המגזין המקוון של מועצת המכינות

כתבות עומק, ראיונות, בלוגים אישיים של אנשי מפתח ופרויקטים מיוחדים של מועצת המכינות.

רבותי, ההיסטוריה חוזרת: כך מכינת באר אורה מגשימה את החזון של בן גוריון

המכינה הזו היא אולי המכינה הכי דרומית בארץ, והחניכים שם מוכיחים בשגרה שלהם שהמאמץ להעביר את השנה הזו דווקא שם שווה את הכל: "ביסוס המכינה פה מרגיש כמו 'הפרחת השממה' שעליה דיבר בן-גוריון". זו הדרך שעשתה מכינת באר אורה שהוקמה רק לפני שלוש שנים

חמישי, 29 נובמבר 2018 10:20

קשה להישאר אדיש להיסטוריה שקדמה להקמת המכינה בקיבוץ באר אורה שבחבל אילות שבדרום, המקבל את פני הבאים לאילת ומבשר להם שהנה – רק עוד כמה דקות והגיעו לעיר הדרומית בישראל, אחרי כל פיתולי כביש 90. עם הקמת המדינה והבנת הצורך לייסד את גדודי הנוער שיכשירו צעירים ישראלים לשירותם בצה"ל, הוקמו חוות גדנ"ע בכמה מוקדים ברחבי הארץ. בשנת 1950 היה זה אל"ם עקיבא עצמון שייסד את חוות הגדנ"ע בבאר אורה, סמוך לבאר מים עם משקל אסטרטגי גדול: באר ששימשה כמקור המים הראשון של אילת, בטרם חוברה העיר לרשת המים הארצית. הגדנ"עים החלוצים שהגיעו למקום לקחו חלק פעיל בהקמת הבסיס, ובמהרה הכשירו אותו לנווה מדבר שכלל בריכת שחיה, גני ירק, לול תרנגולות, דיר כבשים ועוד. "תהי חוותנו זו באר אורה, המשלחת קרני נוער יוצר ללב השממה, להפריחה ולהפכה מקור כוח ועוצמה למדינת ישראל", כתב עצמון בפקודת-יום ליסוד החווה החקלאית החדשה.

בן גוריון מבקר

בן גוריון בביקורו בבסיס הגדנ"ע בבאר אורה

אלא שבשנות ה-90, פעילות בסיס הגדנ"ע הופסקה, ובשנת 2011 המקום נהרס והושטח לגמרי – והסיבות לכך שנויות במחלוקת. ארבע שנים מאוחר יותר, החליט שמעון ביטון להחיות מחדש את שטח הבסיס הנטוש, והקים את מכינת באר אורה במקום. בתהליך שמזכיר את הקמת הבסיס שהייתה שישים וחמש שנים קודם לכן, הורידו סגל המכינה ציוד לוגיסטי וקרוואנים והקימו יש מאין את אזור המכינה. "בקיץ 2015, שבועות ספורים לפני תחילת המחזור הראשון במכינה – אף אחד מאתנו לא היה בטוח שהחזון באמת הולך להתגשם. שמעון עמד על כך שזה יקרה, אפילו שלא היו מים זורמים באזור", סיפר בנג'י גרובר, מרצה ללימודי יהדות במכינה שמלווה את החניכים מהמחזור הראשון ועד היום.

מפגן הגדנע ערוך

אל"ם עקיבא עצמון (מימין) וראש הממשלה בן-גוריון במפגן הגדנ"ע בגבעת אולגה, 1952. צילום: חנוך היינריך

"ברור שהקמת מכינה בדרום זה קונספט חלוצי וציוני, אבל בחבל אילות לא חסרים קיבוצים ומושבים. החיבור הרעיוני לבאר אורה הוא הסיפור: המקום הזה הוא גרעין היסטורי ענק בתולדות המדינה", הוסיף גרובר. "הנוכחות של המכיניסטים פה מאוד מורגשת. החבר'ה האלה הם זריקת רעננות לכל האזור וכולם אחוזי התפעלות מהמפעל המדהים שנוסד פה", אמר גרובר ומיהר להדגים: "יש בחבל אילות יוזמה ברוכה שבמסגרתה התושבים הולכים שלושה ימים בשנה מקטעים בשביל ישראל, ומשלימים את כל השביל בתוך שבע שנים. מאז הקמת המכינה, החניכים צועדים עם התושבים ומהווים חלק אינטגרלי מאנשי האזור".

