חדשות ועדכונים

חדשות, הודעות ועדכונים שוטפים ממועצת המכינות והמכינות הקדם צבאיות.

נפתחה ההרשמה למכינות הכלליות לשנה הבאה! להרשמה לחצו כאן. לפרטים נוספים לחצו כאן.

דף עדכון 259 | 04.08.2019 | ג' אב ה'תשע"ט

העדכון השבועי של מועצת המכינות הקדם צבאיות

ראשון, 04 אוגוסט 2019 12:12

שבוע טוב, אחרון שלפני ט' באב.

לגליון זה מצורפת הפנייה ייחודית לדו"ח מסכם של פעילות מועצת המכינות והמכינות, בשת"פ עם משרד החינוך, בנושא בטיחות הפעילות בשטח והטיולים. בסך הכל עברנו דרך ועוד הרבה לפנינו אבל מאלף לבחון מה עשינו מאז האסון.

בנוסף למידע רב על ההכשרות ומעשים טובים, מצ"ב גם מאמרים מאלפים של חברינו שהתפרסמו ברשת - הרב עילאי עופרן ראש מכינת רוח השדה, ונתנאל אליסון המסיים חמש שנים כראש מכינת חצבה. חברות וחברים שיש להם מאמרים שלדעתם רלוונטים לציבור אנשי המכינות מוזמנים להעביר אלינו, אנחנו בכל מקרה נמשיך להעלות מתוך הרשת מאמרים של אנשי מכינות או כאלו הרלוונטיים למכינות.

קריאה מהנה ומועילה לכולם!
דני.

מה בגליון?

תאריכון

עבור ללוח האירועים המלא >>

הצעות למכינות

דו"ח מיוחד: סיכום ביניים לאחר שנה"ע תשע"ט של פעילות מועצת המכינות בעניין בטיחות הטיולים והשטח של המכינות הקד"צ

ב-26.4.18 נהרגו בטיול גיבוש של מכינת בני ציון שנערך בנחל צפית תשע נערות ועוד נער. לאובדן הנורא והבלתי חוזר הזה ,שאירע עקב מחדל וכשל אנושי בלתי ניתנים להכלה באירוע שיכול וצריך היה להימנע, יש היבטים שונים בתחומים רבים. ברשימה קצרה מובא סיכום ביניים, מגובה נתונים, את שביצע עולם המכינות מאז האסון ברמת ההסדרה הלימוד ההכשרה והפיקוח. מדובר בתהליך בעל יעד ברור: הסדרת המשך פעילות השטח של המכינות כך שלעולם לא יאבדו חיי חניכי מכינות ו/או לא יעמדו בסיכון חיים בגלל כשל בטיחותי ,מקצועי ,אידאולוגי או ניהולי.

להורדת הדו"ח לחצו >>

עדכון משמוליק שאול, אחראי על ההכשרות בתחום השטח והטיולים

בשעה טובה התחלנו את הכשרת השטח לצוותי המכינות. פתחנו עם השתלמות לראשי המכינות. הגיעו כ-45 ראשי מכינות ומנהלים מ-42 מכינות שונות. היום, בניצוחו של שאולי לב, התחיל עם רתם זהבי ורמי ספיר נציגי אגף הבטיחות במשה"ח. שיח טוב וכנה עם קב"ט תאום טיולים וחדר מצב, ושיחה משמעותית של אבנר בלקנאי – מנכ"ל עמותת אתגרים.

יומיים אחר כך כ-47 אנשי צוות מ-23 מכינות עברו השתלמות של אחראי טיולים. צריך לציין לטובה את הנוכחות והרצינות של המשתתפים. לפנינו עוד השתלמויות: בשלישי הקרוב, יום ריענון לרכזי טיולים (ותיקים) ובשבוע הבא 4 ימים של קורס רכזי טיולים (חדשים) ועוד שתי הכשרות של אחראי טיול.

לו"ז ליום העיון לראשי מכינות ושלוחות חדשים שיתקיים ב-7.8

מיקום: סמינר שיין, פתח תקווה.

