ברכות ומתכתבים לפסח התשע"ז

נכון, שמירת מסורת חשובה, בעיקר כשאין לנו מספיק ידע, והחדש משל עצמינו נתפס כסותר את המסורת, אז עוסקים כל הזמן בלחץ של שימור הישן. אבל כשלומדים לעומק את ההיסטוריה של ההתפתחות של ליל הסדר, מבינים מה היו הרעיונות שעיצבו אותו בראשיתו, ואז אפשר להתחבר לרעיונות עצמם ולא לביצוע שקפא בפורמלין של ההיסטוריה.

כשקוראים את יצירתם עולה שאלה מרכזית – מדוע בחרו החכמים לספר את הסיפור המשותף של יציאת וגאולת מצרים דווקא בפסוקים מתוך ספר דברים ולא מתוך ספר שמות? ובעיקר מה רצו החכמים לספר לנו?

כותב הבעל 'נתיבות שלום' הרבי מסלונים: "אור לארבע עשר בודקין את החמץ לאור הנר. ביאור העניין המיוחד של הבדיקה בחורים ובסדקים הוא על פי מדרש אגדה שעניין חמץ ושאור מורה על כוח הרע שבאדם. ועל זה נאמרה המצווה של בדיקה וביעור וביטול".

מה שמבדיל בין חמץ למצה הם השמרים. מפרשים מסבירים את החמץ והמצה באופן מטפורי, הם הבינו את השמרים כסמל לגאווה, שכן הם גורמים לבצק להתנפח ולהתמלא באוויר – תוכן שאיננו אלא כלום. לעומת הלחם, שאיננו אלא מצה עם גאווה, אנו חוזרים בפסח למקור הצנוע, הבלתי מנופח והאותנטי.

למה אוכלים מצה בפסח?כל הילדים כבר מגן הילדים יודעים שאוכלים מצות בגלל שבני ישראל יצאו בחיפזון ולא הספיק בצקם להחמיץ.אבל באופן מפתיע,  בספר שמות בני ישראל מצווים להכין מצות "לכתחילה": הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים  ...וְאָכְלוּ אֶת-הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה  צְלִי-אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל-מְרֹרִים יֹאכְלֻהו"

לכבוד החג בקשנו מהרב אחיקם גץ, ראש מכינת אבנר בעכו, לספר לנו על משמעות החג ולאחל לכל בוגרינו ושותפנו חג שמח!