בנגי

מכינת באר אורה כיום. צילום: בנג'י גרובר

המכינה בבאר אורה מוגדרת כמכינה חילונית, ויחד עם עשייה חברתית בחבל אילות, החניכים מטיילים בארץ ועוסקים בתכנים של פילוסופיה, סביבה, בניין זהות ועוד. "אני מלמד משנה לתלמוד, מקרא ופילוסופיה. אחד הדברים שאני נפעם לראות כל פעם הוא תרבות המחלוקת, במובן החיובי כמובן, והאמונה העמוקה בפלורליזם שהחניכים רוחשים אחד לשני: הדעות רבות ומגוונות, והשיחה לעיתים נוקבת, אבל תענוג לראות את החבר'ה האלה מגבשים לעצמם דעה בשיח." סיפר גרובר והוסיף "אני מבהיר להם תמיד שהם באמת הדור הבא שיוביל את המדינה – הצבא הוא רק חלק קטן, את רוב החיים אנחנו מעבירים באזרחות, ולכן חשוב לנצל את הזמן הזה להכנה משמעותית".

הר צפחות מחזור דמחזור ד' בהר צפחות, סיום סדרת באר אורה ים. צילום: שמעון ביטון

"דורות שלמים עברו במחנה הגדנ"ע בבאר אורה, מקום שהיה סמל למימוש החזון הציוני של בן גוריון. ביסוס המכינה פה היה עבורנו כמו הפרחת השממה והענקת חיים חדשים למקום החשוב הזה", סיפר ניר בן-שבת, בוגר מחזור א' במכינה שכיום משרת בחיל הים. "הציונות הייתה ערך שראינו בסרטים וקראנו עליו בספרים, ופתאום הרגשנו איך אנחנו מגשימים אותה בנוכחות שלנו – פתאום אתה מוצא מטבע בן שישים שנה ממש מחוץ לחדר שלך ואתה מבין שאתה דור המשך למשהו גדול שהיה פה לפניך. זה נתן משמעות עמוקה לחוויה היומיומית שלנו במכינה", אמר בן-שבת. "תושבי חבל אילות מאוד מגובשים, אבל זקוקים לעזרה בחיי היומיום, ואנחנו הקדשנו יום שלם בשבוע רק לאנשים שסבבו אותנו. אני מעריך שהגעתי ממקום שהמוסדות מוסדרים, והנחלת הערכים היא בשגרה, ואז כשהגעתי למקום כזה בתולי הרגשתי שיש הרבה איפה לתת. בין היתר, תפקדנו כשאנשי חינוך - אני התנדבתי בגן הילדים בבאר אורה, והרגשתי תמיד שאני מביא משהו אחר. אם אני לא הייתי הסופגנייה שתשמח את הילדים בהצגת חנוכה, כנראה שכל האירוע הזה לא היה קורה והילדים היו נשארים בבית", סיכם בן-שבת בחיוך. 

ארכיונים קשורים

עדכונים חדשים לפי זמן הפרסום

עדכונים חדשים ומומלצים באתר

עדכונים חדשים לפי זמן הפרסום

דף עדכון 228 | 16.12.2018 | ח' טבת ה'תשע"ט ראשון, 16 דצמבר 2018 11:16
דף עדכון 227 | 9.12.2018 | א' טבת ה'תשע"ט ראשון, 09 דצמבר 2018 09:55

שותפים ותורמים של מועצת המכינות