המגזין המקוון של מועצת המכינות

כתבות עומק, ראיונות, בלוגים אישיים של אנשי מפתח ופרויקטים מיוחדים של מועצת המכינות.

"אני בר מזל להיות בישראל בפרק הזמן הזה"

הדר קפלון, חניך תכנית יחד במכינת אדרת, מספר בטור אישי על הבחירה להישאר בארץ במהלך משבר הקורונה ולהתגייס לעבודה חקלאית עם חבריו למכינה: "אני מאמין שהפעילות שאני עוסק בה משפיעה על החברה ומסייעת למדינה. בזכות הקשר החזק לישראל, ותחושות השייכות והתרומה החלטתי שאני רוצה להישאר בארץ עוד שנה"

שלישי, 02 יוני 2020 23:35

שעת הזריחה. אני הדר שהגיע מניו יורק, עומד על סולם בפרדס הדרים בעוטף עזה וקוטף תפוזים. זו הפעם הראשונה בחיי שאני רואה תפוזים על העץ. לפני כן ראיתי אותם רק בסופרמרקט או על השולחן בבית. בשבילי זו גם סגירת מעגל אחרי ששמעתי סיפורים על אשר לוין, הסבא של סבתא שלי, שנטע את עצי ההדר הראשונים בישראל ואחריו גם בנו שמואל שעבד בפרדסנות, ולכן קוראים לי הדר-שמואל.

איך זה שנער מניו יורק, שרק סיים תיכון לפני מספר חודשים ובא לארץ לעשות מכינה, קוטף עכשיו תפוזים? לפני שנה בחרתי לבוא לארץ למכינה של ישראלים - מכינת אדרת. היו לי הרבה חברים מניו יורק שגם באו לשנה לארץ, אבל אני רציתי משהו אחר. לא רציתי להמשיך להיות רק עם חברים אמריקאים, אלא לעשות את השנה עם ישראלים ולחוות את התרבות שלהם. ידעתי שאני אהיה האמריקאי היחיד במכינה ויהיו לי אתגרים כמו למשל שעברית היא לא שפת האם שלי. אבל זו הסיבה שבאתי לארץ - להתמודד עם סיטואציות חדשות שאצטרך לנווט לבד. ואכן, בחצי השנה הראשונה במכינה עברתי חוויות חשובות ולמדתי הרבה. למשל: איך לעבוד בצוות, איך לתכנן טיולים, איך לשפר את עצמי, וגם איך להתמודד עם הציניות של הישראלים.

.....

ביום שני בתחילת חודש מרץ, יצאתי לחופשת פורים. הייתי בעיר מודיעין נרגש לראות את החברים שלי מניו יורק ולחוות את החג בישראל. בערב יום חמישי התכוננתי לביקור סוף שבוע אצל משפחתי ברמת השרון. אמא שלי התקשרה. סיפרתי לה על התוכניות שלי. בתגובה היא אמרה שבגלל הרגישות הרפואית של סבתי אסור לי בשום אופן לבקר את המשפחה שלי- ״יש קורונה״ היא אמרה. אמנם שמעתי את המילה קורונה כבר בינואר, אבל לא הקדשתי לזה תשומת לב; חשבתי שזו מגפה שמתרחשת רק בסין, ולאחרונה גם באיטליה, אבל שאין סיכוי שהמגפה תפריעה לחיים שלנו בישראל. מאותו ערב דברים התחילו להיות מורכבים יותר.

ביטלתי את התוכניות שלי לשבת, והחלטתי להישאר במודיעין אצל משפחת פיין. עוד באותו ערב הופתעתי לשמוע שכמעט כל החברים שלי שבאו מאמריקה לשנה בארץ חוזרים הביתה. הייתי המום. איך אהיה פה לבד בלי החברים האמריקאים שלי? כן, יש לי חברים ישראלים נהדרים, אבל כשאני בחופשה מהמכינה אני נהנה לבלות עם החברים האמריקאים שמבינים את תחושת הריחוק מהבית.

אדרת 5 copy copy copyחניכי מכינת אדרת בקטיף הדרים

במוצאי שבת קיבלתי עדכון מראש המכינה שלי, הילה גרשמן: ״הדר, לא חוזרים למכינה מחר. תמצא מקום שתוכל להיות בו הרבה זמן". למזלי, יש משפחה נוספת במודיעין שהכרתי השנה, משפחת הרמל. כתבתי להם על ההתפתחויות האחרונות, והם הזמינו אותי מיד להתארח בביתם לכל פרק זמן שאצטרך.

