המגזין המקוון של מועצת המכינות

כתבות עומק, ראיונות, בלוגים אישיים של אנשי מפתח ופרויקטים מיוחדים של מועצת המכינות.

האם אנחנו באמת שותפים? - הבלוג של דני זמיר מנכ"ל מועצת המכינות

שני, 25 פברואר 2019 13:44

השבוע החולף היה קשה ולא פשוט עבורי ועבור רבים מאיתנו. למעשה, השבוע, לראשונה מאז התחלתי לפעול בעולם המכינות לפני כ-22 שנים, התחלתי לתהות מה סיכויי השותפות שאנו מקיימים מעבר להיבט המכשירי של השותפות הזו.

העובדה שהרב רפי פרץ חברינו ובשר מבשרינו, הוביל את האיחוד "הטכני" עם מפלגת ממשיכי כהנא ועשוי חלילה להכניס "בזכות" "האיחוד הטכני" הזה אנשים המתגאים בהיותם ממשיכי הרב כהנא, אוהדי הרוצח ברוך גולדשטיין, ותומכי שחרורו של יגאל עמיר איננה הבעיה היחידה. תמיכת חברינו הרב אלי סדן אבי מפעל המכינות וחתן פרס ישראל במהלך, והשתיקה המוחלטת של אנשי עולם המכינות התורני וההימנעות ההתייצבות נגד המעשה חמורה הרבה יותר וכואבת הרבה יותר.

כשאמרתי דברים אלו בפתח יום העיון שקיים משרד החינוך ביום חמישי התעוררה מחאה. מסתבר שבחבורה שלנו יש אנשים שרגישים יותר לכבודם של מי שפותחים את הדלת לגזענים ומעודדי רוצחים מאשר לתחושות שותפיהם. לא פחות חמורה היתה הערת מנהל מכינה תורנית שאמון על חינוך נערים לשירות צבאי ומנהיגות אזרחית: אז מה מרצ יותר טוב? (תגיד חבר, אתה משווה מי שתולה תמונת רוצח אצלו בסלון למי מציע תכנית מדינית אחרת? אתה אמיתי?)

עולם המכינות מעודד ואפשר מעורבות פוליטית ובלבד שהחינוך במכינה אינו מפלגתי ואינו חד מימדי. כשראשי מכינות מצדיקים ומחזקים מפלגה גזענית שאינה ראויה בשום היבט, קמה מלוא ההצדקה לשים סימן שאלה ענק ביחס לחינוך המוסרי המועבר במכינות.

אמנת נס הרים אוסרת על ראשי המכינות ביטויים גסי רוח אוהמבטאים התנגדות לקיומה של מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית, זה גדר הגבול המשותפת שלקחנו על עצמינו. תמיכה וגיבוי לחיבור עם הכהניסטים, בדיוק כמו בחירה בשפה מגדפת ומשפילה ביחס למי שבחירותיו, עמדותיו, זהותו, שונות משלי הם פעולה החורגת מגבולות האמנה.

השותפות שלנו אינה יכולה להיות אינסטרומנטלית בלבד שכן אז לא תשרוד.

היה לי קשה מאד ללכת לישון בלילה שבין רביעי לחמישי. וגם בין חמישי לשישי ואני קם עם מועקה גדולה כל השבוע האחרון.
כי מה ניתן להבין היום משתיקתכם מתמשכת חבריי ראשי המכינות התורניות? איני סבור שאתם נעדרי אומץ אזרחי, או שאתם חוששים מהציבור או מרב כזה או אחר. לדעתי - וזה החשש האמיתי שלי - אתם פשוט לא רואים בחבירה לכהניזם חציית קו אדום.

הרוע כמו תא רגיל בגוף המצוי אצל כל אחד אשר בתנאים מסוימים הופך לפתע לגידול ממאיר. האם התנאים הסביבתיים בישראל היום, (הסתה ללא מעצורים של ראש הממשלה נגד השמאל והערבים, מלחמה הרסנית במוסדות אכיפת החוק, תיוג כל נושא שמרה גם אם מונה על ידו כשמאלני אם הוא תומך באכיפת הדין על ראש הממשלה, שימשו נפוץ בפייק ניוז מצד ראשי המפלגות הפוליטיות, גסות רוח עד כדי אלימות ), מביאים לסכנה של השתלטות הרוע על הגוף? 

אני חושש מאד ומוטרד מאד.  
התקווה שהייתה לי, שאנחנו נהיה קול מאד אחר שאינו נותן יד לקיצוניות (אתם מדמיינים את ראשי המכינות הכלליות שותקים מול "איחוד טכני" של העבודה עם חנין זועבי?), התנפץ השבוע מול המעשה הנורא והשתיקה המהדהדת הנוראה עוד יותר, וז'בוטינסקי כתב זאת בהמנון בית"ר טוב ממני:"כי שקט הוא רפש 
הפקר דם ונפש 
למען ההוד הנסתר..."   

מי אתם חבריי ראשי המכינות התורניות? מה אתם? מהי אמת חייכם? איזו שותפות אמת ועומק אנחנו יכולים לייצר ככה?

עדכונים חדשים לפי זמן הפרסום

עדכונים חדשים ומומלצים באתר

חדשות מומלצות מהתקופה האחרונה

עדכונים חדשים לפי זמן הפרסום

דף עדכון 236 | 17.02.2019 | י"ב אדר ה'תשע"ט ראשון, 17 פברואר 2019 17:03

שותפים ותורמים של מועצת המכינות