על זיו העלומים

חניכים, בוגרים ומחנכים במכינות הקדם צבאיות כותבים לזכר עשרת בני הנוער שנספו בשיטפון בנחל צפית.

יומן מחשבות - רותם דר, בוגרת מכינת מיצר

"מעגל של מכינסטים יפים, בני 18, יושבים לא מול פויקה, אלא מול נרות נשמה. רואה את הדמות שלי יכולה להיות שם, כאילו לא עברו בדרך 10 שנים..." - רותם, בוגרת מכינה, משתפת ברגעים צרובים מהשבוע האחרון. 

תמונה 1- לפני חודשיים, פגישת מחזור י' אחרי עשור...
יושבים מסביב למדורה, אנשים יפים, כמעט כבר בני 30, הפויקה מתחמם ומספרים על רגע השיא שלך שעבר בעשור האחרון. כולם עונים כל מיני תשובות מצחיקות ורציניות, הבדיחות אחד על השני חוזרות כאילו לא עברו שם עשר שנים בין לבין. לרגע נדמה כאילו אנחנו שוב בני 18, תקועים בחור בגולן שבו אנחנו מייצרים עולם וחלומות משלנו, יודעים שמי שלידנו הם הופכים להיות חברי נפש שאיתם אתה מתבגר יחד.

תמונה 2- לפני יומיים, מכינת בני ציון, רגע לפני היוודע האסון.
"רותם, זה קרה במכינה שלי", אמרה לי ניצן וישר מצאנו את עצמנו עוזבות הכל ונוסעות אליה למכינה, כי...כי צריך. כי הרגשנו שמשהו מכובד האחריות שם צריך גם לפגוש אותנו. נסיעה של מלא טלפונים, ושתיקות, וחוסר וודאות. הגענו ומהר מאוד הסתכלתי על עיניהן ההמומות של חניכי המחזור- מנסים לקבל פרטי מידע של וודאות, מנסים לנחם, מחפשים את החברים ובעיקר מנסים לתמוך האחד בשני. מי שמכיר אותי, יודע שאני לא אחת שנשארת בלי מילים, אבל לא מצאתי את המילים לנחם, לא מצאתי את המילים הנכונות והמדויקות להגיד ש"יהיה בסדר" כשאני לא בטוחה בכך.

תמונה 3- אתמול, כיכר רבין, הרבה רגעים של אחרי האסון...
"כבר שלושה ימים שהמחשבות על המקרה לא עוזבות אותי, והפעם מצד אחר. מצד מקבלי ההחלטות, מצד המחנכים. לא בטוח שהבנתי עד אותו רגע מהו כובד האחריות המוטל עליי כשאני מנסה להעצים בני נוער, כשאני אומרת מילים, כשאני מקבלת החלטות. לראות חברים שלי, מנהלים סיטואציות בלתי אפשריות ולחשוב שלכל מילה ולכל מעשה ולכל כוונה שלך יש משמעות גדולה הרבה יותר ממה שחשבת שיש לך. קיבלתי כאפה. קיבלתי תמרור אזהרה". אלו המילים שיצאו לי מהפה מול מעגל של מכינסטים יפים, בני 18, שיושבים לא מול פויקה, אלא מול נרות נשמה. רואה את הדמות שלי יכולה להיות שם, כאילו לא עברו בדרך 10 שנים...הם כאבו, הם בכו, הם דיברו והקשיבו ובעיקר יכולתי להרגיש אצלם, ממש כמו אצלי, שהם לא רוצים שעולם המכינות יקבל כתם כזה, ושהם רוצים לזעוק לעולם עד כמה השנה הזו משמעותית עבורם.

התמונות האלו מתחברות כולן לאחת- לשנה המשנת חיים הזו שעברתי אי שם לפני עשור- שלימדה אותי שפה, ודרך, וכיוון, ומחשבות ורצון וערכים ובעיקר- חברים שהם שותפים אמיתיים לדרך.

מרגישה שנאמר כבר הכל, על אנשים טובים שטעו באמצע הדרך, על כאב גדול מנשוא, על אחריות ועל עולם המכינות, אבל ללא ספק, הייתי רוצה להמשיך לראות את התמונה הגדולה של עולם כ"כ מיוחד ואמיץ, ולנסות להפיץ אותה כמה שיותר, וללמוד ולשנות כמובן את מה שחסר.

ארכיונים קשורים

עדכונים חדשים לפי זמן הפרסום

עדכונים חדשים ומומלצים באתר

חדשות מומלצות מהתקופה האחרונה

עדכונים חדשים לפי זמן הפרסום

דף עדכון 221 | 29.10.2018 | כ' חשוון ה'תשע"ט ראשון, 28 אוקטובר 2018 10:27
דף עדכון 220 | 21.10.2018 | י"ב חשוון ה'תשע"ט ראשון, 21 אוקטובר 2018 13:06

שותפים ותורמים של מועצת המכינות