המגזין המקוון של מועצת המכינות

כתבות עומק, ראיונות, בלוגים אישיים של אנשי מפתח ופרויקטים מיוחדים של מועצת המכינות.

דני זמיר, מייסד מכינת רבין ומנכ"ל מועצת המכינות, משתף בקושיה חינוכית מעשרים שנות מכינה

על חינוך לזוגיות והקמת משפחה בחברה מתירנית במאה ה-21

רביעי, 04 אפריל 2018 17:32

החברה הישראלית שממנה באים החניכים החילוניים והמסורתיים למכינות הכלליות היא חברה שברובה מושפעת מאד משילוב של תהליכי אינדיבידואליזציה גלובליים, ובפרט מהשפעת התהליכים האלו על מדינות המערב המפותחות.

התהליכים הללו מביאים ללגיטימציה וקבלה מוחלטת כתפיסת על של השקפת העולם הליברלית המחייבת התמקדות באושרו של הפרט וכתנאי להשגת אושר זה שבטיבו מייד נעסוק, כיבוד בחירתו ורצונו של הפרט כל עוד איננה נעשית באלימות ובפגיעה בזולת.

מצב היחסים החברתי המקדש את העיקרון הליברלי: "שלי-שלי ושלך-שלך" עומד ביסוד תפיסת העולם הקפיטליסטית דמוקרטית במערב.
מעניין לראות על רקע מציאות זו שבברייתא המפורסמת מתוך פרקי אבות מביעים חז"ל עמדתם על גישה זו ואמרים "ויש אומרים זו מידת סדום".
משמע, התרבות והמורשת היהודית תמכו וצידדו בתפיסה הקהילתנית והזולתית (הסולידרית), תפיסה שלפיה לתשעה תמיד חשוב מכל למצוא את העשירי להשלמת המניין, ולקהילה וליחיד בה יחסי מחויבות ואחריות הדדיים שלפיהם "שלי-שלי שלך-שלך" אינם תואמים אותה בהיותם יחסי ניכור וחוסר אכפתיות מהזולת.

ראוי בעניין זה גם להזכיר את העובדה כי יסוד נוסף של התפיסה הליברלית קפיטליסטית הוא ההתמקדות בזכויות היחיד לסוגים שונים של חופש מול היעדר כל זכות שלו לתנאי קיום בסיסיים מאת המדינה (ליחיד הזכות לעסוק באשר ירצה, המדינה אינה חייבת לייצר מקומות עבודה. לכן מה רלבנטי בזכות הזאת לתושב הפריפריה נטולת מקורת התעסוקה? מה טעם בחופש הביטוי לרעבים ולהומלסים? (וראו הרחבה בעניין זה במאמריו הרבים של חברי פרופסור יובל אלבשן).

נקודות מוצא אלו מצטרפות לתפיסת היחסיות המוסרית השולטת בכיפה בחברה הכללית בעת המודרנית, תפיסה שהתחזקה בקרב הציבור הרחב במחצית השנייה של המאה ה20 ויוצרת לחצים מודעים ולא מודעים על הצעירים המתבגרים בדור הזה להתנהל בתוך התנהגויות מקובלות ההופכות לנורמה, נורמה ולפיה ברור שמטרת חייו של האדם היחיד הוא אושרו האישי ואושר זה מזוהה עם מימוש מקסימלי של צריכת הנאות גוף ורוח באופן אישי (ולכן דוקטרינת ה"זכות לעשות מה בא לי") וריכוז אנרגיה ברצונו של הפרט.

במציאות כזו ברור שכל דרישה מהיחיד לשקול מעגלים רחבים ממנו עצמו שאינם מנומקים בתוספת האושר האישית שיקבל מכך אלא בנימוקי אמנה חברתית, טובת הכלל, מחויבות לעם חברה ארץ, אינן נופלות על אזניים כרויות (כי אם הכל יחסי מה היתרון היחסי דווקא של העם או הארץ או הקהילה שבה נולדתי ושאליה אני משתייך?).

לכן, שירות מעבר למינימום הנדרש בצה"ל, בחירה במקצוע שיש בו שירות לזולת נטול האמצעים, הקדשת זמן ואמצעים למאבק חברתי עם אחרים או לתיקון עוולות חברתיות הם חלק מההתנהגויות שיש קושי להתחבר אליהם בקרקע הגידול החברתית הזו.

בהיבט הזה אחד המוסדות החברתיים המרכזיים הנפגעים ביותר הוא מוסד המשפחה המוגדר על ידי רבים מבני דורי והדור שתחתיו כמוסד מיושן לא מותאם לסביבה החברתית המתקדמת של המאה ה-21.

במושג משפחה כוונתי לבני זוג שכורתים ביניהם ברית של זוגיות מונוגמית ומביאים ילדים לעולם (או מאמצים אם נבצר מהם).

הפגיעה במוסד הזה על רקע התיאור לעיל נראית לי מובנת מאליה: בקשר נישואין או דומה לו היחיד נדרש להתחייב לקשר ארוך טווח עם אחר ואף להוליד עמו ילד ויותר מילד ובכך לשלול מעצמו את החופש "המקודש" לצרוך במינימום הפרעות קניין ותענוגות חומר ונפש. סיטואציה זו עשויה גם לפגוע ולעכב התקדמות מקצועית המספקת את האמצעים לצריכה שהיא יסוד האושר בעולם של היחיד.

