על זיו העלומים

חניכים, בוגרים ומחנכים במכינות הקדם צבאיות כותבים לזכר עשרת בני הנוער שנספו בשיטפון בנחל צפית.

יובל לינדן, ראש מכינת בינ"ה, משתף בתחושות בעקבות האסון

"ברגע כזה בו עולם התנפץ לרסיסים כולנו מתנגשים בהבנה של עד כמה החיים שבריריים. הרגע בו אנו נמצאים הוא הרגע לפני שנכנס לעיר המקלט. זהו רגע של צער משתק. צער על חיים צעירים שנגדעו".

רביעי, 02 מאי 2018 19:51

בוקר קשה.

השינה נודדת ממני והלאה.

בבוקר אני נפגש עם המכיניסטים והמכיניסטיות שלי בפתיחת יום כדי לדבר איתם על מאורעות יום אתמול אבל אני לא יודע מה להגיד. אין לי מילים...

למי שמכיר אותי יודע שזה לא שכיח אצלי. מילים דווקא בדרך כלל באות לי בקלות. אך המחשבות על עשר משפחות שחרב עליהן עולמן, על הפצועים פיזית ונפשית במכינה ובמיועדים אליה, החבר מהמכינה השכנה שמובל למעצר, חניכי מכינת "בני ציון" ששנת המפנה הזו בחייהם לקחה עוד תפנית חדה וכואבת... הכל כל קשה וכל כך מיותר...

מעולם לא התרגלתי לתפקיד של לקחת אחריות על אנשים אחרים. אני מנסה להקפיד לא להתרגל. מאות ואולי כבר אלפי החניכים שבחיי כמחנך הובלתי לשטח תמיד הלחיצו אותי. אחותי, שגם היא בענייני החינוך והאחריות אמרה לי אתמול "זה תמיד היה הסיוט הגדול". לראות את הסיוט הזה קורם עור, גידים, פרצופים ושמות שמביטים בך מכתבות המתעדכנות באפליקציה... זה הכל אמיתי כל כך ומטלטל את היסודות.

חושב אולי לפתוח את הבוקר עם המכינה בלימוד קצר לזכר קורבנות האסון. לא מצליח להוציא מהראש את הציווי התנ"כי על הקמת ערי מקלט.
עוד בטרם כבשו את הארץ והתיישבו בה מצווים עם ישראל לייחד 3 ערים כ"ערי מקלט". הרעיון הבסיסי הוא שאם הרגת מישהו בשוגג אתה לוקח את עצמך ובורח ישר לשם. בחברה שבטית של העת העתיקה הנוהג הנפוץ במחוזותינו היה נקמת דם (שנקראת לפעמים בשם היותר מעודן- "גאולת דם") ועל פיו על הרג של אדם מהחמולה שלך הגיעה תגובה בדמות הריגת הרוצח או למצער, מישהו מהחמולה שלו.

הפרשנות המקובלת היא שמדובר בשיטת שיפוט קדומה שנועדה להבדיל בין רצח בכוונה ובמזיד ובין הריגה בשוגג. הראשון היה בלתי נסלח והדין הברור עליו היה מוות ואילו העונש על השני היה לעקור את חייך לעיר מקלט ולחיות שם את יתר חייך בידיעה שלקחת חיים של אדם אחר.
בחיינו כיום נקמת הדם עזבה את החרב והסכין החדה ועברה לטוקבק המושחז והפוסט המתלהם. הגרסה המודרנית של נקמת דם, כמו אחותה הקדומה, מתקשה להבחין לעיתים בין הרצח המתוכנן המונע משנאה בין גרימת המוות בשוגג.

לפני כמה שנה, בסמוך לאסון אחר, שמעתי פרשנות שונה לצורך החברתי בעיר מקלט. על פי פרשנות זו עיר המקלט לא נועדה רק להגן על מי שהרג אלא גם לגונן על החברה. הצורך לגונן לא קיים כי יש חשש שההורג יכה שנית כי הרי הוא עשה זאת בטעות וסביר להניח שאת הלקח הנוראי ביותר של חייו הוא למד עכשיו בדרך הקשה ביותר. הצורך לגונן הוא כי ברגע כזה בו עולם התנפץ לרסיסים כולנו מתנגשים בהבנה של עד כמה החיים שבריריים.

ביום יום שלנו אנחנו מתהלכים בתחושת הבטחון שאם נהיה אנשים טובים ויהיו לנו כוונת טובות אז נהיה מוגנים מהאפשרות שנעשה מעשה נוראי. ברגע הזה שבו אנחנו רואים אדם או ארגון נורמטיבי, חיובי, ערכי ומוסרי בסיטואציה שהם גרמו למוות של אדם אחר אנחנו מבינים שזה לא נכון. יציאה מהחנייה בלי לשים לב לילד משחק ברחוב, מבט רגעי לעבר הפלאפון בנסיעה, אחריות על קבוצה שיוצאת לשטח- כולם יכולים בפוטנציאל להסתיים באסון, למוטט את עולמם של רבים ואת שלנו בין רגע.

זו תחושה מפחידה כל כך שהיא יכולה לשתק את כל החיים. עיר המקלט, הפיזית או המטאפורית, היא התשובה שלנו להוציא את האסון מטווח הראייה היומי יומי שלנו בכדי לחיות, לנהוג, לשחק ולטייל מבלי לחוות חרדה קיומית משתקת.

אבל הרגע בו אנו נמצאים הוא הרגע לפני שנכנס לעיר המקלט. זהו רגע של צער משתק. צער על חיים צעירים שנגדעו.

המקום יינחם את המשפחות ואת כל עם ישראל.

ארכיונים קשורים

עדכונים חדשים לפי זמן הפרסום

ממתק לשבת - פרשת ויצא שישי, 16 נובמבר 2018 15:14
ממתק לשבת - פרשת תולדות חמישי, 08 נובמבר 2018 12:46
ממתק לשבת - פרשת חיי שרה שישי, 02 נובמבר 2018 09:25
ממתק לשבת - פרשת וירא שישי, 26 אוקטובר 2018 11:08
ממתק לשבת - פרשת לך לך שישי, 19 אוקטובר 2018 07:47
ממתק לשבת - פרשת נח חמישי, 11 אוקטובר 2018 11:07
ממתק לשבת - פרשת בראשית שישי, 05 אוקטובר 2018 10:55
ממתק לשבת - יום הכיפורים שני, 17 ספטמבר 2018 21:34
ממתק לשבת - פרשת וילך חמישי, 13 ספטמבר 2018 22:27

עדכונים חדשים ומומלצים באתר

חדשות מומלצות מהתקופה האחרונה

עדכונים חדשים לפי זמן הפרסום

דף עדכון 221 | 29.10.2018 | כ' חשוון ה'תשע"ט ראשון, 28 אוקטובר 2018 10:27
דף עדכון 220 | 21.10.2018 | י"ב חשוון ה'תשע"ט ראשון, 21 אוקטובר 2018 13:06

שותפים ותורמים של מועצת המכינות