המגזין המקוון של מועצת המכינות

כתבות עומק, ראיונות, בלוגים אישיים של אנשי מפתח ופרויקטים מיוחדים של מועצת המכינות.

חלוציות אז והיום – הכירו את מנכ"ל מועצת המכינות הנכנס, אבישי ברמן

מנכ"ל מועצת המכינות אבישי ברמן התיישב על כיסאו של המנכ"ל היוצא, דני זמיר, בתחילת אוקטובר. שוחחנו עימו על עולם המכינות כפי שהכיר אותו לאורך השנים, ועל השאיפות לעתיד כמנכ"ל המועצה

כל מה שחשוב, חדש ומעניין בעולם המכינות!

הצטרפו לניוזלטר שלנו וקבלו עדכונים אישיים לדוא"ל שלכם.

WhatsApp Image 2023 01 05 at 14.30.573

כשאבישי ברמן, מנכ"ל מועצת המכינות, מתבקש לספר על עצמו, הוא בוחר להתחיל במשפחתו – בסבים והסבתות שלו, שהיו חלוצים דתיים שעלו לארץ כדי להקים קיבוצים באזורי הספר הרחוקים. צד אחד של המשפחה הקים את קיבוץ בארות יצחק, בו אבישי גדל, והצד השני את כפר עציון בגוש עציון בשנות ה-40 של המאה הקודמת. "בשני הענפים המשפחתיים שלי הלכו לאתגרי הקמה עצומים", הוא מספר על הקיבוצים שהוקמו בסמוך לעזה ובלב עציון, "אלו קיבוצים שהתרוממו ושגשגו בחמש השנים הראשונות שלהם. בשני המקומות היו קרבות עזים וחורבן אישי גדול במלחמת השחרור. חורבן פיזי ואובדן של משפחה וחברים קרובים. אין לי ספק שהסיפור הזה הלך עם כל אחד מארבעתם עד יום מותם – המאמץ, ההצלחה, החורבן והתקומה המחודשת. אני גאה לומר שאני מגיע משם. הרבה ממה שבחרתי לעשות בחיי, באופן מודע ונראה לי שגם לא מודע, קשור בהבנה שאני חלק מההמשכיות של הסיפור הזה".

אבישי ברמן התיישב בכיסאו של המנכ"ל לשעבר דני זמיר בתחילת אוקטובר. נראה שכל מסלול חייו הכין אותו לתפקיד הזה. הוא גדל בקיבוץ בארות יצחק וכשסיים את התיכון התלבט אם להירשם למכינה תורנית. לבסוף הוא וויתר והתגייס לסיירת מטכ"ל בה שירת במשך 10 שנים כלוחם וכקצין. לאורך שירותו, הסקרנות שלו לחינוך ולעולם המכינות לא כבתה, במיוחד כשפגש צעירים שיצאו מהמחזורים הראשונים של המכינות הכלליות.

"החברה הישראלית צריכה את שנת המכינה. צריכה שבניה ובנותיה יעברו שנה כזו, יבררו שאלות עמוקות בקשר לזהות, למטרות ולשייכות שלהם ומתוך זה ייצאו לחיים"

לאחר השירות הצבאי, ברמן היה ממובילי גרעין התיישבותי שתכנן להקים יישוב מעורב בגליל העליון ובמסגרת זו עלה הרעיון להקים מכינה ביישוב החדש שיקום. הוא החליט לנסוע למכינת עין פרת, לפגוש את ארז אשל, כדי ללמוד מהי מכינה והאם בכלל יש צורך בהקמה של מכינות חדשות. "ההתרשמות הייתה חזקה ועמוקה מאוד – גיליתי מרחב חינוכי קסום. זו שנה שנותנת הזדמנות גדולה מאוד לחניכים הלומדים בה אבל לא פחות לעתידה של החברה הישראלית כולה שזקוקה לכך שבניה ובנותיה יעברו שנה כזו, יבררו שאלות עומק בקשר לזהותם, למטרות ולשייכות שלהם ומתוך זה ייצאו אל החיים". המפגש הכמעט מקרי עם מכינת עין פרת הוביל את ברמן לשנתיים של עבודה כמדריך במכינה. זו תקופה שהוא מגדיר כ'בית ספר לחינוך': "באתי מתוך חוויה צבאית ופיקודית ועין פרת הייתה תחנה משמעותית מאוד של צמיחה כמחנך. יותר מכל, זו הייתה התאהבות בעולם חינוכי שסחפה אותי פנימה".

