מרכזה של פרשת חיי שרה עומדת פטירתם של שרה ואברהם זוג ההורים הראשון של עם ישראל, ותיאור העברת השושלת אל הזוג השני יצחק ורבקה.
בעידן שלנו אנו מודעים לתהליכי מעבר בין-דוריים. אנו אף מכנים אותם בספרות המחקר בכינויי של אתגר: ''המשבר הבין-דורי''.
התורה מציינת בפרשתנו שיצחק מביא את רבקה לאוהל שרה אימו. חז''ל במדרש רואים בפסוק זה לא רק תיאור של מציאות עובדתית, אלא תובנה ערכית ליסודות של הרצף הבין-דורי.
המדרש אומר שבשעה ששרה הייתה בחיים באוהלה התרחשו שלוש תופעות: ענן היה קשור מעל האוהל, נר היה דולק מערב שבת לערב שבת והייתה מצויה ברכה בעיסה. וכאשר יצחק מביא את רבקה כלתו לאוהלה של שרה, חזרו שלוש התופעות למקומם.
מה מבטאים שלושת התופעות של רצף בין-דורי זה ?! – אניאפשר להסתכל שהם מבטאים תכונות של מנהיגות חינוכית !
ענן קשור מעל האוהל - זה החזון, החלום שאליו שואף כל מנהיג. הוא שואף לנהל את סדר יומו, עד כמה שזה תלוי בו, לאותו חזון אידיאלי שמבטא את אמונתו ותפיסת עולמו המבוססת על ערכים. האוהל מתרומם מעלה כי הוא קשור לענן, קשור לעולמות גבוהים.
נר דולק מערב שבת לערב שבת - זו ההתמדה, המחויבות והאחריותיות שקשורים לשליחות שלקח על עצמו המנהיג. הוא מפיץ את אורו באופן קבוע וללא הפסקה. דואג שהנר ידלוק למרות הרוחות החזקות המנשבות כל העת.
ברכה מצויה בעיסה – היכולת של המנהיג לטפח תנאים קיומיים הולמים למימוש של אותו חזון, ואותו חלום. בבחינת: ''אם אין קמח אין תורה''. אולם, באותה נשימה טמון גם היחס בין החומר לרוח. יש ברכה בעיסה, פירושו: שמסתפקים בכמות מועטה של חומר. ברכה בערך של הסתפקות במועט. להבנתי, לא מדובר ששרה הכינה מעט בצק והתרחשה תופעה שכמות הבצק גדלה לאין ערוך. אלא הברכה הייתה שהיחס אל עולם החומר היה נכון וראוי.
שנזכה,
שבת שלום
איציק