לו"ז

9:30 - התכנסות
10:00 - חזון מפעל המכינות: יצחק ניסים יו"ר משותף ודני זמיר, מנכ"ל המועצה
11:00 - היכרות עם משרד החינוך: אירית ברוק, מנהלת המחלקה לתנועות נוער, קהילה והגשמה במשרד החינוך. (כלל הממשקים והכללים).
11:45 - היכרות עם משרד הביטחון: חביבה סלומון,ראש יחידת הנח"ל והמכינות הקד"צ באגף הביטחוני-חברתי במשרד הביטחון. (מובמנט, דחשים והכנה לצה"ל)
12:15 - ארוחת צהרים
12:45 - נקודות מרכזיות ודילמות בתכנית עבודה של ראש המכינה ו/או ראש שלוחה.
13:30 - הכרות עם בעלי תפקיד ועיקרי משימות מטה מועצת המכינות.
14:15 - הרצאה של אשר כהן, דמות הדור
15:45- סיום

סטטוס ההרשמה לפרויקטים תש"פ

ההרשמה לפרויקטים לתש"פ הסתיימה. החודש ישלחו מכתבי אישור השתתפות לכל פרויקט אליו נרשמתם, המפרטים את המשך התהליך, הקריטריונים לזכאות ולוחות הזמנים.

אנו מזכירים שעל מנת להשתתף בפרויקטים של קק"ל בתש"פ עליכם להשתבץ ללינה במרכזי השדה. מכינות שתיאמו לינה מול הקק"ל מסומנות בירוק בטור השמאלי.

להורדת טבלת ההרשמה לפרויקטים לחצו >>

מהנעשה "בארצנו": עדכונים מתנועת ההתיישבות של בוגרי המכינות

דני זמיר, מנכ"ל המועצה מסכם ביקור מעורר השראה בירוחם

מאז שמאיר אריאל כתב את שירו הקנוני על "המרכז המסחרי המאובק" בירוחם חלפו שנים רבות. והעיירה שינתה את פניה.

יש כאן עדיין מרחבים מלוא העין ומדבר ומרחק אבל יש גם מערכת חינוכית מהממת לגיל הרך (כסבא צעיר זה הדבר הראשון שאני בודק) ומלונות ובית הארחה ו-20 צימרים ותגלית מהממת: קבוצה של צעירים שחלקם גדלו כאן וחלקם התחתנו כאן וחלקם באו לכאן ומתקבצים בכולנא ירוחם על הגבעה,מקיימים תכניות חברתיות רבות ומכינה, וכפר צעירים, ויש עצמה באוויר ויש את טל אוחנה, ראשת העיר, שהיא נכס לאומי שמרגשת וסוחפת תמיד.

וכן, גם כאן בארצנו הולכת לבנות ולהיבנות עם טל והחברים מכולנא ומאות משפחות בוגרי מכינות ותכניות אחרות שכבר חיים כאן ולהיות חלק מההתפתחות המרגשת פה.

או כמו שענתה לי הצעירה ששאלתי אותה אם הבירה גלנץ שהציעה היא טובה: "ברור!" ענתה לי "היא ירוחמית".

התאהבנו, מודה!

מלגאי אפ"ק לשנת תשע"ט קיימו סמינר סיכום

בשבוע שעבר התקיים סמינר הסיכום של מלגאי אפ"ק (אקטיביזם, פריפריה, קהילה), פרויקט מלגות אקדמיות מטעם תנועת "בארצנו". שמונת מלגאי תשע"ט השתתפו בשני ימי הסמינר שבהם נפגשו עם מקומיים ואקטיביסטים בערבה, במטרה להכיר מקרוב את אתגרי הפריפריה הגיאוגרפית של ישראל. במהלך השנה התקיימו סמינרים במתכונת דומה שעסקו באקטיביזם, יזמות חברתית והתיישבות בפריפריות חברתיות בישראל.
"בארצנו" מאחלת הצלחה בהמשך למלגאים שלקחו חלק בפעילות בשנת תשע"ט!

