הדפסת עמוד זה

שנה וחצי, 15 משפחות מכל רחבי הארץ: מסעה של תפארת אוריה למציאת השבת שלה

היא לא נתנה לקרע הזהותי לעצור אותה, והחליטה ברגע של השראה להזניק פרויקט נרחב של היחשפות אמיתית למודלים מגוונים של שבת ישראלית. שנתיים אחרי, תפארת אוריה חמושה בחיוך רחב, עסוקה בעיבוד החוויה העוצמתית שארגנה לעצמה ובחתימת ספר שכתבה, ומתכוונת לספר על המסע שלה בהרצאה ייחודית ואינטימית

ראשון, 26 ינואר 2020 10:47

לפני שנתיים פרסמה תפארת אוריה בדף הפייסבוק שלה את פרויקט השבתות ברחבי הארץ. בפוסט היא שיתפה ברקע הייחודי שלה, וברצון שלה לברר עוד על השבת האישית שלה - באמצעות התארחות לשבת שלמה אצל משפחות מכל שלל הקשת של החברה הישראלית-יהודית. "תמיד האמונה היא חלק מהזהות, החיבור ליהדות קיים, אבל אף פעם לא בדיוק ברור עד הסוף באיזה צורה, איך, ובאיזו דרך. אני מאמינה שמכל אחד אפשר ללמוד, ואני אשמח לקחת מכל משפחה שאגיע אליה לפחות משהו אחד לשבת שלי! בעיניי זו הייתה דרכה של היהדות להישמר במשך אלפי שנים. לא לפחד להתווכח, לשאול שאלות אך תמיד לצד חיפוש אחר תשובות והאמת", כתבה תפארת אוריה בפוסט שתוך זמן קצר הפך ויראלי, והוביל לכמות בלתי פוסקת של שיחות טלפון מאנשים מתעניינים.

תפארת סלפי

היא מגיעה מבית דתי – חרדי (אמא חרדית ואבא דתי לאומי), למדה בתיכון החילוני בשדה בוקר והקפידה לשמור על המסורת מבית גם שם ("אף פעם לא הייתי דתייה קלאסית, ומאז שאני זוכרת את עצמי כששאלו האם אני דתייה, עניתי 'לא, אני תפארת'"). לאחר הצבא הדריכה במכינה 'ישראלית' של דרך כפר במגדל העמק, ובהמשך פנתה ללימודי מזרח תיכון ואסלאם, במרכז האקדמי 'שלם'. "הייתי הדתייה הראשונה שהגיעה לפנימייה בשדה בוקר, ונחשפתי לעולם תרבותי עשיר ואחר לגמרי משלי; למדתי שפה חדשה, אבל אף אחד בסביבה שלי לא הבין שאני דוברת גם שפה אחרת", אוריה משתפת. "בצבא נבדקו הגבולות האישיים שלי עם השבת, ובכל פעם כשהיא הגיעה, נקרעתי בשאלה - מה מהותי עבורי? היה ברור לי ששבת היא יום לנפש: אבל אני הכרתי שני עולמות והבנתי שבשניהם יש טוב שאני רוצה לקחת לחיי".

"באחד הימים שאחרי השחרור נסעתי באוטובוס בירושלים,  וחשבתי על זה שתמיד אומרים על ירושלים שהיא עיר דתית, אבל כשאני הסתכלתי מעבר לחלון דווקא ראיתי המון סוגים של דתיים: הנערה בחצאית הג'ינס, החרדי בשחור-לבן, נשואה טרייה במכנס ומטפחת", אוריה משחזרת את ניצני הפרויקט שלה ומוסיפה: "שם עלה לי הרעיון להגיע לבית של כל אחד מהסטריאוטיפים האלה, וממנו לבחור לקחת משהו אחד לחיים שלי. המטרה לא הייתה רק לשמוע, אלא להכיר עולמות אחרים ולגלות מה המקום שלי בתוך כל המגוון הזה. היה נראה לי הכי נכון לעשות את זה דרך המפגש עם האחר. דרך מפגש עם אורחות חיים אחרות ותפיסת אמת שונה משלי".

מאותו הרגע הרעיון קרם עור וגידים, והפוסט החל להכות גלים ברשת. "פרסמו אותי בקבוצות שלא ידעתי עליהם ופנו אלי מאות אנשים. ואז התחילה עבודת סינון ומחקר, במטרה לעזור לי להחליט לאן להגיע. שאלתי את הפונים הרבה שאלות, ושמעתי המון סיפורים של אנשים. הבנתי שאני צריכה להציב גבולות כלליים, מה בדיוק המטרה ואיך אני משיגה אותה: מיקדתי את הקשב לשבתות אצל משפחות עם ילדים, והאמנתי שבסוף אגיע לאן שאני אמורה". אוריה מקפידה להדגיש שהתהליך לא נעשה בצורה עיוורת, ושהיא דווקא מגיעה לפרויקט ממקום של הבנה בסיסית ועמוקה על עצמה ועל הקווים הכלליים לדמותה: "ידעתי מה התפיסה הפוליטית, החינוכית והמגדרית שלי, אבל נסעתי כדי לבחון שאלה ספציפית ולחקור את נושא השבת, מתוך אמונה שבכל אדם שאני פוגשת יש ממד של אמת. אם הייתי מגיעה אבודה ומנותקת לחלוטין, כנראה שהייתי נוטה להיסחף בין התפיסות השונות. עצם העובדה שהגעתי עם תפיסת עולם מגובשת, אפשרה לבוא ולהכיל ולהיות פתוחה ללמידה, לשינוי, ולחוויית האמת שלי".

