הדפסת עמוד זה

ממתק לשבת - פרשת ויחי

יצחק יבלונסקי, מנהל מכינת יונתן, על פרשת השבוע - פרשת ויחי

21/12/2018

כל מה שחשוב, חדש ומעניין בעולם המכינות!

הצטרפו לניוזלטר שלנו וקבלו עדכונים אישיים לדוא"ל שלכם.

פרשתנו חותמת את ספר בראשית. מעתה ואילך פרשיות התורה יעסקו בקורותיו של עם ישראל, בני ישראל. אכן, ראוי ספר בראשית להסתיים עם מותו של אבינו השלישי – יעקב. לקראת מותו מברך יעקב את כל אחד מבניו בברכה האופיינית לו המושתתת על אירועי העבר המאפיינים כל בן, כל שבט, עם הפנים אל העתיד.

יתרה מכך, במותו, יעקב מצווה לכל בניו את החיים. הציווי על החיים המוזכר בתחילת הפרשה ובסופה קשור דווקא למוות, לציווי הקבורה בארץ ישראל של יעקב ליוסף בתחילת הפרשה, וציווי הקבורה של יוסף לאחיו בסופה של הפרשה. מעין מסגרת רעיונית. זהו הציווי לחיים של כל הבנים יחד לקראת הפיכתם לאומה הישראלית פה בארץ ישראל. בבחינת: דעו מאין באתם ולאן אתם הולכים. הגלות במצרים, בחבל ארץ גושן, נעימה עד מאד. השפע הכלכלי ורמת החיים הגבוהה עשויה להשכיח את ייעודם של בני ישראל – ייעודו של עם ישראל. יעקב, ולאחר מכן יוסף, מבקשים להיקבר בארץ ישראל, בבחינת: במותם ובקבורתם הם ציוו לנו את החיים. יש ברכה עתידית לכל בן אבל יש גם ציווי כללי כמעטפת של כולם. מקומכם כאומה במקום אחר – בארץ ישראל.

השבוע ציינו את יום עשרה בטבת. יום זה מציין את תחילתו של חורבן הבית הראשון במצור על העיר ירושלים. הרבנות הראשית לישראל, בשנותיה הראשונות של המדינה, החליטה לציין ביום זה גם את יום השנה לנרצחי השואה שיום פטירתם לא נודע, להתייחדות עם זכרם ולאמירת קדיש. הפרשה שנקרא מחר תשלים את ההבנה הראויה של ייעוד האומה הישראלית הקשור גם לעשרה בטבת. יעקב ויוסף מבקשים להיקבר בארץ ישראל כדי שהדורות הבאים יחיו בארץ ישראל ולא בגלות. חורבנם של בתי המקדש והגלויות שבאו אחריהם, שבתוכן גם השואה האיומה, אומרים לנו בקול ברור וצלול מקומו של עם ישראל כאן בארץ ישראל כאומה ישראלית במדינת ישראל.

שבת שלום, איציק.