בימים אלו אנו מגייסים את מלגאי תש"פ. ניתן להשיג מועמדות עד ה-12.8, להגשת קו"ח: [email protected]

sminar

קול קורא למנהל.ת רשת בוגרים לבארצנו

בארצנו מחפשת מנהל רשת בוגרים להקמה וניהול מערך בוגרים בעמותת בארצנו.

תיאור תפקיד:

  • הקמת מערך הקשר עם בוגרי מכינות וצעירים נוספים שגילו עניין בהתיישבות בפריפריה.
  • בנייה וליווי של רשת הצעירים של בארצנו.
  • ליווי קהילות של בוגרי מכינות וצעירים נוספים אשר פועלות בפריפריה.
  • ריכוז תכנית מלגאי אפ"ק כולל ליווי והנחיה פרטנית של המלגאים.
  • הפקת סמינרים, כנסים ומפגשים עם בוגרים לחשיפה והיכרות הזדמנויות ההתיישבות בפריפריה.
  • בניית והפעלת ועדה מייעצת של בוגרי מכינות לפעילות של בארצנו.
  • בניית שותפויות וחיבור בין גורמים וארגונים לקידום מיזמי התיישבות בפריפריה.
  • קשר עם רכזי הבוגרים במכינות הקד"צ.
  • השתתפות בישיבות ופורומים רלוונטיים לקידום מטרות העמותה.

דרישות התפקיד: ניסיון של שנה לפחות בניהול רשת בוגרים או תפקיד דומה עם צעירים בתחום החברתי, מוטיבציה לעשייה חברתית וחיבור לחזון העמותה ,ניסיון בליווי והנחיית קבוצות, ניסיון בכתיבת ויישום תכניות עבודה לפי יעדים, יכולת הנעת אנשים, שותפויות ותהליכים, יכולות סדר וארגון ונכונות לעבודה בשעות גמישות ונסיעות מרובות.

תואר ראשון חובה, עדיפות לבוגרי מכינות קד"צ.

היקף משרה 60% עם אפשרות לצמיחה בהתאם לעמידה ביעדים. התחלה מיידית.

ניתן להגיש מועמדות למייל : [email protected] בצירוף קורות חיים עד לתאריך 15.8.

כנס חשיפה לאפשרויות המגורים בירוחם, כרם שלום ועין השלושה

kened 16.8

הצעה והרשמה לרכישה מרוכזת של מכשיר קסטרל למדידת עומס חום

מכשיר הקסטרל מהווה ערך מוסף בכל הקשור למדידת תנאי מזג האוויר והסביבה, בזיקה לפעילות גופנית, וע"מ לקבוע את רמת עצימותה.

כידוע לכם, נוהל הסדרת הפעילות הגופנית במכינות, מחייב את רכישת המכשיר ע"י המכינות וזאת עד ספטמבר 2019.

במטרה לקדם את הנושא, המועצה בשיתוף עם האגף החברתי בטחוני מציעים לבצע רכישה מרוכזת לפי הפרוט הבא:

20 מכשירים בעלות של 720 ש"ח ליחידה
40 מכשירים בעלות של 680 ש"ח ליחידה
60 מכשירים בעלות של 640 ש"ח ליחידה

המעוניינים ברכישה לפי הפרוט מעלה מוזמנים להירשם - להרשמה לחצו >>

התשלום יתבצע ע"י המכינות ישירות לספק.

אני זמינה לכל שאלה,
יוליה.

שטח פרטי: ראשי מכינות על ענייני דיומא ועוד

הרב אילעאי עופרן, ראש מכינת רוח השדה, על השיח החינוכי שיש לקיים עם בני נוער בעקבות המקרה באיה-נאפה

כבר שבוע שאני חושב על ה"הינדיק" מהסיפור של ר' נחמן - בן המלך שהשתגע וחשב שהוא תרנגול הודו. הוא ישב עירום תחת השולחן והרופאים לא הצליח לרפאו. רק החכם שהתיישב לצידו על הארץ, והיה יחד איתו "הינדיק", הצליח בסופו של דבר לעזור לו. 

