המגזין המקוון של מועצת המכינות

כתבות עומק, ראיונות, בלוגים אישיים של אנשי מפתח ופרויקטים מיוחדים של מועצת המכינות.

הכירו את זוכי פרס בארי משנת 2021, ומהרו להירשם לתחרות החמישית

בעוד כשבועיים תיסגר ההרשמה לפרס בארי החמישי, ולכבוד זאת שוחחנו עם זוכי הפרס הרביעי, נצר לאו ומאי הברמן, שקיבלו שבוע כתיבה מעורר השראה ביוון, והסבירו למה כדאי לכם להגיש את יצירותיכם

כל מה שחשוב, חדש ומעניין בעולם המכינות!

הצטרפו לניוזלטר שלנו וקבלו עדכונים אישיים לדוא"ל שלכם.

זו השנה החמישית שנערכת תחרות 'בארי', על שם בארי צימרמן ז"ל, משורר, הוגה, מחנך ומורה בן קיבוץ חילוני שעיקר עיסוקו היה בליבת הנושאים המעסיקים את עולם החינוך של המכינות, מורשת ישראל, מדינת ישראל והחברה בישראל. כשנה לפני פטירתו של בארי, בתום שנת אבל על אשתו, ד"ר שולה גלבוע, נסע בארי לאי סמוטראקי ביוון. שם, בשבוע אחד, נבע מבארי מעין יצירה בלתי נדלה, שפרץ לאחר שנה בה היה נתון בקושי גדול. בכל יום כתב – ומיד גם פרסם במדיה החברתית – מספר שירים, כולם מחודדים ומצוחצחים כפי שהייתה שירתו מאז ומתמיד. חבריו ומשפחתו, שראו מרחוק איך עפים השירים מעבר לים, דרך המרשתת, אל כל מכריו, השתאו על עוצמת היצירה והיקפה. לאחר חזרתו של בארי, הוא הוציא ספרון ובו כל השירים שפרסם בשהייתו באי, תחת השם: שירי סמוטראקי.

באר

ברוח זו יצאה לדרך מסורת מיוחדת המזמינה את אנשי עולם המכינות – בוגרים, מדריכים וחניכים, לשלוח את פרי עטם ואולי לזכות בשבוע כתיבה מיוחד ביוון. בשנה שעברה זכו נצר לאו ומאי הברמן. שוחחנו איתם על התחרות ועל הפרס.

רגע לפני שנמשיך אנו מזמינים אתכם להשתתף בפרס באר החמישי – במה לכתיבה ויצירה לבוגרי המכינות הקד"צ ע"ש בארי צימרמן ז"ל, הגשת החיבורים תתאפשר עד ל-22.12.22 – פרטים מלאים בלינק.

נצר לאו, זוכה תחרות בארי הרביעית לשירה, נשוי לתהל ואביה של עמליה, מספר על עצמו שהוא משורר ירושלמי צעיר, עובד היום בהפקה אמנותית בעמותת 'מקום לשירה', ובעיצוב גרפי. מאי הברמן, זוכת תחרות בארי הרביעית לפרוזה, סטודנטית ללימודי איסלאם, מזרח תיכון וקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית ירושלים, גדלה בבאר שבע, אחות בכורה ל-4 אחיות ועובדת כמלווה חברתית של קומונה בחברה להגנת הטבע.

איך אתם קשורים לעולם המכינות?

נצר: "למדתי לפני הצבא במדרשת השילוב נטור, בארבע השנים האחרונות (2018-2022) הדרכתי ולימדתי במדרשה למנהיגות חברתית עין פרת, בשנתיים הראשונות כמדריך שנה א' ובשנתיים לאחר מכן כר"מ במדרשה הגבוהה. גם השנה אני מלמד במדרשה הגבוהה, ומקווה ללמד בעוד מכינות בעתיד".

מאי: "אני עשיתי את שנת המכינה שלי בעין פרת מחזור י"ד בכפר אדומים, אז עדיין לא היו שלוחות. בערך שנה אחרי שהשתחררתי מהצבא הגעתי להדריך במכינת עין יהב בערבה ונשארתי שם שנתיים נפלאות".

