הדפסת עמוד זה

דף עדכון 245 | 18.04.2019 | י"ג ניסן ה'תשע"ט

העדכון השבועי של מועצת המכינות הקדם צבאיות.

חמישי, 18 אפריל 2019 15:24

הגִּיעַ לֵיל פֶּסַח
כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אוֹמֵר הַלֵּל
כִּי בְּלַיְלָה זֶה
אוֹצְרוֹת טְלָלִים נִפְתָּחִים

חג חירות שמח לכולנו.
הלילה הזה נשב כולנו לספר ביציאת מצרים
חופשה נעימה ומועדים לשמחה!

תאריכון

עבור ללוח האירועים המלא >>

הצעות למכינות

חניכי תוכנית "יחד" לשנת תש"פ נפגשו לסמינר ראשון

גל כרמל, רכזת התכנית: "אנחנו אחרי סמינר ההכנה בניו יורק. היה סמינר מקסים ומרגש, השתתפו 35 חניכים מתוך 55 רשומים ויש עוד שעדיין בתהליך. מההיכרות איתם נראה שיהיה מחזור באמת איכותי. בנוסף התאפשר לנו להיפגש עם 3 נציגים חדשים ממוסדות שונים שישמחו להיות איתנו בקשר ולעזור לנו להגיע לקהלים חדשים. חג שמח!"

סמינר יחד

ראשי מכינות כותבים על חג הפסח

עושר של משמעויות: סתו גיל, ראש מכינת בארי על חג הפסחקטע יאיר טיקטין  - מייל

חג הפסח הוא עוגן מרכזי ועשיר במשמעויות במסורת היהודית-ישראלית. מקור המועד הוא בחג חקלאי עתיק שבו צוינו ראשית קציר התבואה ותחילת האביב. מלבד מקורו החקלאי, חג הפסח גם טומן בחובו מסר חברתי של שוויון ועזרה הדדית - הזמנת נזקקים לסעוד על שולחננו. בימינו הפך החג לעממי: אומנם כולנו יושבים ל"סדר" המשפחתי, אך גם ל"סדרים" ציבוריים שונים, ולחגיגות מימונה.

בימי חול המועד יוצאת הישראלית לטייל בשבילי הארץ, לנצל את החופשה הארוכה מהלימודים ולבקר קרובי משפחה וחברים. אולם, יותר מכל אלה, חג הפסח הוא סמל לאחדות העם, אחדות העולה על כל מחלוקת אידיאולוגית, ומקרבת בין כל הדורות. אחדות זו חקוקה בתודעתנו ובזיכרוננו כיהודים. זהו סיפור אגדי על הולדת עמנו, על יציאה מן השיעבוד שבגלות אל החירות שבריבונות, זהו סיפור הפונה גם אל היהודים החילונים אשר מכירים בעוצמתו הסמלית של הסיפור כמייצגה של החירות.

היטיב לתאר את מעמדו של סיפור זה ד.ב.ג: "לפני כשלוש-מאות שנה הפליגה לעולם החדש אנייה ושמה "מייפלאואר" (אנייה שהביאה מאנגליה לאמריקה פליטים שהניחו את התשתית לערכיה של ארה"ב). היה זה מאורע גדול בתולדות אנגליה ואמריקה. אבל תאב אני לדעת, אם יש אנגלי אחד, היודע בדיוק אימתי הפליגה אנייה זאת, וכמה אמריקאים יודעים זאת. היודעים הם כמה אנשים היו באותה אנייה, ומה היה טיבו של הלחם שאכלו בצאתם? "והנה, כשלושת-אלפים שנה לפני הפלגת ה"מייפלאואר" יצאו היהודים ממצרים, וכל יהודי בעולם, ואף באמריקה וברוסיה הסובייטית, יודע בדיוק באיזה יום יצאו - בחמישה-עשר בניסן. וכולם יודעים בדיוק איזה לחם אכלו בצאתם – מצות...."

ברל כצנלסון הוסיף ואמר כי אינו מכיר עוד יצירה ספרותית המחנכת יותר לתיעוב העבדות ולאהבת החירות, מאשר סיפור השעבוד ויציאת מצרים. והוסיף ואמר שאיננו 'יודע שום זיכרון עתיק שכולו מופנה לקראת העתיד, שכולו סמל להווה ולעתידנו כזכר ליציאת מצרים'. באומרו כך, התכוון לטעון כי יצר החירות טבוע עמוק בתוך לבו של העם היהודי, והיצר עובר מדור לדור. הטרנספורמציה של היצר היא היא מקור גורלם של כל המורדים ולוחמי החירות ומקדשי שמה אשר נולדו על ברכי ישראל.

