המגזין המקוון של מועצת המכינות

כתבות עומק, ראיונות, בלוגים אישיים של אנשי מפתח ופרויקטים מיוחדים של מועצת המכינות.

מיוחד לט"ו באב: נפגשו במכינת העמ"ק, התאהבו והתחתנו

אפשר להגיד שהגורל הביא את יובל ואורי להיות חניכים במחזור ט' של מכינת העמ"ק. אחרי שבועיים בלבד במכינה הם התנשקו לראשונה – והיום, 7 שנים אחרי, הם נשואים טריים שנותנים הרבה מאוד קרדיט לשנת המכינה, שנה שלדבריהם עיצבה אותם ואת המסלול שבחרו לעצמם. "יוצאים מהמכינה בוודאות אנשים תורמים יותר, שלמים יותר, ולפעמים לפעמים יוצא מצב שגם פוגשים את האהבה של החיים"

חמישי, 22 יולי 2021 08:16

כל מה שחשוב, חדש ומעניין בעולם המכינות!

הצטרפו לניוזלטר שלנו וקבלו עדכונים אישיים לדוא"ל שלכם.

"אני כל-כך לא ראיתי את זה מגיע", אומרת יובל ויתרי-רמז, 25, סטודנטית לתואר ראשון בפסיכולוגיה וסוציולוגיה, מהוד השרון. "אורי אמר 'בואי ניסע לצימר', והוא סגר אחד בעמק. כל הדרך הוא נוהג וכולו עצבני וקצר רוח. אני מתארת לעצמי שהוא עצבני כי הוא רעב ושונא לנהוג – אז ייחסתי לזה את מצב הרוח הטרוד שהוא היה בו... והוא פשוט היה עם סווצ'רט וטבעת בתוך הכיס".

"כשהגענו למכינה אמרתי לו 'בוא ניכנס לקרוואנים, נראה מה עשו פה'... ובינתיים השמש שוקעת. ה'מומנט' נאבד מבחינתו", צוחקת יובל. "ואז עלינו למעלה, לתל תאומים, ורק כשהגענו ממש לפסגה וראיתי את זה בעיניים שלי - אז מפל הדמעות התחיל לרדת".

"הכל קרה במקרה"

כמה שנים אחורה, שנת 2014. מחזור חדש, מחזור ט', מתחיל את השנה במכינת העמ"ק שממוקמת כיום בכפר רופין, ואז פעלה ביישוב תל תאומים. אורי ויתרי, נער דתי מכפר סבא, מגיע למכינה יחד עם שניים מחבריו שלמדו איתו בבית הספר. במקרה הם מקבלים את אותו החדר.

בעוד הם מתמקמים בחדר, הם משוחחים, מתרגשים, על השנה שמצפה להם. "חלק מהדברים שאמרנו הם שהשנה הזו היא לא זמן להתעסק בבנות ובזוגיות. זה זמן לפתח את עצמנו", נזכר אורי. "לא התכנסנו בשביל שידוך. בואו נתמקד בערכים, בשיעורים ובעצמנו. שמנו ידיים והרמנו אותן יחד  בקריאות 'אולה! בהצלחה!'".

בעוד נחתם ההסכם הלא כתוב בין השותפים לחדר, גם יובל, שבכלל דמיינה שתעשה שנת שירות דרך הצופים, מתמקמת בחדרה במכינה. "לא כל-כך התחברתי למכינות", היא מסבירה. "ובאתי לשבת פתוחה במכינת העמ"ק כי חברה שלי לא רצתה לנסוע לבד. הגעתי ממש בטעות, ואפילו לא התלהבתי מהשבת הפתוחה. הכל קרה במקרה".

אורי ויובל במכינהאורי ויובל במכינה

"בשבת הפתוחה היה בחור ממש מציק, שכל הזמן דיבר על זה שהוא ליצן רפואי. ואני אמרתי לעצמי 'נו, איזה שוויצר'", אומרת יובל בחיוך. "במקום לראות שעומד מולי בן-אדם הכי מקסים בעולם, אני הייתי ב'אנטי', וחשבתי שבטח בוחרים למכינה אנשים מציקים...".

