רונה בת ה-36 הייתה חניכה במחזור ג' של מכינת גליל עליון, אי אז בשנת 2000. "במכינה הייתה חוויה של חיים בקבוצה, חוויה שהייתה מאוד משמעותית בשבילי. החיים המשותפים הוציאו ממני דברים שאהבתי ובהחלט זה הביא אותי לחפש את זה שוב". ב-6 השנים האחרונות היא חיה בקהילה הפועלת בדרום הארץ: "הגרעין קיים כבר 12 שנים, ואני הגעתי אליו דרך חברה שהכרתי בלימודי עו"ס בתל-חי. נפגשתי עם האנשים, ומפה לשם הצטרפתי. הגרעין התרכז בב"ש במשך כמה שנים, ובמהלכן הייתה שאיפה לקדם יישוב חדש בנגב בהובלת הגרעין. גייסנו מכל חבר קהילה כסף, רכשנו כיפות גאודזיות, גנרטורים, ציוד ועוד, ועלינו להר ברמת הנגב. אחרי מספר חודשים הסכמנו לרדת מההר, מצאנו מקום זמני בצוחר, ופה אנחנו יושבים כרגע, כאשר היעד הוא להקים יישוב חדש בערבה".
רונה מספרת: "הקהילה היא משפחה גדולה המכילה 80 מבוגרים ו-35 ילדים. לקהילה יש מקום מרכזי בחיי חבריה. יש ביננו יחסים מאוד כנים, אמיתיים וקרובים. מה שמחבר ביננו הרצון המשותף ליצור חברה בריאה, תומכת, מקדמת ויוזמת".
צוחר הוא ישוב בעוטף עזה, אליו הצטרפו חברי הגרעין להרחבה תחת השם צוחר ג'. את האזור הכשירה החטיבה להתיישבות עם משרד השיכון, וכשהגרעין יעבור לערבה, המבנים יצאו למכרז.
"כולנו מתנדבים כדי לקיים את צוחר, יש לנו גן עם כמעט 30 ילדים, חלקם מהקהילה וחלקם מבחוץ. כל אנשי הצוות בגן הם חברי גרעין".
על קבלת ההחלטות בגרעין מסבירה רונה: "אנחנו כמעט ולא נדרשים לקבל החלטות בהצבעה. יש לנו הנהלה של נציגים שדנה בהחלטות. בנושאים מהותיים כמובן כן מביאים את ההחלטה לכלל הקהילה, כאשר צוות מתוכה חוקר את הנושא מבעוד מועד, ומציג אותו מול כולם. במקרה של ההחלטה לעבור לערבה לא נדרשה הצבעה, הצוות החוקר הציג את כל המסקנות לגבי דיור, תעסוקה, חינוך וכדומה, והייתה תמימות דעים בין החברים".
ולמי שמתעניין, הקהילה ממשיכה לקלוט חברים.