את המסע היא הזניקה בפברואר 2018, והוא נמשך שנה וחצי. נכון לקיץ האחרון (2019), היא הגיעה ל-15 משפחות מכל רחבי הארץ, שכמעט כל אחת מהן הצליחה במשימה ושברה את הסטיגמות והסטראוטיפים על עצמה. התהליך הבלתי פורמלי שאוריה החליטה לעשות עם עצמה ועם זרים לא תמיד היה פשוט: "היה ברור שהולך להיות תהליך. כל פעם להיות בהקשבה פעילה זה דורש המון כוחות. 'שריר ההתארחות' שלי התחזק מאוד: בהתחלה הייתי נעלמת לדקות ארוכות, נעמדת מול המראה בשירותים ותוהה לעצמי מה אני עושה שם ("מטומטמת, מפגרת, מה חשבת לעצמך"). בשבתות מתקדמות – אחרי עשרים דקות אל תוך הביקור כבר נעמדתי עם המשפחה במטבח וסייעתי בבישולים לשבת".

תפארת מפת מיקומים מפת המיקומים שתפארת היתה בהם

את שבירת הסטריאוטיפים החגיגית שלה היא מדגימה בשני סיפורים, דווקא משבת אצל משפחה חסידית. "כל השבת הייתה חתיכת שבירת סטריאוטיפים. הייתי בטוחה שכל כך לא איהנה, ובסוף גיליתי ההיפך. הגעתי למשפחה חסידית דוברת יידיש. סבא רבא שלי בזמנו הלחין לאדמו"ר של אותה חסידות לחן מיוחד. הנושא הזה עלה, ותוך כדי ארוחת הערב, הסבא, זקן המשפחה, ניסה להיזכר בלחן הזה וביקש ממני לשיר (!). קפאתי במקום. מתוך ההיכרות עם העולם החרדי והאיסור על שירת נשים, הייתי בהלם מהסיטואציה וכל כך הופתעתי שהוא מבקש ממני להשמיע את הקול שלי". בהמשך היא הלכה לטיש של האדמו"ר עם המארחים, ותוך כדי היא לימדה את הילדים מילים בערבית. בבוקר למחרת, בנם של המארחים ניגש אליה והתחיל לשאול שאלות על מזרח תיכון. "הוא היה מולי, במרחק גדול, מבלי להסתכל עלי, כי אסור להסתכל על נשים, ובכל זאת בחר לשאול. בסיטואציה אחרת הייתי מתעצבנת, וכל הפמיניזם שבי והתפיסה המגדרית שלי היו יוצאות החוצה, אבל הבנתי שיש פה תקשורת דו-סטרית: אני באתי לפגוש את העולם שבתוך הקהילה הסגורה שלהם, ודרכי הם גם פגשו מקרוב את העולם שבחוץ".

המשפחה הגרעינית עודדה אותה לכל אורך הדרך, והאחים תמיד היו סקרנים לשמוע איך היה לה בשבתות שנסעה למשפחות. "זו הייתה פריבילגיה לקחת לאחים שלי את האוטו לטובת זה, לפעמים היו רבים איתי על זה, אבל הם מאוד הבינו את הרציונל של הרעיון. המשפחה שלי בעצמה היא מורכבת ומגוונת, אז הם לגמרי תמכו", וכך גם אחיה מכירים יישומים פרקטיים מהמסע שלה: "אצלנו בבית, וגם בבתים רבים אחרים, ההתארגנות לשבת היא באווירת לחץ. הגעתי לכמה משפחות שמכניסות את השבת בנחת, ישר אחרי הדלקת נרות בני המשפחה יושבים יחד עם כוס קפה ועוגה. זה דבר קטן, אבל כל המשפחה מתכנסת ומצליחה לקבל את השבת בצורה רגועה".

את המסע היא הקפידה לתעד בכתב אחרי כל שבת, וכשהחומרים והחוויות תפחו היא הבינה שאולי זה לא רק הסיפור האישי שלה. בקיץ האחרון אוריה החליטה לעצור את המסע, להקדיש זמן לכתיבת ספר ולעיבוד החוויה, ולהעביר הרצאה על המסע שלה בפני קהלים שונים. "הרגשתי באיזשהו שלב שאני ממש טובה בלהתאים את עצמי לאחרים - לא כי אני משקרת, פשוט כי כל אורך הרצף כבר נמצא בתוכי. היה לי קשה שגם אצל החרדים אני מתאימה את עצמי, עד שבסוף הבנתי שיש גם חלק חרדי – יהודי בזהות שלי. כתבתי את כל מה שהיה ושמתי לב שפתאום המילים השתנו: אני לא נקרעת, יש בי חלק מכולם; יש בי קצת מכל העולמות. פתאום שמתי לב שזה התהליך שעברתי, והבנתי שאני כבר במקום אחר".

תפארת בהרצאה לבית ישראלתפארת אוריה בהרצאה לחניכי שנה ב', מכינת בית ישראל

בימים אלה תפארת אוריה משיקה הרצאה מיוחדת על פרויקט השבת שלה – צרו קשר בפייסבוק או במייל [email protected]

לפוסט שכתבה תפארת אוריה שנה לאחר הזנקת הפרויקט >>