מתי התחלתם לכתוב?

נצר: "אני כותב מאז שאני זוכר את עצמי. ההורים שלי מספרים שהשיר הראשון שכתבתי היה בגיל 3 (כמובן שאמרתי אותו ולא כתבתי):

כלים זורמים

כדי לא להרעיש

ארון סגור

וזה הכל.

התחלתי לכתוב שירה ברצינות אחרי הצבא כשנרשמתי ללימודים ב'בית הספר לאמנויות המילה' של מקום לשירה."

מאי: "האמת שזו שאלה שאני עדיין לא מצאתי לה תשובה, הרי יומן אני כותבת מגיל 8 – אז להגיד גיל 8? אני פשוט מאמינה שכל התנסות שלי בכתיבה פיתחה והעשירה אותי, ואין לי ספק שהעובדה שהשתמשתי בכתיבה מגיל יחסית קטן ככלי לעיבוד רגשות, מחשבות, חוויות – היא מה שהביא אותי לכתוב גם בצורה קצת יותר 'ספרותית'".

באר 2

פרסמתם את יצירותיכם בעבר?

נצר: "פרסמתי בעבר במוסף 'שבת' של מקור ראשון ומוסף 'תרבות וספרות' של הארץ, וגם בכתבי עת ספרותיים שונים: ננופואטיקה, הבה להבא, עירובין, המוסך, ועוד. רק לאחרונה פורסם גליון חדש של ננופואטיקה בנושא 'סוכר' עם שני שירים חדשים שלי".

מאי: "האמת – כן, זו פעם ראשונה. אני זוכרת ששלחתי כי הקישור הזה הגיע אליי מאנשים קרובים ששיתפתי לעיתים בכתיבה שלי, ואמרתי לעצמי "יאללה נו, שלחי מה אכפת לך, מקסימום מישהו באיזה משרד בתל אביב יקרא ויגיד שזה נחמד ותו לא", אז שלחתי. זו הייתה תקופת קורונה עמומה אז הייתי בגישה כללית של "תעשי! לכי תדעי מה יהיה מחר. לא כל כך פרסמתי לאחר מכן, אבל בהחלט הרגשתי הרבה יותר בטוחה ובנוח לכתוב בפייסבוק. אני מפרסמת לפעמים בפייסבוק, בשביל הסיכוי הקטן שהטקסט שלי יפגוש נפש שתתחבר אליו".

איך היה האירוע?

נצר: "היה משמח מאוד לזכות בפרס. שמחתי בעיקר בשביל השיר שזכה שהוא שיר חשוב בשבילי ומגיע לו התואר. חוץ מזה – מאוד רציתי את החופשה ביוון בשביל לפנות זמן לכתיבה. האירוע עצמו היה חגיגי ומשמח. היצירות האחרות שזכו היו ראויות והיה נעים להימצא בחברתן. ילי שנר ורות קלדרון דיברו יפה וחכם".

מאי: "האירוע היה מרגש מאוד. הגעתי לשם לבד להפתעת כל היתר שהביאו עימם בני זוג, חברים או משפחה – אני ממש לא ידעתי לאן אני מגיעה אז החלטתי לבוא לבד להפחתת המבוכה. זכורה לי במיוחד המשפחה של בארי, התרגשתי כל כך לשמוע אותם מאמינים בלב שלם בהענקת הפרסים האלו ובחיבור שלהם לבארי. הסדנה הייתה מיוחדת, תמהיל מגוון של אנשים עם חיבה ותשוקה וכישרון למילים."

וכמובן – איך היה השבוע ביוון?

