על זיו העלומים

חניכים, בוגרים ומחנכים במכינות הקדם צבאיות כותבים לזכר עשרת בני הנוער שנספו בשיטפון בנחל צפית.

נַחַל קְדוּמִים גְּרָפָם - יומן מחשבות של שימקו אל עמי ראש מכינת תלם

"לפני הכול וגם אחרי שישככו המים, התקשורת תעבור לנושאים אחרים, עולם המכינות ישרוד, ילמד ויתגבר מתוך השבר הנוראי, יישאר לנצח האבדן הנורא של עשרת הנערות והנער, ועשר משפחות שבורות עם חסר עמוק בליבן והווייתן. זה העיקר הנורא ואותו לא יוכל איש לתקן ולרפא."

רביעי, 02 מאי 2018 11:23

חווית האסון בתוך עולם המכינות: האסון זעזע עמוקות את מרבית החברה הישראלית. באופן אישי מעולם לא חוויתי חווית מוות כל כך קרובה ומוחשית על אנשים שלא הכרתי אישית. כל מי שקשור לעולם המכינות (חניכים, צוות, בוגרים) מרגיש מן הסתם כך, קשור וחווה עוד יותר את הכאב, הסערה, השאלות הקשות. אני מסתובב בין חניכים, אנשי צוות, קולגות (ראשי וראשות מכינה עמיתים) אדומי עיניים ושפופי מבט, המביטים בתמונות ולא יכולים שלא לדמיין עצמם שם... נדמה לי שבלב כולם אצלנו אותן שלוש שאלות: איך נפלה שגגה נוראה כזו ביד האנשים הטובים האלו? האם זה יכול לקרות אצלנו? מה צריך לעשות על מנת לא להגיע לידי ניסיון נורא כזה?

העיקר: לפני הכול וגם אחרי שישככו המים, התקשורת תעבור לנושאים אחרים, עולם המכינות ישרוד, ילמד ויתגבר מתוך השבר הנוראי יישאר לנצח האבדן הנורא של עשרת הנערות והנער, ועשר משפחות שבורות עם חסר עמוק בליבן והווייתן. זה העיקר הנורא ואותו לא יוכל איש לתקן ולרפא.

אחריות: ביום חמישי כתבתי להורי חניכי המכינה: "שואלים עתה שוב ושוב "מי אישר?" "מי האחראי"?. חשוב לי לומר לכם, לגבי המכינה שלנו - אני האחראי. תהא מעורבות הרגולטור אשר תהיה, אני נושא באחריות הכוללת לכל המתרחש בשנת המכינה בכלל ולבטיחותם של החניכים בפרט"

כמה רוע אפשר לבלוע: מעבר לעצב על האבדן ולדאגה למכינת "בני ציון" (מכינה עמיתה, שכנים בתל אביב) ליובל ואביב, קשה לי מאוד עם רוח רעה מסוימת בתקשורת ובפייסבוק שמשתמשת או מנצלת את האירוע הטרגי למתקפה כוללת על מפעל המכינות. ביקורת היא במקומה ובוודאי שבעקבות אירוע כזה האחראים צריכים להיחקר ולתת את הדין (במידה וימצאו אשמים בחקירה וההליך הפלילי. ליבי ליבי איתם). ברור גם שמפעל המכינות אינו מושלם ויש מה לשפר ולתקן אך הרשעות שמתגלה במחוזותינו והשיח הגס- הבוטה והירוד במרשתת מעציבים אותי מאוד. החוויה האישית היא כמעט כמו פציעה נוראה (באסון הנורא) כשאז מגיעים כל הצבועים והנשרים לעוט על הבשר המדמם. זה משאיר אותי עם מחשבות עגומות על חברה שונאת, מקוטבת, אכולת מחנות ופוליטיקת זהויות.

שמאל: מאז שעמדתי על דעתי (בסתיו 1982) אני מגדיר וחש עצמי כאיש שמאל ובפעם הראשונה בחיי אני מתבייש בכך. כמה עמוק העצב לגלות, שברגעי שיא של בלבול- אבדן- אבל, דווקא שמאלנים רבים (שאת דעת חלקם אני מעריך בימים כתיקונם) מובילים לא פעם את השיח הזה של שנאה ורדיפה נחותה. זה התחיל מכמה הערות עלובות (של מעטים אמנם שמאז צוטטו כבר רבות) של טוקבקיסטים שעוד היה נדמה שמדובר בישיבה או מכינה דתית, המשיך בקישור האסון לכיפתו ואמונתו של ראש המכינה וחוגג כבר מאז, במניפסטים ארוכים ומפורטים (של אנשים שאין להם צל צילו של מושג לגבי עולם המכינות) המקשרים את האסון לכל העוולות הפסולות בעיניהם (לאומנות, מצ'ואיזם, הדתה, החדרת מסרים של בנט, חינוך לצייתנות עוד...). בתחילה עוד ניסיתי להיכנס לדיונים להעיר, לתקן, למתן, להביא תמונת אמת.... וויתרתי. ייאוש.

ומתחת לכל זה כמו נחל רוחש חוזרת אצלי בלופ השאלה - איך נפלה שגגה נוראה כזו ביד האנשים הטובים האלו?

ומתחת לזה מבעבע ים של דמעות שמאיים להתפרץ ולשטוף את הכול.

עדכונים חדשים לפי זמן הפרסום

ממתק לשבת - פרשת ויצא שישי, 16 נובמבר 2018 15:14
ממתק לשבת - פרשת תולדות חמישי, 08 נובמבר 2018 12:46
ממתק לשבת - פרשת חיי שרה שישי, 02 נובמבר 2018 09:25
ממתק לשבת - פרשת וירא שישי, 26 אוקטובר 2018 11:08
ממתק לשבת - פרשת לך לך שישי, 19 אוקטובר 2018 07:47
ממתק לשבת - פרשת נח חמישי, 11 אוקטובר 2018 11:07
ממתק לשבת - פרשת בראשית שישי, 05 אוקטובר 2018 10:55
ממתק לשבת - יום הכיפורים שני, 17 ספטמבר 2018 21:34
ממתק לשבת - פרשת וילך חמישי, 13 ספטמבר 2018 22:27

עדכונים חדשים ומומלצים באתר

חדשות מומלצות מהתקופה האחרונה

עדכונים חדשים לפי זמן הפרסום

דף עדכון 221 | 29.10.2018 | כ' חשוון ה'תשע"ט ראשון, 28 אוקטובר 2018 10:27
דף עדכון 220 | 21.10.2018 | י"ב חשוון ה'תשע"ט ראשון, 21 אוקטובר 2018 13:06

שותפים ותורמים של מועצת המכינות