Untitled copy

במהלך שנת 2009 החלו אנשי הערבה לחלום על הקמת מכינה ראשונה במרחב הערבה. לחבורה מהערבה היה חבר קרוב, יניב פרידלר, שניהל את המכינה בעין פרת באותם הימים והכיר את ברמן מקרוב. הוא חיבר בין הצדדים והשאר היסטוריה. ברמן ומשפחתו עברו לערבה וגרו שם 5 שנים עד קיץ 2014 (מאז עברה המשפחה לירוחם שם היא מתגוררת עד היום). ברמן הוביל את הקמת המכינה בחצבה ועמד בראשה ב-5 השנים הראשונות בשנים 2009-2014. החל מקיץ 2014 הוא כיהן כמנכ"ל עמותת "רוח ערבה" (המפעילה את המכינות בערבה) וראש מכינות ערבה. ב-13 שנות פעילותו בערבה הוא הוביל ביחד עם שותפיו את הקמת המכינות בחצבה, פארן, עין יהב וצופר. במקביל גם את תכנית "עבודה עברית" לבוגרי צבא, "חוות בין השיטין"- חווה חקלאית-חינוכית-תיירותית, פרויקט ה- SOS WIFI, "מדרשת הערבה" ומיזמים חברתיים נוספים. "התחלנו עם מוקד אחד ו-20 חניכים בשנת 2009. עזבתי את העמותה, 13 שנים אחרי, בתחושת סיפוק גדולה עם 12 מוקדי פעילות הפרוסים לאורכה של הערבה ו-450 חניכים מדי שנה. שום דבר לא בא בקלות. 'תמיד זה אבן על אבן' כפי ששר עידן רייכל. חלמנו, בנינו והזענו וכך נוצרה העמותה המופלאה הזו".

חלוציות בעולם המכינות

"מתוך השגרה של 'שנה ועוד שנה' אנחנו עלולים להתכנס לקיבעון מחשבתי. זו מגמה מסוכנת שהולכת כנגד החלוציות והחדשנות שברוחן קם מפעל המכינות. באופן מודע אנחנו צריכים לאתגר את עצמנו, לפרק ולבנות מחדש"

באוקטובר האחרון הוא נכנס לתפקידו כמנכ"ל מועצת המכינות: "אני מרגיש זכות גדולה להיכנס לתפקיד מנכ"ל המועצה ולהחליף את דני. אני מרגיש שאני נעמד על כתפיהם של אנשים גדולים שבנו עולם חינוכי מופלא שזכה להכרה גם בפרס ישראל. נכנסתי למערכת שמתפקדת בצורה טובה מאוד"

אך גם כשהמכונה מתפקדת והתכניות פועלות היטב, אסור לנוח על זרי הדפנה. הדורות משתנים, אתגרים חדשים מגיעים, וצריך להמשיך להתארגן מולם כפי שנעשה עד כה. "תופעת ההתבגרות ואף הזדקנות של מפעל המכינות היא בלתי נמנעת" טוען ברמן: "מתוך השגרה של 'שנה ועוד שנה' אנחנו עלולים להתכנס לקיבעון מחשבתי. גם הביקוש הגבוה למכינות עלול לעודד תחושה נוחה שאין צורך לשנות דבר. זו מגמה מסוכנת שהולכת כנגד החלוציות והחדשנות שברוחן קם מפעל המכינות. יש חשיבות גדולה לשימור מסורות. יחד עם זאת, באופן מודע אנחנו צריכים לאתגר את עצמנו, לפרק ולבנות מחדש –לשאול שאלות, לשנות דברים בתוך הלו"ז השנתי והשבועי, בסדרות במכינה. אנחנו חייבים לזכור שהנוער משתנה, המציאות משתנה והאתגרים משתנים ולנו יש תפקיד להתמקם מול זה ולהציע חיים משמעותיים ושורשיים ברוח הזמן. כמו החקלאי החורש את שדותיו בין עונות הגידול- אנחנו מחויבים להפוך מדי תקופה את הקרקע החינוכית שלנו ולהכניס חמצן. רק כך נשמור עליה פורייה לאורך שנים ונבטיח שהיא תמשיך להצמיח פירות טובים. זו לא מהפיכה – זו התפתחות."