נצר: "השבוע ביוון היה מתנה שלא האמנתי שאזכה בה. נסעתי לבד עם טיוטה של הספר שלי ובמשך שבוע טיילתי באי, רצתי לים, כתבתי ערכתי ליטשתי ויצרתי, שתית קפה טוב ובירה קרה. זאת הייתה בועה של זמן שקידמה את העבודה שלי על השירים ועזרה לתהליכים איטיים וממושכים להבשיל כמו שיכולתי רק לחלום. חוץ מזה הכרתי את כריסטוס הבעלים של המלון, שוחחתי איתו המון, והאווירה הפילוסופית-זנית עוררה בי השראה אמיתית."

מאי: "זה היה שבוע של מסע. בחרתי לצאת אליו לבד, בלי חברות, בלי בן הזוג, בלי משפחה, אחרי תקופת מבחנים שאני לא מאחלת לאף אחד – ופשוט עשיתי "מיוט" על כל הדאגות. התאהבתי ביוון, ביוונים, באוכל שלהם... הייתי ישראלית כמעט ויחידה, על אי מלא באנרגיה ואדמה פועמת חיים. הוא היה כל כך מרוחק אבל כל כך קרוב לנפש שלי. בחיים לא טיילתי ככה, סולו, בוחנת עם עצמי את הרצונות שלי מן הפנים ומן החוץ. אני כותבת כאן רק טיפה בים מתוך כל מה שהיה המסע הזה עבורי".

באר 3

למה לדעתכם כדאי לחניכים, בוגרים ומדריכים נוספים להגיש יצירות לתחרות?

נצר: "אני חושב שכל הזדמנות לדחוף את היצירה שלך שלב, לערוך, ללטש ולדרוש משיר את המיטב, היא הזדמנות שכדאי לנצל. גם אם השיר לא יזכה, התהליך שהגשה לפרס דורשת הוא פוש מצוין ליצירה ולכתיבה. זו גם הזדמנות להצהיר כלפי עצמך שאתה לוקח את הכתיבה ברצינות ואכפת לך מהאיכות היצירה שלך, בקיצור - תגידו! אין סיבה שלא".

מאי: "באמת אבל באמת – יש רק מה להרוויח. אם לא זכייה, אז מרוויחים צעד ראשון בשיתוף של טקסט אישי עם אנשים זרים, בלי פידבק ציבורי חסר תקנה (להלן – פייסבוק ודומיו). ואם כן זכייה – אז כל מילה נוספת מיותרת".

נקרא עוד דברים שלכם? מה התוכניות לעתיד?

נצר: "לגמרי ממשיך לכתוב. משתדל להיות מעורב בעולם הספרות, לפרסם בכתבי עת ולעסוק ביזמות ספרותית. כרגע עובד על ספר ביכורים יחד עם גלעד מאירי שעורך ומלווה אותי בהרבה סבלנות."

מאי: "במהות שלהן – להיות מאושרת ולעשות טוב בעולם הזה. בפרקטיקה אני בכיוון חינוך כי בעיניי הוא אבן הראשה של התקווה לחברה טובה יותר. כרגע כותבת וקוראת הרבה פחות מבעבר, כי האוניברסיטה גוזלת נתחים רבים מזמני הקריאה והכתיבה שלי וכי אני באמת לא שמה את תרגול הכתיבה כחלק רציף בשגרה שלי. אבל כן מתווסף עמוד בקובץ הכתיבה שלי אחת לכמה זמן (בעיקר כשהרגשות והמחשבות שלי צריכות למצוא מפלט)".

ההרשמה לתחרות בארי החמישית נסגרת בעוד כשבועיים!

יצירות יתקבלו עד 22.12.2022 – מהרו להירשם ולהבטיח לכם מקום באירוע שכולו ספרות, שירה וכתיבה, ומי יודע? אולי אתם תהיה אלו שיספרו לנו איך היה בשבוע של כתיבה ביוון.

לחצו כאן לפרטים נוספים ולהרשמה

לסיום, מוזמנים לקרוא שני שירים חדשים פרי עיטם של זוכי פרס בארי הרביעי, מאי הברמן ונצר לאו:

מאי הברמן

בהתחלה זה מוזר

אפילו מלווה בטעם קצת מר,

כשהמלצר את השולחן עורך לאחד

וכשצריך להחליט עכשיו ומיד

אם לקחת את הרכבת של שש ועשרים,

את הימני או השמאלי בפיצול השבילים?