אחרי שנחרדנו ונגעלנו, זעקנו וצקצקנו. אחרי שהכרזנו בראש חוצות שבגיל הזה הם לא צריכים לנסוע לבד לחו"ל, ויצאנו ידי חובת לגלוג על הכיפות הלבנות ועל גיוס בורא עולם לשחרורם ממעצר, אנחנו חייבים לנסות להבין מה הם מחפשים שם. לא מספיק לכעוס ולהוכיח. כל עוד לא נשב איתם מתחת לשולחן ונבין מה הצורך הנפשי שמקבל שם מענה, כל עוד לא נמצא את הנקודה שבה זה קיים גם אצלנו, לא נוכל באמת להושיט להם יד או לנסות לחנך אותם. 

בניגוד למה שרבים טועים לחשוב - זו אינה "בהמיות" או "חייתיות". ובכלל, להגיד לנער בן 17 שמה שקורה בחופי האיים האלו זה "גועל נפש", לא מקדם את השיח החינוכי מילימטר. גם אם הבן שלכם לא נסע לשם בעצמו, יש להניח שהוא מכיר אחרים שנסעו. וגם אם זכיתם ולחברים שלו יש בילויים אחרים, צאו מנקודת ההנחה שזה לא מגעיל אותו, וגם לא חייתי בעיניו. רוב בני הנוער, כך הראו לא מעט מחקרים, צורכים פורנוגרפיה, והסיפורים מאיה נאפה הם כנראה פורנוגרפיה כפשוטה - מין מזדמן, מצולם, מקרי כמעט, נטול כל זיקה, חיבור ומחויבות. את הנער המתבגר הממוצע (ועם יד על הלב, גם לא מעט מבוגרים) זה לא מגעיל ולא דוחה. הלוואי וזה היה. לו זה היה מגעיל, התעשיה הזו לא היתה כל כך משגשגת. הם לא נופלים לשם, ולא נתקלים בזה במקרה באמצע הרחוב. הם מתכננים, מחפשים, מתאמצים ונערכים לכך. זו לא שגגה רגעית, אלא כוונה ברורה עם "לשם ייחוד" לפניה.

גם אם הם לא היו משתתפים בפעילות כזו, ייתכן מאד שהם כן מפנטזים עליה. מרגע שזה לא פלילי ולא פוגעני. לא ניצול, ולא אלימות. עם רצון, והסכמה הדדית ואפילו עם אמצעי מניעה, הם לא לגמרי מבינים מה הבעיה בזה. כשאתם מכריזים שזה בהמי אתם פשוט אומרים לו "אתה בהמה", וכשאתם מפטירים "גועל נפש", אתם בעצם אומרים לו - "אתה מגעיל". כמו אצל הרופאים בסיפור של ר' נחמן, משם לא תבוא הישועה. 

האתגר המרכזי שלנו הוא תרגום - איך אומרים בצעירית-ישראלית-מודרנית מילים כמו "אינטימיות" או "קדושה", ומה בכלל המשמעות שלהן בעולם שלנו. תחשבו על זה רגע, באמת קשה להסביר את המילים האלה בשפה פשוטה ובלי הרבה תנועות ידים. 

נראה לי שהנושא המרכזי כאן הוא בכלל לא מין וסיפוק, אלא הכרה וראיה. הנערים הנוסעים למסיבות החשק באיה-נאפה לא מחפשים סיפוק מיני, ולא מבקשים לענות על הצרכים הגופניים או החומריים שלהם. סיפוק מיני, במובן הגופני של המונח, אפשר להשיג לבד בקלות. מאמץ האדירים למצוא פרטנר מיני, כמעט בכל מחיר, נעוץ בכך שתמצית העונג אינו חוויה גופנית של קצות העצבים באזורים הארוגניים, אלא החוויה הנפשית שיש בכך שמישהו חושק בי, אוהב אותי ומבקש את קרבתי. ההבדל בין מין זוגי ואוהב ובין אוננות הוא לא בתהליך הביולוגי אלא בחוויה הפסיכולוגית. הסיפוק הגופני חולף כהרף עין, אך האושר שבלהיות נחשק, נמשך והולך איתנו לאורך זמן. 

