי תנועות הנוער.

 ניסים

כשהייתי ילד ונער ונדרשתי לשואה הייתי בטוח שאם "הייתי בשואה" הייתי מצטרף לפרטיזנים. אבל לא הקדשתי לשואה הרבה מחשבה כי שואה לא היתה אישייו אז וכי בכתה בית הספר היו גם מורים וגם ילדים של הורים עם מספר על היד שבאו מהמחנות ובנו חיים חדשים והם היו חלק מאיתנו ולא ביקשו יחס מיוחד.

השבוע כשלראשונה הילכתי בשבילי הארץ הזו פולין (שסביי וסבותיי שנולדו בה ועזבו אותה מבעוד מועד לארגנטינה לא הסכימו לשמוע עליה ושנאו עד יום מותם את תושביה) ופתאום זה היכה בי: ואם היו נופלים עלי אירועי השואה בגילי היום, 55 או בגיל 75 ? ואם הייתי נדרש כאיש פעיל בקהילה לעמוד בראש היודנראט?

אנטק צוקרמן, צביה לובטקין, מרדכי אנילביץ אבא וויטקה קובנר, חייקה גרוסמן כולם היו אנשים צעירים. וגיבורים כמובן. ומה יכלו השאר לעשות?

פעם בעודי נער הצקתי לאבא שלי בארוחת ערב בחדר האוכל בקיבוץ בקשר לגורל סבו והדודים שלא הצליחו להימלט. "כולם מתו" השיב ביבושת. "חלק בחלמנו והרוב כנראה ברעב הגדול בגטו לודז." והעמיס על המזלג מהסלט.

פולין של היום נקייה למדי וריקה לא רק מיהודים.
אין בה זרים ואין בה כמעט ילדים ברחוב. אבל הפולנית נאות וברום השמיים מעל הויסלה, בכרי הדשא שביערות בהם אין בורות הריגה, אפשר לשכוח הכל, לשכב על העשב הרך ולחשוב על אלוהים והאדם שברא ועל העולם.

73 שנה עברו ובבירקנאו ועדיין לא נשמע ציוץ ציפורים.
אבל השקיעה הנהדרת מעל שערי המחנה צובעת את הרקיע באדום של דם, ונערות ונערים יהודים מאמריקה עולצים במשעול מחנה המוות בדרכם החוצה ואולי טוב שכך.

ארכיונים קשורים

עדכונים חדשים ומומלצים באתר

שותפים ותורמים של מועצת המכינות