זכותי לשירות משמעותי! חניכי מכינות עם ובלי מוגבלויות קוראים לצה"ל להנגיש את תהליכי המיון לצבא. צפו בסרטון ותמכו בקמפיין >>

המגזין המקוון של מועצת המכינות

כתבות עומק, ראיונות, בלוגים אישיים של אנשי מפתח ופרויקטים מיוחדים של מועצת המכינות.

שבועיים לאסון בנחל צפית - הבלוג של דני זמיר מנכ"ל מועצת המכינות

"כי הלוא את הכללים והרגולציה נסדיר, ואת לקחי הבטיחות והבטחון נפיק ונטמיע, אבל בסוף נשאר תמיד הגורם האנושי. והגורם הזה הוא אנחנו ומה שצריך להיבדק ולהיבנות מחדש: תרבות הדיון שלנו, תרבות ההיערכות שלנו, תרבות התחקיר של ה"כמעט תאונה" ושל כל אירוע שלנו, תרבות ההטלת ספק של אנשי הצוות שלנו, תרבות השאננות והיהירות."

שבועיים חלפו מאז האסון, ואנחנו כולנו, מנסים לאסוף את השברים ולהמשיך בשגרה. לא יודע את תחושתם של כמה מבינינו אני מבטא, אבל אצלי המועקה בעקבות האסון בנחל צפית לא פגה. תחושה הזו של שבר עמוק מאד שרובנו מרגישים, היא אינדיקציה בריאה לתובנה המרכזית שלה שותפים רבים מראשי ומנהלי המכינות, שההכרח לחזור לעבודה החינוכית, סוף השנה המתקרב, והקירבה לאירוע לא מאפשרים לנו עדיין השלמת תהליך פנימי ראוי של בחינה והתבוננות.

כי הלוא את הכללים והרגולציה נסדיר, ואת לקחי הבטיחות והבטחון נפיק ונטמיע, אבל בסוף נשאר תמיד הגורם האנושי. והגורם הזה הוא אנחנו ומה שצריך להיבדק ולהיבנות מחדש: תרבות הדיון שלנו, תרבות ההיערכות שלנו, תרבות התחקיר של ה"כמעט תאונה" ושל כל אירוע שלנו, תרבות ההטלת ספק של אנשי הצוות שלנו, תרבות השאננות והיהירות.

וחשוב לאמר שתחום הטיולים ופעילות החוץ אינם התחומים היחידים שאינם מוסדרים היום ושבהם כל מכינה פועלת כאוות נפשה:

  • תחום ההכנה הפיזי לשירות הצבאי אינו מוסדר על ידי איש ואיננו מקבלים בו הכשרה על יד מישהו.
  • המבנים של רבות מהמכינות רעועים ולא מוסדרים ותקציב לבינוי - אין.
  • רבות מהמכינות מבצעות פרקי עבודה משותפים בשכר המועבר לקופת המכינה להפחתת שכר הלימוד או לאירועים שונים (התקנות מאפשרות זאת). האם גם כאן הכללים הביטחותיים השונים מוסדרים כראוי?

השבוע ביום שלישי בדיון בועדת החינוך בכנסת, פתח יו"ר הועדה ח"כ מרגי את הישיבה וציין בפליאה מעורבת בצער כי בדרך כלל כל דיון בועדה במכינות הוא תמיד חיובי והנה הוא צריך להתחיל בדיון באסון שאירע בשל אירוע לא מובן ולא מקובל במכינות.

ישבתי שם וליבי נצבט.

אמנם התקשורת מעלה בינתיים כתבות מפרגנות על המכינות, משרד החינוך נרתם בצורה מעוררת השתאות לסייע, ובכל זאת המעבר החד שלנו ממעמד של "יקירי האומה" למי שיש ספק במידת אחריותם, מטלטלת. המסקנה לעניות דעתי איננה סיסמאות ומלל ריקני על עצמתנו איכותנו ועתיד האומה, אלא ענווה גדולה והכרה בקוצר ידינו ובהכרח לחזור וללמוד לחזור ולבדוק לחזור ולהוביל כל העת דרך שיש בה חזון אך גם אחריות, תקווה אך גם בטיחות.

והדרך עודנה ונפקחת לאורך.

ובדרך הזו ישנן משפחות הנספים, ישנם הפצועים האחרונים שעדיין משתקמים, ישנם מי שהיו בנחל וניצלו אך צריכים להתמודד ולשאת עמם מראות שאינם נותנים מנוח, ישנה מכינת בני ציון שמסיימת את המחזור ובונה מחדש את הנהגתה, את יובל ואביב המחכים להכרעת הרשויות ושהיו חלק בלתי נפרד מאיתנו שנים רבות, ויש מדינה מבולבלת לא פחות מאיתנו בקשר לשאלה מה עושים בינתיים ואיך מייצרים מסגרת בטיחות תואמת למפעל המדהים הזה שאנו שותפיו ומחולליו שנים רבות.

אנחנו כיודע לא מפחדים מדרך ארוכה, נלך בה ביושרה באומץ ובענווה.

עדכונים חדשים לפי זמן הפרסום

עדכונים חדשים ומומלצים באתר

חדשות מומלצות מהתקופה האחרונה

עדכונים חדשים לפי זמן הפרסום

שותפים ותורמים של מועצת המכינות

זכותי לשירות משמעותי!

 חניכי מכינות עם ובלי מוגבלויות קוראים לצה"ל להנגיש את תהליכי המיון לצבא, ולאפשר גם לצעירים עם מוגבלות לעשות שירות משמעותי בצבא. צפו בסרטון והוסיפו את שמכם לתמיכה בקמפיין >>

לחצו כאן לתמיכה בקמפיין >>