תמונה 1 2

פנים קדימה – אתגרים ויעדים בעולם המכינות

שילוב מערכות מידע ומדידה

מתוך רצון להמשיך, לחדש ולהתפתח ברמן שואף לקדם את כלי המדידה וההערכה במפעל המכינות, לדבריו: "הבסיס הוא מסד נתונים, העמדת יעדים ומדידה. נעשתה עבודה מרשימה עד היום ואנחנו נמשיך לפתח את התחום. יותר מ-5,000 בוגרים מדי שנה מחייבים אותנו שלא לוותר על הנקודה הזו, להקפיד ולהעמיד יעדים, דרכם נוכל לבדוק עצמנו ודרכם לעשות שיפורים לטובת המחזור הבא וזה שיבוא אחריו. זה נושא שאני רוצה להעצים בתוך עולם המכינות".

רגולציה שתואמת את עולם המכינות

עוד אתגר מרכזי הניצב בימים אלו מול מפעל המכינות הוא המשך תהליך האסדרה (רגולציה) על ידי משרדי הממשלה כפי שברמן מתאר: "אני מבין את האחריות הגדולה שיש לנו כמועצה לפעול בחוכמה בתווך שבין המדינה והמכינות. המהלכים המתרחשים ב-4 השנים האחרונות הם מבורכים. הפיקוח, האסדרה והבקרה עלינו הכרחיים. יחד עם זאת, הנהלים חייבים להיות מותאמים למפעל המכינות- לגיל הבוגר של החניכים והחניכות, לגודל המסגרות, לאחריות ולעצמאות שאנחנו רוצים להעניק להם במסגרת שנת מכינה כחלק מהתהליך החינוכי. חשוב ואף הכרחי שתהליכי האסדרה החשובים כשלעצמם, לא ימחקו את הרוח המיוחדת המתקיימת במכינות שהיא בסיס מרכזי להצלחת התהליך החינוכי".

חיזוק הקשר עם יהדות התפוצות

בנוסף לכך ברמן רואה בעולם המכינות הזדמנות לחיבורים מעניינים וחשובים, ביניהם חיבור בין נוער ישראלי לנוער בתפוצות: "יש לנו אתגר עצום, מרחק הולך וגדל בינינו היהודים-ישראלים הגדלים וחיים כאן לבין הצעירים היהודיים בארה"ב. חשוב לי לראות את המועצה מעמיקה את התעסקותה בחיזוק הקשר עם יהדות התפוצות ובפרט היהודים בארה"ב. יש לנו פלטפורמה מצוינת לחבר את יהדות התפוצות למה שקורה בישראל, ולהתמודד עם אתגר של מרחק הולך וגדל בין הקהילות. אין לי ספק שיש לנו גם דברים רבים ללמוד מהם החיים שם. לעולם המכינות פוטנציאל לבנות את הגשרים הנדרשים בינינו לבינם על בסיס ערכים משותפים והיסטוריה משותפת".

שיתוף פעולה עם תנועות מקבילות

ברמן מספר כי חשוב לו לטפח את הקשרים עם המסלולים המקבילים למכינות כמו שנות שירות ותוכניות אופק- "אנחנו לא יריבים חס וחלילה אלא תנועות מקבילות המשלימות זו את זו. חשוב שנדבר אחד עם השני, נפעל ביחד ונהווה מודל לשותפות והתפתחות במקביל אחד לשני. אם נרחיב מעט את המבט נמצא שביותר מדי זירות ישראליות אנחנו מנהלים את הדברים כ'משחק סכום 0'. אם אני עולה הוא חייב לרדת ולהיפך. אנחנו חייבים לעשות מאמץ גדול לשנות את צורת החשיבה הזו, לחשוב במושגים של גם וגם, של 1+1".

