השבוע הלך לעולמו המשורר חיים גורי, והוא בן 94.
שיריו, המספרים את סיפורה של המדינה, מהווים חלק בלתי נפרד מהאתוס הישראלי, ושזורים בפסקול חיינו.
וכך כתב:
מַשֶּׁהוּ שֶׁיִּחְיֶה אַחֲרַי כְּזוֹכֵר.
שֶׁיִּתְגָאֶה בִּי עַל חַיַּי שֶׁיִּתְקַיְּמוּ אַחֲרַי.
שֶׁיָּעִידוּ שֶׁהָיָה רָאוּי לָשֵׂאת אֶת שְׁמִי.
כֵּן. אֲנִי רוֹצֶה עוֹד לִכְתֹּב.
לְהַשְׁלִים אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה.
ביום חמישי, ט"ז בשבט, הובא גורי למנוחות. חניכים, בוגרים ואנשי צוות ממכינת תבור, מכינת עמי-חי, מכינת בני ציון, מכינת בית ישראל, המכינה הירושלמית, מכינת עין פרת ועוד, נכחו בטקס ההספדים ובהלוויה.
בשירת הרעות, חלקו לו כבוד אחרון, ועמדו כאחד - צעירים לצד מבוגרים, חילונים לצד דתיים, הוקירו את פועלו ואת תרומתו.