בניגוד לרושם הראשוני של יובל, 3 שעות אל תוך היום הראשון במכינה – נהיו יובל ואורי החברים הכי טובים. "דיברנו על הכל, צחקנו מהכל", היא אומרת. "ישבנו עד השעות הקטנות בזולה כל לילה. ולילה אחד נרדמנו על הספות שם, וכשהתעוררנו כדי ללכת לחדר... התנשקנו".

"שנינו לקחנו תפקידים משמעותיים מאוד במחזור שלנו... גם היום חיינו הזוגיים לא משפיעים על ההגשמה הקהילתית, החברתית או האישית של כל אחד מאיתנו".

אורי, שהבטיח לחבריו ביום הראשון שלא יתעסקו בבנות, חוזר אחרי שבועיים בווידוי: "חבר'ה, יש לי משהו לספר לכם. יובל ואני היינו ביחד אתמול בזולה, ומפה לשם התנשקנו... לקח לי שבועיים להפר את האחווה הזו", הוא צוחק. חצי שנה מאז אותו ערב, החליטו יובל ואורי שהם ביחד. "בסך הכל החברים למכינה פירגנו לנו, זה היה כבר אחרי שני זוגות ש'יצאו'", מציינת יובל.

מ-24/7 ל"פעם באף פעם"

להיות זוג בתוך קבוצת חניכי מכינה יכול להציף לא מעט אתגרים. אורי ויובל מספרים שהזוגיות שלהם לא באה על חשבון ישיבה עם החברים, השתתפות בשיעורים או עמידה במחויבויות שלהם. "ברגע שאתה מכריז שאתה בזוגיות זה הרבה יותר מחייב", מסביר אורי. "פחדנו לפגוע כל אחד בתהליך שהוא עובר עם עצמו".

"ובסוף גם הצלחנו בזה, וזה לא מובן מאליו", משלימה יובל. "שנינו לקחנו תפקידים משמעותיים מאוד במחזור שלנו – אורי היה בצוות אורחות חיים ואני הייתי בצוות שמארגן את השליש האחרון של השנה. גם היום חיינו הזוגיים לא משפיעים על ההגשמה הקהילתית, החברתית או האישית של כל אחד מאיתנו".

אורי ויובל במכינהאורי ויובל במכינה

לאחר המכינה, בה חוו זוגיות של 24/7, והאתגר היה לתת מקום אחד לשני – הם עברו לזוגיות של צבא, שמשמעותה להיפגש "פעם באף פעם". "היינו נפגשים רק בסופי שבוע, וגם זה לא תמיד", מסביר אורי.

"במכינה הבנו שאנחנו ממש טובים בלהיות ביחד, אבל חששנו שבצבא המרחק יעשה לנו רע ולא נצליח לשמור על הזוגיות... אבל גם את זה צלחנו. ואז חשבנו שאולי לא נצליח לחיות ביחד בדירה, בבלאגן אחד של השני. אבל גם בדירה הצלחנו לחיות ביחד, וגם בחו"ל הצלחנו לטייל ביחד", אומר אורי ויובל מתפרצת: "אולי אנחנו פשוט מסתדרים ביחד!".

בסיום שנת המכינה, אורי התגייס להיות לוחם בפלח"צ (פלוגות חילוץ והצלה), ויובל, שהייתה אמורה להתגייס ללוחמה גם היא – שובצה בעקבות בעיה רפואית לשרת בחיל תקשוב, בתפקיד יומיות בבסיס צריפין. "זה השפיע על הזוגיות שלנו כי חיכיתי שבוע, שבועיים ואפילו שלושה שאורי יחזור, והרגשתי בזמן הזה שהתפקיד שקיבלתי לא תואם את היכולות שלי", היא נזכרת.

"בסעודת השחרור של יובל הגיע כל הבניין – כי היא יצרה קשר בין כל הקומות וכל המחלקות ועשתה פעילויות משותפות. יובל היא דוגמא מצוינת ללתת מעבר, לא משנה מה התפקיד ומהם גבולותיו".