זה גם כנראה הרציונאל, אם אפשר לכנות אותו כך, שמאחורי הרצון להתלבש באופן חושפני - בני אדם רוצים שיראו אותם, שיסתכלו עליהם, שיתנו להם הכרה, תוקף ונוכחות.

החרדה הגדולה ביותר שלנו אינה להתאיין או למות, שהרי אם נמות, כבר לא נסבול מזה. החרדה שלנו היא לא להיות, אבל כן להרגיש את זה - שיתעלמו מאיתנו, שלא יכירו בנו, שנהיה אבל לא נהיה. שלא ייענו לבכי שלנו, לא ישחקו איתנו, לא יאהבו אותנו או לא יכירו בנו. 

המיניות, יחסי המין וחשיפת הגוף, נותנים אשליה של הכרה. תחושה כאילו מישהו באמת רוצה בי, מתעניין בי, מסתכל עלי ומכיר בי. הצילום וההפצה שלו ברשתות, בדיוק כמו כל פוסט בפייסבוק ותמונה באינסטגרם, גוררים פידבק מסעיר שנותן לי תוקף והכרה. אני סוף סוף מרגיש שאני חי, שרואים אותי. 

אין טעם בזעקות השבר ובתחושת הגועל. כדאי לשבת איתם בנחת ולנסות לתמלל את זה יחד איתם. להבין ש"הגוף שלי" אינו "אני". שהאישיות והנפש שלי גדולות ורחבות יותר מכמה ק"ג של בשר ועצמות. שמי שחושק בגוף שלי בלי שהכיר את האישיות שלי לא באמת אוהב אותי, לא באמת מכיר בי ולא באמת רוצה אותי. הסיפור שאני מספר לעצמי הוא לא רוע ולא גועל, הוא בעיקר שקר ואשליה. הנערה שהתמסרה לך תוך 5 דקות בלי להכיר אותך, אינה אישה שהתאהבה במי שאתה עד כלות, אלא נפש אבודה, כמוך, שמחפשת מישהו שיראה אותה ויאהב אותה כמעט בכל מחיר. זה לא "רע" ולא "נורא", אלא בעיקר עלוב, עצוב, ומעורר רחמים. 

המרדף אחר הכרה ואישור מהזולת הוא כלא נורא. הוא לא מאפשר לי לעשות מה שאני רוצה ומאמין, אלא רק מה שמוצא חן בעיני אחרים. "אינטימיות", ("פנימיות" בעברית) היא היכולת להשתחרר מהמבט החיצוני הזה. זה לפעול ממניעים פנימיים, בלי קהל מדומה שיודע מה קורה כאן כעת, ובלי חבר'ה שרצים לספר להם מיד אחר כך. מה שביני לביני הוא רק שלי, ומה שביני לבינך הוא רק שלנו. אין לייקים מבחוץ ואין דיווחים לאחרים. את כל ההכרה שאני זקוק לה, אני מקבל כאן ועכשיו מהמרחב האינטימי שבתוכו אני נתון.

אולי, זו גם המהות של ה"קדושה" - עשיית הדבר לשם הדבר עצמו. לא כדי שמישהו ידע, לא כדי לספר לחבר'ה, לא כדי להשתמש בו אחר כך. אם קלעתי לסל מחצי מגרש ואף אחד לא ראה ומחא לי כפים, אני מרגיש פספוס נורא. אך כשהתפללתי מנחה או ברכתי בלחש, אין לי צורך שאיש ידע. די לי בכך שהקב"ה רואה זאת. אני אומר תמיד לתלמידיי שאסור לצלם אנשים מתפללים. הפרת האינטימיות שבתפילה לצורך תיעוד או שימוש מאוחר יותר, היא חילול הקודש.