לא זו אף זו, על אף תפיסת ההורות השוויונית והאב החדש ברמה ההצהרתית המאפיינת היום את רוב הצעירים שאני פוגש ועובד איתם, עדיין בפועל עיקר מטלות גידול הילדים ואחזקת הבית (ראיית הצרכים בו וכו') נופלת בדרך כלל יותר על האם (בזוגות דו מיניים). מדוע זה כך (הבנייה חברתית? הבדלים ביולוגיים? הבדלים אבולוציונים? קטונתי מלאמר).

מאידך האם כמו האב ולעיתים יותר מכך עסוקה במימוש רצונה בהתפתחות תעסוקתית ומקצועית משלה וגם לא פעם מאילוץ כלכלי גרידא ועסוקה במסלול עבודה וקריירה משלה. כך שהעבודה המוטלת עליה עם "שחרורה" מתפקידה המסורתי כאשה וכאם שאינה מפרנסת מביא אותה עם הפיכתה לאם נשואה לעומס כבד מבעבר (כמובן שחולשת טיעון זה היא בטענה העובדתית הדורשת הוכחה שההורות השוויונית לרוב לא מתממשת בפועל).

המכלול הזה יוצר מחויבות ופגיעה "בכיף" וביכולת לרכוש "כיף" שאמורים החיים נטולי המחויבות לאחרים לספק לי ומכאן דחיית מיסוד הקשר והפגיעה במוטיבציה להולדת ילדים שלעולם כרוך בעול כלכלי ובהגבלת החופש "לעשות מה בא לי" הנתפס כאידיאל (גם הזוגיות המתבססת על ערכי אושר וחירות היחיד בלבד נפגעת מאד בתרבות כזו, ופרופסור אווה אילוז כמו גם אריך פרום לפניה עסקו בכך באופן מאיר עיניים).

מה עושים במכינה עם זה?
אני מאמין גדול שבמקרה זה לא מספיק לדבר לשוחח ולקרוא.
הדרך החינוכית היעילה היא לעודד עבודת נשים וגברים נשואים והורים לילדים, לעודד אותם ללדת, לצאת לחופשות, להתאים את העבודה למשפחות ולהפוך את בני המשפחה כולם חלק מחיי המכינה.

בני ובנות 19 הרואים במכינה את ראשיה ובוגריה כשהם מקיימים קשרי זוגיות יציבים מגיל צעיר ומקימים בית ומשפחה מגיל צעיר תוך עבודה יוצרת ובתחושת הגשמה וסיפוק של שני בני הזוג ובמיוחד הנשים האמהות, שההורים הצעירים אנשי ונשות הצוות מרגישים חלק מהקהילה ואף ממשיכים להית החלק הדומיננטי במוסד/מפעל/ארגון תנועה חינוכיים שמבקשים להוביל בשורה חיונית לחברה ותיקון עולם, וזאת כשילדים לידות וחיי זוגיות ומשפחה הם חלק ולא מחסום, מקבלים מסר ושיעור בלתי נשכח שמאפשר להם לשקול גם הסתכלות שונה מהמסר שהם מקבלים מהסביבה הצרכנית בה גדלו: אושר הוא החיים עצמם, והחיים עצמם הם מחויבות נתינה לאחר, בית חם, משפחה אוהבת וילדים אינספור.

דני זמיר
מייסד מכינת רבין
מנכ"ל מועצת המכינות הקד"צ- ניסן תשע"ח

ארכיונים קשורים

עדכונים חדשים לפי זמן הפרסום

ממתק לשבת - פרשת ויצא שישי, 16 נובמבר 2018 15:14
ממתק לשבת - פרשת תולדות חמישי, 08 נובמבר 2018 12:46
ממתק לשבת - פרשת חיי שרה שישי, 02 נובמבר 2018 09:25
ממתק לשבת - פרשת וירא שישי, 26 אוקטובר 2018 11:08
ממתק לשבת - פרשת לך לך שישי, 19 אוקטובר 2018 07:47
ממתק לשבת - פרשת נח חמישי, 11 אוקטובר 2018 11:07
ממתק לשבת - פרשת בראשית שישי, 05 אוקטובר 2018 10:55
ממתק לשבת - יום הכיפורים שני, 17 ספטמבר 2018 21:34
ממתק לשבת - פרשת וילך חמישי, 13 ספטמבר 2018 22:27

עדכונים חדשים ומומלצים באתר

חדשות מומלצות מהתקופה האחרונה

עדכונים חדשים לפי זמן הפרסום

דף עדכון 221 | 29.10.2018 | כ' חשוון ה'תשע"ט ראשון, 28 אוקטובר 2018 10:27
דף עדכון 220 | 21.10.2018 | י"ב חשוון ה'תשע"ט ראשון, 21 אוקטובר 2018 13:06

שותפים ותורמים של מועצת המכינות