וזה מטורלל קצת, זה נכון

לצחוק לעצמך, להתפעל מהנוף, להתענג על קרואסון

ביחידות, בבדידות

רק הזיכרון נשאר כעדות

אין לך פרטנר או איש סוד

מין תחושה שאת רק צריכה לשרוד

אמרו לי פעם שאסור לדבר עם זרים

אבל, מי יאמין לי לכל הסיפורים?

בעדינות ובמשורה הדלת נפתחת

אני עדיין מהססת בחוץ, מחכה למארחת

וזו הנפקדת, בהיעדרותה קראה לי פנימה

הרימי עיניים, הביטי קדימה

כל העולם בידך, מה שתעשי יהיה טוב

אין מי שיאיים אותך לעזוב

החושים מתחדדים, את קשובה לעצמך

היחידה שנותרה לְרַצּוֹת היא נפשך

ממש כמו שפעם היינו צריכים

לחייך ברחוב לסתם אנשים

זה קורה מעצמו אחרי שמחליטים להתמסר

ופתאום, זה אפילו קצת ממכר

מפגשים חדשים, לבבות גלויים

פחדים שלא ידעתי שבכלל קיימים

לאבד אוזניות ולפעמים גם את הראש

ולדעת שזה ממש לא משנה מה ללבוש

את טובה בשבילך, אפילו עצמאית

אבל זה קשה, קשה להסביר באנגלית

עכשיו הטעם המר מתחלף במתוק

כי נפגשת עם עצמך, במקום הכי עמוק

ומשם, השחייה כבר קלה על פני המים

תמיד תוכלי לטייל,

לבד

עם רבים 

או בשניים.

כאב גרון | נצר לאו

הַגָּרוֹן נִחַר מִלְּהָכִיל עוֹד רֶגַע שֶׁל דְּמָמָה

קֶצֶר קוֹסְמִי מִתְרַחֵשׁ בַּתִּקְשֹׁרֶת הָאַלְחוּטִית בְּבֵיתֵנוּ

תּוֹלֶשֶׁת הַגְדָּרוֹת חִבּוּר רֶשֶׁת בַּמַּחְשֵׁב

דּוֹפֶקֶת אֶגְרוֹף עַל שֻׁלְחָן מוּל מָסָךְ לֹא עוֹלֶה

קוֹרֵאת לְךָ שֶׁאֵינִי יְכוֹלָה בַּבַּיִת הָרֵיק

בָּא שַׁאֲנָן.

לוֹחֵץ עַל כַּפְתּוֹר

פּוֹתֵר אֶת הַצָּרָה וְרָץ

יוֹשֶׁבֶת לַחַלּוֹן עִם הַנּוֹף וּפוֹתַחַת דֹּאַר אֵלֶקְטְרוֹנִי

מְקַבֶּלֶת מִמְּךָ הוֹדָעָה חֲדָשָׁה

קוֹרֵאת בִּשְׁקִיקָה מִלּוֹת אַהֲבָה שֶׁרָשַׁמְתָּ בְּדִמְיוֹנִי

מִתְנַשֶּׁקֶת עִם גֹּלֶם וִירְטוּאָלִי שֶׁבָּרָאתִי לְצִדִּי בִּמְקוֹמְךָ

וְהוּא מֵכִין לִי תֶּה עִם דְּבַשׁ וְלִימוֹן

שֶׁרַק אַתָּה יוֹדֵעַ, בְּדִיּוּק

שותפים ותורמים של מועצת המכינות

כל מה שחשוב, חדש ומעניין בעולם המכינות!

הצטרפו לניוזלטר שלנו וקבלו עדכונים אישיים לדוא"ל שלכם.

כל מה שחשוב, חדש ומעניין בעולם המכינות!

הצטרפו לניוזלטר שלנו וקבלו עדכונים אישיים לדוא"ל שלכם.