צריך לדבר על זה בלי כעס. לתרגם את הערכים הגדולים והנשגבים הללו לשפה אנושית מובנת. התרגום הזה, הוא כנראה המשימה החינוכית הגדולה מכולן. כי בגלל קשיי התרגום ומגבלות השפה שלנו, רוב הנוסעים לאיה נאפה כלל לא יודעים ש"איה" בלטינית זה "קדושה".

נתנאל אולסון, ראש שלוחת חצבה של מכינת ערבה, על הקושי ההיסטורי של הציונות עם שטחי יהודה ושומרון

לא קל לי לכתוב זאת אבל תובנות שאני מרגיש כבר שנים צוברות עוד ועוד נתונים. השבת קראתי את ספרו של שילה גל "האם הופקר גוש עציון בתש"ח", ונוספה לי עוד אבן להבנה הפשוטה: הקושי הציוני עם שטחי יהודה ושומרון לא מתחיל במקרה במלחמת ששת הימים- הקושי הזה נוכח מהיום הראשון של הציונות והוא מסתיר תחתיו את הקונפליקט הכי כבד שלה.

הסיפור אף פעם לא היה על אסטרטגיה, ביטחון, זכויות הערבים או דמוגרפיה, אלא על דבר אחד מרכזי: מה ששטחי יהודה ושומרון מסמלים. איזה סוג ציונות תהיה כאן.

המהפך הציוני הגדול ביותר הוא שרוב מוחלט של ההתיישבות הציונית התיישבה במישור החוף והעמקים, אזורים שבאופן מובהק כמעט אף פעם לא יושבו על ידי יהודים, לא בתקופת המקרא ולא בתקופת בית שני. אם תתבוננו במפות המצורפות תראו שבאופן מדהים- הציונות מתיישבת בדיוק בכל אותם מקומות בהם לא גרו יהודים בתקופת המקרא- אלא באזורים בהם ישבו פלשתים, כנענים והלניסטיים.

האם זה מקרי שהציונות לא מתקרבת ליהודה ושומרון?

להלן מעט עובדות, אני מודה שחלקן שנויות במחלוקת, שמאששות את הרתיעה הציונית מיהודה ושומרון כבר בטרם קמה מדינה.

1- גוש עציון היה אזור ההתיישבות הציונית היחיד בהרי יהודה מדרום לירושלים (להוציא את חברון שחרבה בתרפ"ט ולא יושבה על ידי הציונות). שילה גל, בן לנופלי כפר עציון, טוען בתוקף שהדרג המדיני הפקיר את גוש עציון ומגבה זאת בספר עב כרס ובו עשרות מסמכים, חלקם מצמררים ממש. השיירות שיצאו לגוש היו מטעם הדרג הצבאי ומסרו נפשם למען אנשי הגוש (שיירת העשרה, נבי דניאל, הל"ה ועוד...), אבל המוסדות המיישבים התעלמו אסטרטגית מגוש עציון. לאחר מעשה דיבר בן גוריון "על האפוס הגדול נורא ההוד" של גוש עציון, אך תוך כדי המלחמה הייתה התעלמות. כך למשל, מכ"ט בנובמבר לא היה ולו דיון אחד של המוסדות המיישבים והמדיניים אודות גוש עציון ומצבו הקשה בעוד על אזורים אחרים קטנים בהרבה היו דיונים רבים.

2- ישנן טענות ידועות של משה רוסנק, מפקד הרובע היהודי בתש"ח, שלא נעשה מאמץ אמיתי לשחרור הרובע היהודי. כשבן גוריון מכריז ש"אין מדינה עברית בלי ירושלים" הוא מתכוון לירושלים ללא הכותל והר הבית... "לא הייתה כוונה אמיתית לכבוש את העיר העתיקה. בכל ניסיון פריצה שנעשה המאמץ היה לא להצליח. יש לכך כמה דוגמאות" (משה רוסנק, מפקד הרובע בתש"ח, בראיון לאלידע בר שאול שעות ספורות לפני מותו)