WhatsApp Image 2022 12 22 at 13.06.57

תנועת בוגרים

"הבוגרים הם האינדיקציה המשמעותית ביותר לשאלה האם הצלחנו. המפעל כולו הוקם כדי לייצר השפעה על החברה הישראלית ועל מדינת ישראל. כדי להמשיך ולממש את "מגילת העצמאות" וחזון הנביאים 75 שנים אחרי הקמת המדינה. הנחת העבודה היא, שהמכינות בהשפעתן על קבוצה נבחרת של צעירים תשפיע דרכם ודרכן על כלל מעגלי החברה שסביבנו. ולכן אסור לברוח ולהרפות משאלת הגשמת הבוגרים. המחקרים מראים באופן ברור את ההגשמה המשמעותית של בוגרי מכינות בשירות הצבאי, בפרט בבחירה בשירות קרבי, ביציאה לפיקוד זוטר ולקצונה. כך גם בוגרים רבים המעורבים בהתיישבות בפריפריה הרחוקה (התיישבות אידיאולוגית) ובאחוז שלהם בתכניות הצוערים המכווינות צעירים לשירות הציבורי. יחד עם זאת אני משוכנע שאפשר להשיג עוד הרבה יותר. לפני 6 שנים הוקמה עמותת בת למועצת המכינות, 'בארצנו'. העמותה ראתה עצמה כמעין ארגון גג לבוגרי המכינות תוך התמקדות ברורה בהתיישבות. אני רוצה להרחיב את תחומי העיסוק של העמותה מהתיישבות לאפיקי הגשמה רחבים יותר. איזו הגשמה? בוודאי הגשמה צבאית, גם בדמות שירות קבע ממושך, בוגרים במגזר הציבורי, בוגרים בתקשורת, בפוליטיקה, בשירותי הביטחון הפחות נוצצים כמו שירות במשטרת ישראל, בחינוך וברווחה. נשקיע מאמץ ביצירת מסלולי הגשמה ונקרא לבוגרים לבוא ולהצטרף לתכניות. אבל נקפיד גם לומר בקול ברור- אל תחכו לתכנית שלנו, אל תחכו שמישהו יקרא לכם. כפי שאמר ג'ון דאן- 'ולכן לעולם אל תשלח לשאול למי צלצלו הפעמונים, לך הם מצלצלים".

המכינות בעוד כ-5 שנים

ברמן נשאל איפה הוא רואה את עולם המכינות בעוד כ-5 שנים: "אני רוצה לראות את עולם המכינות גדל משמעותית, כמעט ומכפיל את עצמו. אבל אני מזכיר לעצמי שההגדלה היא לא חזות הכול ולהגדלת הכמות יכולה להיות השפעה שלילית על האיכות. לא איכות החניכים אלא איכות התהליך החינוכי. אסור לנו לוותר על היעדים הגבוהים שהצבנו לעצמנו ובראשם פיתוח עתודת מנהיגות לטובת עתידה הציוני של מדינת ישראל. "אנשי אמונה בעולם המעשה" כפי שאומרים בחלק מהמכינות. לצד ההתפתחות המספרית אני רוצה לראות קמפוסים ירוקים ומשגשגים שנראים מצוין ותואמים את הסטנדרטים שלנו; אני רוצה לראות עולם מכינות מגוון, שממרחק רב וגם מקרוב נראה כסמל הישראליות היפה והמתחדשת.