אותו ספר עברי, ובו זיכרון עתיק אשר מבטו מופנה לעתיד, נישא בחללי המכינות הקדם צבאיות. על מנת לעמוד בייעודנו ההיסטורי ולהימצא בתנופה רוחנית גדולה, הכרוכה במאמצי נפש ושכל, אנחנו עמלים להקים מתוכנו אנשים תאבי דעת, בעלי מצפון ומחשבה, מבקשי אמת בכל מחיר, בודקי דרכים אשר מוכנים להודות על שגיאותיהם. אומרים מעט ועושים הרבה.

חג התחדשות שמח!

סתיו גיל, ראש מכינת 'בארי' ע"ש ברל כצנלסון

מכינ בארי

על פרפרים ופירמידות: יאיר טיקטין ממכינת עמי-חי בדברי הקדמה לחג הפסח

הבוקר קמנו למשמע החדשות על השרפה בכנסיית נוטרדאם, כנסיה בת 900 שנה שהיא אחד הסמלים לאדריכלות הנוצרית הגותית, אדריכלות שגורמת לאדם להרגיש קטן ולעמוד ברטט ואימה לנוכח האל והכנסייה. הבניה הגותית היא ניסיון אדריכלי של האדם הקטן לפסל  את " האין סוף " או את "הנצח"  באבן ואולי לכן השריפה של הקתדרלה כל כך מזעזעת את כולם.

אם נשאל אדם מן הישוב מה הסמל של מצרים, אני מניח שרוב האנשים יזכירו את הפירמידות המרשימות או אולי את פסל הספניקס או באובליסקים המצריים. אבל מה הייתה המטרה של הפירמידות? בבסיס הפירמידה נמצא קבר של אחד הפרעונים , והפירמידות הן ניסיון אנושי לגעת בנצח נסיון של האדם בן התמותה להשאיר חותם בנצח שגם 5,000 שנה אחרי האדם ירגיש קטן מולם.

הרב אברהם יהושע השל , בספרו המפורסם על השבת, כותב שהשבת היא "מקדש הזמן" ומנגיד בין מקדשי האבן לבין מקדשי הזמן (בהערת אגב, אחד האנשים שהכי מזוהים עם השאיפה לחרות הוא מרטין לותר קינג. לותר נרצח ברביעי לאפריל. התאריך העברי של רציחתו הוא ו' בניסן. אם לותר לא היה נרצח אז שבוע וחצי לאחר מכן הוא היה אמור לעשות את ליל הסדר אצל ידידו הרב אברהם יהושע השל ולציין יחד איתו את חג שחרור העבדים- חג החירות והשיוויון).

גם עם ישראל מנסה לגעת בנצח. אבל במקום לבנות מקדשים מאבן הוא בונה מקדשים ברוח , במקום פסלי ענק הוא בונה מסורת שעוברת מדור לדור (נראה לי שאת ההשוואה בין הפרימידות לבין המסירה של ליל הסדר קראתי אצל הרב יונתן זקס).

העובדה שסיפור ליל הסדר עובר מדור לדור כבר למעלה מ-3,000 שנה, העובדה שההגדה של פסח היא טקסט בן אלפיים שנה (ההגדה נמצאת בשינויים מסוימים כהר במשנה במסכת פסחים) היא דבר מדהים. בעוד בקתדרלות יכולות להישרף ולהתמוטט, מקדש הזמן ממשיך להתקיים מדור לדור.

ועכשיו לעובדה מדהימה. בחודש האחרון חלפו כמיליארד פרפרים בשמי ישראל (האמת שרק 999,999,999 פרפרים כי אחד נמרח לי על השמשה). הפרפרים מסוג נימפית החורפש נודדים ממדבריות ערב הסעודית ועד לצפון אירופה. הדבר המפתיע ביחס לפרפרים שהם חיים רק 25-40 ימים מתוכן רק שבועיים במצב של פרפר. הפרפר שיוצא מערב הסעודית הוא לא אותו הפרפר שמגיע לאיסלנד. הפרפרים מטילים ביצים, ונולדים זחלים שהם בתורם הופכים לפרפרים וממשיכים את הנדידה שהתחילו הוריהם. כמו מרוץ שליחים ענקי.  האם זה לא משל מקסים למרוץ השליחים של העם היהודי? העובדה שגם מי שנולד בגלות המשיך לשנן את המנטרה  "לשנה הבאה בירושלים" עד שבסוף צאצאיהם של הגולים אכן שבו אל הארץ כאשר כל אחד הוא עוד חוליה בשרשרת.