3- הציונות במשך 70 שנות קיומה עד להקמת המדינה לא התיישבה ביהודה ושומרון. אם תגידו: הרי זה אזור מלא ערבים- הרי שבגליל העליון (שבו הוקמו בשלב מאוחר יחסית יישובי חומה ומגדל) ואפילו במישור החוף היו לא פחות כפרים ערביים. תגידו: בגלל מרחק. אבל רביבים שבנגב, החורן שבעומק סוריה ואפילו תל חי- רחוקים בהרבה ממערב השומרון שנמצא קילומטרים ספורים מתל אביב. תגידו: לא היו אדמות שאפשר לרכוש. ובכן, אדמות ההר היו פנויות וריקות הרבה יותר מאדמות העמקים. תודעה קולקטיבית, כמעט בלתי מודעת, הרחיקה את הציונות מיהודה ושומרון.

4- גם כשכבר החליטו ליישב ביהודה, שלחו לשם קבוצות התיישבות דתיות- בכוונה, כי אלו אזורים שמתאימים כביכול לדתיים. כך למשל יוסף וייץ, אחראי הקרקעות של קק"ל ומי שסייע ודחף להקמת כפר עציון לא הסתיר שבכוונה נבחרה קבוצה דתית לעלות להר, שכן מה שההר מסמל- המורשת התנך וכו.. מתאים יותר לדתיים. (גוש עציון, 50 שנות מאבק ויצירה, יוחנן בן יעקב, עמוד 57)

5- מסעות הפלמ"ח היו כלי ראשון במעלה ליצירת קשר נפשי לחבלי ארץ נשכחים. "בכל מדינה תפקיד הסייר הוא לגלות את האויב- כאן תפקידו לגלות את המולדת" (בני מהרשק). מפליא לראות שמסעות הפלמ"ח שהיו נועזים ולקחו מאות חניכים עמוק אל תוך מדבר יהודה, מצדה, המכתשים והנגב הרחוק- תוך כדי סכנה ממשית של התייבשות ואובדן, לא מצאו לנכון לעשות מסעות למקומות קרובים בהרבה וסמליים לא פחות: שילה, הר עיבל או בית אל, למשל (לחברון נעשו מספר מסעות "בדרך" למצדה). התופעה הזו ממשיכה אחרי קום המדינה כשעשרות צעירים מסכנים את חייהם בכדי ללכת לפטרה הנבטית, אך אין מסעות פיראטיים לאתרי המורשת הקרובים בהרבה של יהודה ושומרון (חוץ ממאיר הר ציון שהולך לוואדי קלט).

6- לא הייתה שום בעיה צבאית לכבוש את כל יהודה ושומרון בסוף מלחמת השחרור. יגאל אלון כתב במארס 1949, בעת שהיה אלוף חזית הדרום, לבן־גוריון, ובו הפציר שישראל תמהר לכבוש את כל שטח הגדה המערבית, בטרם ייחתם הסכם הפסקת אש עם ירדן (זכי שלום, דוד בן־גוריון, מדינת ישראל והעולם הערבי, 1949-1956,עמ' 222). המלחמה נעצרה בגבולות הידועים- לא מטעמים צבאיים- אלא מהחלטה של בן גוריון שלא להיכנס ליהודה ושומרון.

7- למותר לציין שגם מלחמת ששת הימים היתה "טעות" וישראל כמעט התחננה לחוסיין מלך ירדן שלא יצטרף למלחמה, שהיא לא תפתח באש ולא תכבוש לו שטחים אם לא יתחיל.

8- ההיבט התרבותי על איך נתפסה הסמליות של שטחי יהודה ושומרון. כתבתי עליו כבר רבות בעבר והוא המעניין ביותר. יש עשרות דוגמאות, אבל אצטט רק את גדי טאוב שכותב זאת בבהירות ואני מסכים עם כל מילה שלו חוץ מהמסקנה הסופית:

"יש שתי גרסאות של הציונות, וזאת התל אביבית – שלא יבלבלו אתכם – היא המקורית. אחרי שהציונות הולידה כאן, בלב כל המאבק, חברה שואפת נורמליות, רק אז צמחו לה גבנונים משיחיים, ומשחוברה לה יחדיו ירושלים, שוב התפרצו מהמרתף פנטזיות על גדולה מהחיים. תל אביב היא ישראל בגודל החיים.