אסון מכינת בני ציון בנחל צפית

"אי אפשר להיכנס לתפקיד שלי מבלי לעבור דרך הנקודה החשוכה ביותר של המפעל מאז הקמתו לפני 35 שנים. אסון נורא, עם מחיר בלתי נסבל של 9 נערות ונער שנהרגו בנחל. במשרד שכיום עוד אין לי ויהיה לי בעתיד, אתלה מול עיניי את תמונת 10 הנספים כתזכורת מתמשכת לאחריות האדירה המונחת על כתפינו בעודנו מנהלים מערכת חינוכית אידיאליסטית. האחריות איננה רק על העתיד אלא גם על העבר. יש לנו מחויבות למשפחות הנספים, לפצועים בגופם ובנפשם שיצאו מהאירוע הזה, אפעל לממש אחריות זו. הכרתי את מפעל המכינות היטב עוד לפני האסון. השינוי שהובילה המועצה ביחד עם משרדי הממשלה בדמות עבודה תחת חדר מצב של משרד החינוך שמשמעותו אישור ובקרה על פעילויות החוץ במכינות, הכשרות מגוונות ומקצועיות מאוד לצוותים החינוכיים ועוד דברים אחרים מייצרים מציאות שונה לחלוטין, בטוחה הרבה יותר"

החינוך והניהול משלימים זה את זה

"אני זוכה להגיע בכל שבועיים בערך לביקור באחת או שתיים מהמכינות. כל ביקור משאיר אותי תחת רושם חזק מאוד של עשייה חינוכית, עומק לימודי והשפעה על המרחב האזורי. האני מאמין שלי מורכב מהתפיסה כי החינוך והניהול משלימים זה את זה. תפיסת עולם חינוכית מעמיקה אינה מספקת לקיומו של מוסד מצליח. צריך לטפח את כוח האדם הקיים ולהשקיע משאבים באיתור כוח אדם עתידי, חשוב לנהל מערכת כלכלית מאוזנת, לתכנן נכון את השנה, להעמיד יעדים ולבחון עצמנו האם עמדנו ביעדנו. ניהול טוב צריך להשתקף גם במרחב החיצוני – על ידי ניהול מכינות שנראות טוב, שנעים להיכנס אליהן ולחיות בהן. לאו דווקא דרך שיפוצים בעלויות גבוהות. אני מתכוון לתיקון ברז שבור, ניקיון ושתילת פרחים. השקעות קטנות גורמות למקומות שמחנכים למצוינות ומנהיגות גם להיראות כך".

0ce07232 5049 8df5 ef16 f9275b08ebcb

עולם המכינות כעולם של שותפות

ברמן בוחר לסיים עם סוגיית השותפות "זו כנראה הנקודה הנכונה ביותר לסכם איתה ראיון. אנחנו בשנים מורכבות בהם נראה שהשבטיות חוגגת וקבוצת המרכז הישראלית, זו שבוחרת לחיות ביחד הולכת ומתמעטת. אנחנו מוקפים בכותרות קיצוניות, כטיבה של התקשורת בעת הזו, שכבר מזמן לא משקפת מציאות אלא מהדהדת את הקצוות הצעקניים. הכותרות מנסות לשכנע אותנו יום יום שאין סיכוי לביחד. המזל הוא שלצד הכותרות יש את החיים עצמם- ברחוב, במכולת, במילואים, בעבודה. שם אפשר לראות בקלות שאפשר לחיות ביחד וליצור ביחד. יש לנו זכות היסטורית שניתנה לנו על ידי ותיקי המפעל, לעבוד ביחד במפעל משותף. השונות נוכחת היטב והאתגר לגשר בין הצדדים רק הולך וגדל. יחד עם זאת, אני חושב שהתפקיד שנבחרתי אליו מחייב אותי לקום כל בוקר ולמקד את העיניים בהזדמנות. האתגר קיים אבל לצידו אנשים נפלאים, ראשי ומנהלי המכינות ומכאן גם ההזדמנות, לפעול ביחד ולהמשיך קדימה".

שותפים ותורמים של מועצת המכינות

כל מה שחשוב, חדש ומעניין בעולם המכינות!

הצטרפו לניוזלטר שלנו וקבלו עדכונים אישיים לדוא"ל שלכם.