למרות שלא קיבלה את תפקיד חלומותיה, יובל הגדילה ראש ולקחה על עצמה את תפקיד מש"קית החינוך במחלקה כי הרגישה שהדברים צריכים להתבצע קצת יותר ברצינות, כפי שלמדה במכינה. "ניסיתי לעשות מהלימון לימונדה", היא מסבירה. "עברו לי בראש כל המשפטים שראש המכינה היה אומר. שאין סיבה שלא אעשה כל מה שאני יכולה ומעבר במקום שאני נמצאת בו".

"גם בתוך מקום שיש בו אינסוף חוקים, ואין אוזן קשבת באמת, יובל חתרה להתעסק בחינוך ועשתה פעילויות למחלקה", מתגאה אורי באשתו הטרייה. "כשהיא השתחררה ראינו פידבק מטורף. בסעודת השחרור של יובל הגיע כל הבניין – כי היא יצרה קשר בין כל הקומות וכל המחלקות ועשתה פעילויות משותפות. יובל היא דוגמא מצוינת ללתת מעבר, לא משנה מה התפקיד ומהם גבולותיו".

אורי בצבא עם יובל

לאחר השחרור התחיל אורי ללמוד בתוכנית "נחשונים" באוניברסיטת בר-אילן, ליוצאי צבא שמיועדים להוראה ולניהול בבתי ספר, ומשלים כעת תואר שני בניהול מערכות חינוך. שלא במקרה, הוא בחר במכינה להתנדב בבית ספר עם ילדים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, והושפע מכך מאוד. "בכל פרק בחיים אתה משווה למה שעברת במכינה", אומר אורי, שהיום מחנך כיתה ז'. "אתה עובר במכינה חוויות שיש לך זמן לעכל ולעבד מחוץ לשגרה. אלו דברים שאתה נזכר בהם מאוחר יותר ולוקח איתך את השיעורים האלו, בלי ספק".

"אני לקחתי איתי את שנת המכינה הלאה, מעשית", אומרת יובל. מיד אחרי שהשתחררה, חזרה למכינת העמ"ק לשמש כרכזת גיוסים ועשייה קהילתית, ובמקביל הדריכה בבית הילדים בקיבוץ כפר רופין. בהמשך הייתה מדריכה במכינה, ואז שימשה רכזת בוגרים במשך שנתיים. כיום יובל לומדת לתואר ראשון בפסיכולוגיה וסוציולוגיה באקדמית תל אביב-יפו.

"אתה עובר במכינה חוויות שיש לך זמן לעכל ולעבד מחוץ לשגרה. אלו דברים שאתה נזכר בהם מאוחר יותר ולוקח איתך את השיעורים האלו, בלי ספק".

"אחד הדברים שאני לוקחת איתי מהמכינה הם חיי קהילה", ממשיכה יובל. "המכינה היא מיקרוקוסמוס של חיי קבוצה בלתי מתפשרים. שנינו בטוחים שנגור בקהילה ושנתנדב ושזה יהיה חלק מהחיים הבוגרים שלנו. להיות מכיניסט זה לשאוף להיות האדם האידיאלי ולהסתכל מעבר לכתפיים שלי לראות אם מישהו צריך עזרה. זה יותר נכון לחיות חיי קהילה ובמכינה קיבלנו הצצה לעולם הזה".

חתונה של מכינה

היום יובל ואורי, שגם הספיקו לטייל ביחד חודשיים וחצי בהודו, תאילנד ואיטליה ("חוויה מהממת"), גרים ביחידת דיור מתחת להורים של יובל בהוד השרון. הם אמנם הכירו בעמק, אבל גילו לאחר מכן שגדלו בבתים במרחק 7 דקות נסיעה אחד מהשני, בהוד השרון ובכפר סבא.

אחרי כמעט 7 שנים של זוגיות, אורי הציע. "בלי התראה מוקדמת נפל לי האסימון ואמרתי טוב הגיע הזמן לחתונה... לא עדכנתי את יובל, רק במעמד ההצעה", הוא מספר. "אחרי שהתלבטתי לגבי המקום, חשבתי – למה לא להציע איפה שהכרנו? ליד המכינה יש שני תלים זהים שיוצרים מעין אוכף, ויש פרגולה למעלה. ביחד עם החברים קישטנו את המקום כמו שיובל אוהבת עם הרבה תמונות שלנו. חברה טובה שרה לנו את השיר של אלביס can't help falling in love".