עדכנתי את הורי שאני נחוש להשאר בישראל למרות המצב. אחרי כמה ימים אצל משפחת פיין עברתי להתארח אצל משפחת הרמל. המגורים במודיעין במשך השבועיים האלה איפשרו לי להישאר בארץ. בזכות המארחים שלי והתחושה הנעימה והנוחה שנתנו לי הרגשתי את הקסם שיש פה בישראל, וגיליתי שאני מרגיש פה כמו בבית.

יותר מתמיד, לא היה סיכוי שאחזור לניו יורק בגלל מגפת הקורונה.

שבועיים לפני חג הפסח התחלנו להתנדב בחקלאות במסגרת המכינה. בפעילות ההתנדבות מילאנו את מקומם של פועלי החקלאות הקבועים שלא יכלו להגיע לעבודה. אמנם נהניתי מאד מהארוח במודיעין, אבל ידעתי שאם אני נשאר בארץ, אז אני צריך להיות שוב עם החברים שלי מהמכינה ולעשות משהו משמעותי למען החברה והמדינה. קטיף התפוזים במשך 9 שעות בכל יום היה אינטנסיבי. שילבנו את העבודה בפרדס עם מוסיקה והומור משותף. ברגע שחזרנו לצחוק וגם לנהל שיחות עמוקות כמו שהיינו רגילים לפני תקופת הקורונה, הרגשתי שמתחילים לחזור לחיים יחסית נורמליים.

למען האמת לא הכל היה פשוט עם חידוש פעילות המכינה. למרות ששמחתי לחזור למכינה זה היה מצב חדש והייתי צריך ללמוד איך להסתגל אליו. הוראות ההתמודדות עם הקורונה ברמה הלאומית עודכנו תחופות והכתיבו שינויים בקבלת ההחלטות ברמת המכינה. היה לי קשה במיוחד להתמודד עם חוסר הוודאות בקביעת תוכנית העבודה היומית וחילופים במיקום לינת הלילה שלנו. לכך נוספה התחושה שאני מרחם על עצמי על זה שאני חי פה בלי הורי. ככל שעבר הזמן, הצלחתי להתמודד עם השינויים באופן יותר טוב. בעיקר הבנתי שיש אתגרים הרבה יותר משמעותיים ממה שאני חווה- שיש אנשים שמתים מהקורונה, ש-%25 מהאוכלוסייה איבדו את עבודתם, ושיש קשישים שנמצאים לבד בביתם. נוכחתי שאני בר מזל בכך שאני יכול לעבוד, להיות עם חברים, ולעשות פעילות ספורטיבית.

תחושות השייכות וההזדהות שלי התחזקו עוד יותר ביום הזכרון. בפעם הראשונה הרגשתי את משמעות יום הזיכרון, באווירה, בהקשבה לסיפורים המרגשים על הנופלים, ואפילו בתחושת הגוף שלי. בזמן הצפירה לא יכולתי להפסיק לחשוב שכל מי שפגשתי השנה בישראל מכיר מישהו שנהרג בצבא.

.....

שוב אני עומד על הסולם בפרדס, הפעם בכפר חב"ד. אני עדיין חושב שאני בר מזל להיות בישראל בפרק הזמן הזה. בזכות המשפחות במודיעין שקיבלו אותי כבן בית בהתחלת תקופת הקורונה, ובזכות המכינה המדהימה שלי שעבדה כל כך קשה למצוא לנו פעילות התנדבות משמעותית, אני מרגיש הרבה יותר ציוני. אני מאמין שהפעילות שאני עוסק בה משפיעה על החברה ומסייעת למדינה. בזכות הקשר החזק לישראל, ותחושות השייכות והתרומה החלטתי שאני רוצה להישאר בארץ עוד שנה לפני שאתחיל את הלימודים שלי באוניברסיטה בארה"ב.

ארכיונים קשורים

עדכונים חדשים לפי זמן הפרסום

ממתק לשבת - פרשת בלק שישי, 03 יולי 2020 09:25
ממתק לחג השבועות חמישי, 28 מאי 2020 08:50
ממתק לשבת - פרשת שלח לך שישי, 12 יוני 2020 08:59
ממתק לשבת - פרשת בהעלותך שישי, 05 יוני 2020 10:04

עדכונים חדשים ומומלצים באתר

חדשות מומלצות מהתקופה האחרונה

עדכונים חדשים לפי זמן הפרסום

שותפים ותורמים של מועצת המכינות

כל מה שחשוב, חדש ומעניין בעולם המכינות!

הצטרפו לניוזלטר שלנו וקבלו עדכונים אישיים לדוא"ל שלכם.