אני יודע שזה לא מסוג המסמכים שנהוג לצטט כאן, ב Time Out , אבל תרשו לי, אם לא אכפת לכם, להזכיר מסמך שניסח את הוויכוח הזה טוב יותר מכל האחרים. זאת האמנה המייסדת של גוש אמונים, שנכתבה קצת אחרי מלחמת יום הכיפורים. מייסדי גוש אמונים הזהירו אותנו שאסור בשום פנים ואופן שנחשוב שמטרת הציונות היא מדינה נורמלית, ושלא ננוח על זרי הדפנה. המטרה, הסביר המסמך, היא לא להיות ככל העמים, אלא להיות עם סגולה ולהמשיך מכאן ולהפליג אל "הגאולה השלמה".

זהו לב הוויכוח. ותל אביב, העיר העברית המודרנית הראשונה בהיסטוריה, נקטה בוויכוח הזה עמדה חד_משמעית.... תל אביב היא לא הבטחה לברוח מכאן. זאת הבטחה להיות כאן, ולהתעקש למרות הכל על החלום הזה, של יהודים נורמלים. יהודים נורמלים! תארו לכם דבר כזה! (גדי טאוב, עיתון Time Out תל אביב)

ולסיכום:

אני לא מאמין במילה "הפקירו". אני לא חושב שמישהו ישב בתש"ח והחליט להפקיר את הרובע היהודי או גוש עציון. אני כן חושב שזרמי עומק פעלו והשפיעו בתת מודע על החלטות קברניטי היישוב.

התת מודע הזה הבין שהתיישבות ביהודה ושומרון היא קומה חדשה של הציונות- שמפחיד לגעת בה. היא קומה שמדברת לא רק על מקלט לאומי אלא על תודעת ייעוד. או אז נפתחת תיבת פנדורה של השאלה הציונית הגדולה ביותר: "לשם מה הגענו לארץ ישראל?"- האם כדי להיות עם ככל העמים או כדי להקים חברת מופת (הרצל), או בשמה הקדום- אור לגויים (ישעיהו). (ולא- חברת מופת ואור לגויים אינן קשורות למשיחיות כפי שרבים מנסים לטעון).

ולסיום- המחלוקת שלי על גדי טאוב היא לא על הניתוח שעשה- בזה הוא צודק. אבל הוא טועה בכך שחושב שתל אביב בחרה בצד של "החברה הנורמלית". בכך הוא פיספס בענק. חברי הכי טובים הם תל אביביים והם אנשי מופת ששואפים לחברת מופת. רוב מנכ"לי ההי טק התל אביבים- לא שם בשביל הכסף אלא בשביל לתקן את העולם. חד משמעית. יש להם תודעת ייעוד עמוקה. 

לאנשי המישור ולאנשי ההר יש שתי דרכים שונות להגיע לאותה חברת מופת. כשיהיה יותר שיח ביניהם- היא גם תקום.

natanel

עדכונים חדשים ומומלצים באתר

חדשות מומלצות מהתקופה האחרונה

עדכונים חדשים לפי זמן הפרסום

דף עדכון 271 | 4.11.2019 | ה' חשון התש"פ ראשון, 03 נובמבר 2019 12:30
דף עדכון 270 | 27.10.2019 | כ"ח תשרי ה'תש"פ ראשון, 27 אוקטובר 2019 20:46
דף עדכון 269 | 22.10.2019 | כ"ג תשרי ה'תש"פ שלישי, 22 אוקטובר 2019 11:23
דף עדכון 268 | 07.10.2019 | ח' תשרי ה'תש"פ שני, 07 אוקטובר 2019 13:42

שותפים ותורמים של מועצת המכינות

כל מה שחשוב, חדש ומעניין בעולם המכינות!

הצטרפו לניוזלטר שלנו וקבלו עדכונים אישיים לדוא"ל שלכם.