יובל ואורי, אגב, מגיעים מרקעים מאוד שונים, וחתונה תמיד הייתה עניין. "סבא וסבתא של אורי מבני ברק שואלים בכל שיחת טלפון 'מתי תתחתנו? מתי תתחתנו?'", מחייכת יובל. "היינו באינספור חתונות של חברים של אורי מהילדות, שהיום כבר נשואים עם ילדים. אבל בעולם ממנו אני מגיעה, על חתונה לפני גיל 28 אנשים מרימים גבה – 'לאן אתם ממהרים?'".

"יש אנשים שאומרים שמכינה היא 'בזבוז של שנה מהחיים'... מכינה היא לקבל חיים חדשים במתנה! זו שנה שהיא השקעה בטוחה".

אך כמובן שכשאורי שלף טבעת יובל לא היססה, והם החלו לארגן את החתונה, מה שלקח חודש בלבד. "היה אירוע מהמם. באו הרבה חברים מהמכינה", מספרת יובל בהתרגשות. "החלטנו שאנחנו רוצים חתונה אישית. קבלת הפנים למשל, הייתה מלאה חפצים מהדירה שלנו, והבד של החופה היה מורכב מטלאים רקומים שכל קבוצת חברים או משפחה הכינו לנו ואז תפרו את זה ביחד. החברים מהמכינה, למשל, תפרו ברקמה שלהם את תל תאומים. היה ברור שהם חלק בלתי נפרד מהחתונה".

בחתונה 2

ומהחתונה, בחזרה למכינה. "חשוב לי להגיד לנערים שמתלבטים לגבי מכינה וקוראים את הכתבה הזו – תיקחו את השנה הזו להשקיע בעצמכם", מדגיש אורי. "המכינה מלווה אותך תמיד. אפילו ברמה של המשפחה בבית. אם אתה במכינה ושוטף כלים ל-60 חבר'ה כי אתה תורן מטבח, אז מה זה להגיע הביתה ולשטוף ארבע צלחות של המשפחה? אתה מקבל פרופורציות ושווה לחוות את החוויה הזו".

יובל מגבה: "יש אנשים שאומרים שמכינה היא 'בזבוז של שנה מהחיים'... מכינה היא לקבל חיים חדשים במתנה! זו שנה שהיא השקעה בטוחה. יוצאים משם בוודאות אנשים תורמים יותר, שלמים יותר, ולפעמים לפעמים יוצא מצב שגם פוגשים את האהבה של החיים, שזה לגמרי בונוס".

ומה עם הסוד לזוגיות מוצלחת? "כל יום מחדש אתה שואל את עצמך האם זו זוגיות שטובה לנו והאם אני מקדם את הזוגיות הזו", מגלה אורי. "אגיד שאם את או אתה גאים בצד השני ומסכלים עליו במקום של גאווה או הערצה מסוימת וזה הדדי – כנראה שאתם במקום טוב".

orglickmanphotoYO00197 copy

מדור: כללי

עדכונים חדשים לפי זמן הפרסום

ממתק לשבת - שבת פרשת "עקב" חמישי, 29 יולי 2021 22:14
ממתק לשבת - שבת פרשת "ואתחנן" שלישי, 20 יולי 2021 19:18
ממתק לשבת - שבת פרשת פנחס חמישי, 01 יולי 2021 22:47
ממתק לשבת - שבת פרשת קורח חמישי, 10 יוני 2021 17:39
ממתק לשבת - שבת פרשת שלח חמישי, 03 יוני 2021 22:32
ממתק לשבת - שבת פרשת בהעלותך חמישי, 27 מאי 2021 23:12

עדכונים חדשים לפי זמן הפרסום

שותפים ותורמים של מועצת המכינות

כל מה שחשוב, חדש ומעניין בעולם המכינות!

הצטרפו לניוזלטר שלנו וקבלו עדכונים אישיים לדוא"ל שלכם.