ובקשה לסיום:

אחת מהשליחויות שאנחנו במכינה לקחנו על עצמינו היא להמשיך את מרוץ השליחים הגדול, מרוץ  שבו אנחנו  מעבירים את "הסיפור הגדול" לדור הבא ולצד זה אנחנו גם מנסים למצוא את הרלוונטיות לדור שלנו. אחרי כמעט עשרים שנה מאז הקמת המכינה, אנחנו מרגישים שהגיע הזמן לבנות למכינה בית קבע בקבוץ כרמים שבנגב. לא פירמידת ענק או קתדרלה אבל כן מקום שבו הזחלים יוכלו להתגלם ולהפוך לפרפרים רגע לפני הפריחה מהקן והמשך המירוץ. בית מדרש שבהו יוכלו ביחד בנות ובנים, חילונים מסורתיים ודתיים לעסוק בטקסטים המכוננים של עם ישראל.

את הקמפיין עצמו אנחנו נשיק אחרי יום העצמאות , אבל זריזים מקדימים במצוות, אז מי שרוצה לתרום עוד לפני החג (קמחא דפסחא?) מוזמן להיכנס לקישור ולתרום (שמתי לעצמי יעד די שאפתני, אז אשמח לעזרתכם)

https://www.jgive.com/new/he/ils/donation-targets/16020

פסח שמח לכולם

עם הרבה פרפרים, חירות והמשך העברת המסורת, יאיר.

ממתק לשבת: יצחק יבלונסקי, מנהל מכינת יונתן, על ליל הסדר

חג הפסח הוא היסוד לכל שלושת הרגלים,חג הפסח הוא זמן חירותנו ובזה מתבטא עיקר מהותו של החג, הקב"ה לקח את עם ישראל מתוך העם המצרי, עם ישראל מצד אחד היו עם בפני עצמו עם שפה משלהם ולבוש משלהם וחיו בארץ גושן בריחוק מהמצרים ובכל זאת היו תחת שלטון המצרים ומשועבדים להם, חז"ל מדמים את מצב לעובר במעי אימו שמצד אחד יש לו חיים משל עצמו יש לו את כל האברים משלו ובכל זאת כל החיות שלו מגיעה מהאמא והוא לגמרי תלוי בה.

הדרך שעם ישראל יכלו להיפרד מהמצרים היתה דווקא בכך שהקריבו את השה שהיה האליל של מצריים כקרבן הפסח, בזה הצהירו שאין לה קשר עם האלילות המצרית.

לכל אחד מאיתנו יש גם מצבי מצריים בחייו מצד אחד נדמה לנו שאנחנו אנשים עצמאיים עם מחשבות ורצונות משלנו ואנחנו לא שמים לב עד כמה אנחנו משועבדים לטלפון החכם, לכסף, לעבודה ולסביבה שבה אנחנו חיים, חג הפסח נותן לנו את הכוח לצאת לחירות אמיתית וההתחלה של היציאה לחירות היא על ידי "שחיטת" האלילים שמסביבנו על ידי שנפסיק להיות משועבדים לכל הדברים החומריים שממלאים את חיינו ונפנה מקום לקבלת התורה ולחלק הרוחני שישרה בתוכינו.

יהי רצון שכל אחד מאיתנו יצליח לצאת לחירות אמתית מהמצריים האישי שלו ונזכה כולנו ביחד לחיות באופן חרותי בארץ ישראל.

חג פסח כשר ושמח, איציק.

"והגדת לבנך": בוגרת מכינת מיצר מזמינה אתכם לקחת חלק במעגל הזיכרון

רגע לפני חג הפסח, עדי ביסמוט, בוגרת מכינת מיצר ומנהלת תחום שותפויות, ארגונים והנגשה בפרויקט "זיכרון בסלון", מספרת על החשיבות שבשימור זיכרון השואה, ועל מאמציה בפיתוח תודעת זיכרון נרחבת בקרב הציבור הישראלי. שריינו את הסלון שלכם, לסיפור המלא >>

זיכרון בסלון תמונה ראשית