הדפסת עמוד זה

"לא קראנו לעצמנו גרעין - היינו קבוצת חבר'ה שרצתה לגור יחד, ביישוב משלנו"

שמונה שנים אחרי שעברו כקבוצה קטנה של בוגרי מכינת לכיש לקיבוץ חולית שבנגב, אביעד בשארי נזכר ברגעים הראשונים בקיבוץ המתפתח ומסביר כיצד המהלך שקידמו הביא אותם לחיות את החלום. ויש גם מזל טוב: רק לפני ימים אחדים נולדה סיני, בכורת דור ההמשך של הקבוצה

שישי, 16 אוגוסט 2019 17:42

היינו קבוצה של חבר'ה צעירים שרצתה להקים יחד יישוב. בדקנו אופציות, ואיתרנו את חולית – בדרום עוטף עזה. מצב ההתיישבות במקום הוגדר כ"תת אכלוס חמור": כשהגענו היו פה 21 חברי קיבוץ ושמונה ילדים. היינו חיילים בתקופה ההיא, והתגוררנו בבית אחד גדול, סוג של קומונה. הסיבה שלא חיכינו עם המהלך לשחרור היא כי כבר לא רצינו לחכות עם הקמת הקהילה. אט אט התחלנו להשתחרר, הצטרפו עוד חברים, גם כאלה שלא היו במכינות – בוגרי שנות שירות וחברים מהתיכון.

DSCF1918

בשלב מאוד מוקדם חברי הקיבוץ החשיבו אותנו כחלק אינטגרלי באווירה המקומית, והשתלבנו בוועדות הקליטה, ההנהלה, החינוך והתרבות. מפני שעברנו לקיבוץ ביום שהוא הפך להיות קיבוץ שיתופי, יצרנו לעצמנו משימה – לייצר קהילה חדשה על בסיס הקהילה הקיימת ולקלוט חברים חדשים, לאו דווקא עם זיקה לקבוצת ההתיישבות המקורית ("הגרעין"). היינו צריכים לאחד מאמצים כדי לבסס שכבות גיל פה, במסגרת הרבה מיתוג ויחסי ציבור.

חיצונית לפייס

קיבוץ חולית הוקם בסיני (מכאן גם שמה של בכורת דור ההמשך של הקבוצה, סיני, בתם הראשונה של יובל וזוהר ישראלי), אך לא כל החברים שפונו הגיעו למקומו החדש של הקיבוץ בדרום עוטף עזה. מצאנו פה 21 אנשים מסורים שהחזיקו את המקום הזה על הגב שלהם, לא ויתרו והמשיכו לנהל פה את החיים ולחפש פתרונות. היום, אחרי הרבה עבודה קשה, אני יכול להגיד שהקיבוץ הוא סיפור הצלחה. יש פה המון צעירים שמאוד מעורבים במה שקורה בסביבה. במועצה אזורית אשכול יודעים לפנות לחולית כשצריכים משהו, ואנחנו כל הזמן שומעים מחמאות. הקיבוץ מלא – מעל 80 חברים, מעל 60 ילדים, עשרה נקלטים ושכונה נוספת שנבנית כעת. תוך כדי סייענו להכניס שלוחה של מכינת הנגב לקיבוץ, בהצבעה שהתקבלה כמעט בפה אחד, ופתחנו תכנית עבודה מועדפת בשיתוף עם השומר החדש ("מאהל ומגדל").

חיצונית 2 לפייס

ומה איתנו? אנחנו כבר לא גרעין, יש את הקיבוץ. בפועל אנחנו פה, יש לנו בתים ליד השני, ומן הסתם אנחנו יותר אחד עם השני. זו כבר לא קומונה, אין לנו ישיבות גרעין, פשוט חיים את החיים. המקצועות שלנו מגוונים: חקלאים, מהנדסים, אנשי היי טק ואנשי חינוך. לחבר'ה שמתלבטים לגבי המהלך הזה, אגיד שאין למה לחכות. אנשים בטוחים שעם המעבר לדרום הם נדרשים לשים בהולד את כל מה שקורה בחיים. למען האמת, אנשים פה למדו תארים אקדמיים ועובדים בעבודות מעולות. יש כאלה שהלכו וחזרו, אני הגשמתי את החלום ומוניתי להיות מנהל מכינת עמיחי לפני כשלוש שנים ובאופן כללי אווירת ההגשמה מורגשת פה תמיד. אם לסכם, אנחנו לגמרי חיים את החלום.

88

רוצים גם? עקבו אחר "בארצנו – תנועת ההתיישבות של בוגרי המכינות" בפייסבוק ושמעו על עוד הזדמנויות מגורים ייחודיות

לתיאומי ביקורים בחולית וטיפים למתיישבים המתחילים – אביעד בשרי: 054-7946304