חדשות ועדכונים

חדשות, הודעות ועדכונים שוטפים ממועצת המכינות והמכינות הקדם צבאיות.

נפתחה ההרשמה למכינות הכלליות לשנה הבאה! להרשמה לחצו כאן. לפרטים נוספים לחצו כאן.

דף עדכון 272 | 10.11.2019 | יב' חשון התש"פ

העדכון השבועי של מועצת המכינות הקדם צבאיות

שישי, 08 נובמבר 2019 13:28

שבוע טוב לכולם

ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, שעמד כרמטכ"ל צבא ההגנה לישראל בראש המערכה לשחרור ירושלים, נרצח ביום שבת יא' בחשון, ערב יב' בחשון, התשנ"ו (4.11.95).
יום הזכרון הממלכתי נקבע ליב' בחשון, השייך לימים המכונים "לא גהז" בלוח העברי, כלומר תאריכים בלוח העברי שלעולם לא יחולו בשלישי חמישי או שבת. (כשיב' בחשון חל בשישי מקדימים את יום הזכרון לחמישי).

בשבוע הקודם ציינתי בעדכון את העובדה המצערת, (בעיניי), שאיננו, כמכינות,  יוזמים פעילות משותפת כללית ביום הזכרון. הפתיח הזה (ולא רק הוא) עורר דיון פנימי ער למדי שחלקו גם בא לידי ביטוי במכתבים פרטיים אלי ושמקצת (בלי פרטים מזהים ורק אם תינתן הסכמת הכותבים) נפרסם בשבוע הבא.

בינתיים, קצת הרחבה של הרהורים שלי בעניין עם רשימה שפירסמה אשה דתיה בנושא כדי להביא את תחושת החברים והחברות מהציונות הדתית, פוסט מאלף בעניין של חברינו הרב אילעאי עופרן, ובנוסף, רשימה נוספת, מצוינת כרגיל, של נתנאל אליסון חברינו מהערבה על החילוניות. הכל ב"שטח פרטי".

במועצה אנחנו ממשיכים בעצימות גבוהה: ישיבת ועד, יום עיון פרויקט מיגדר, בארצנו מרחיבה וממשיכה בפעילות ופרויקט מגורים ראשון יוצא לביצוע בערי ערד (פרטים כבר השבוע...), מבקרים במכינות, דנים איך משנים מגמה ומשדרגים את הגיוס לתורניות, מרחבים פרוייקטים. לא משעמם…

שמוליק שאול חזר ונכנס בכל המרץ לעבודה: ועדת טיולים שהתכנסה השבוע בראשות שמוליק, סקרה את הנדרש להמשך טיפול בתחום הבטיחות, חילקה מטלות ונערכת יחד איתנו לכנס בשבוע הבא, עדכונים בהמשך...

השבוע יתקיים באוניברסיטה העברית ביום רביעי אחה"צ (הזמנה בלינק) ערב לכבוד צאתו של הספר המצוין "חזרה בלי תשובה" של מיכה גודמן שהוא "בשר מבשרנו". גם מיכל נגן ואני נהיה שם פאנל המגיבים, בואו לשמוע ולהשמיע…

קריאה מועילה ומהנה ושבוע טוב לכולם, לכולן ולכולנו!

מה בגליון?

תאריכון

עבור ללוח האירועים המלא >>

הצעות למכינות

פרוטוקול ישיבת הועד 19.9.19 יט' באב התשע"ט

מצורף פרוטקול ישיבת הועד מה-19.9.19 להורדת הקובץ למחשב לחצו עלה קישור למטה.

לינק להורדת הקובץ

כנס חובה לראשי מכינות והשלוחות

ביום שני, ה- 18.11.19 בין השעות 11:00-15:30 יתקיים כנס שלא מן המניין לכל ראשי המכינות והשלוחות.

הכנס הכרחי עקב צורך שהתעורר בהטמעת תובנות ונהלי הבטיחות והתארגנות להמשך.

מקום הכנס: סמינר שיין בפתח תקווה.

לרישום לכנס לחץ כאן

לו"ז לכנס:
11:00  - כינוס
11:30- 13:15 - משרד החינוך 
13:30- 15:30 - פנימי מועצת המכינות בלבד

אין אפשרות לתאם עם כולם כנס בהפתעה כזה, שמאד נדרש ולכן כל אחד יסדיר, יבטל ויתאם את הלוז שלו כך שיופיע.

הכנס הוא כנס חובה והשתתפות בו כל הזמן הכתוב לעיל 11:30 עד 15:30.

בנוסף לבעלי התפקידים לעיל מוזמנים גם אחראי הטיולים במכינות אך לא במקום ראש המכינה.
מכינות שלא תופענה לכנס צפויות לצעדים מגבילים של הרגולטור. לתשומת לבכם

יום עיון לראשי המכינות

בתאריך ה17 בדצמבר 2019, יתקיים יום עיון לראשי המכינות בתל חי בנושא  100 שנה לתל חי וכן המשך העיסוק בנושא בפעילות והאימון הגופני.

יום העיון יתקיים בין השעות 09:00-17:00 בחצר תל חי.

להרשמה לחץ כאן

הנוכחות הינה חובה. היערכותכם.

משלחת ראשי/ראשות מכינות ובנות/בני זוגם/ן לפולין

אנו בודקים שוב  משלחת ראשי מכינות ובנות זוגם לפולין למעוניינים (יכולים להשתתף: ראשי מכינות/ מנהלי שלוחות או אנשי צוות וותיקים שמשלימים תפקידים בעולם המכינות לפחות 3 שנים ביוני 2020 ובני/בנות זוגם).

שימו לב: המועצה תסבסד כרטיס טיסה למי ששייך למועצה (הסבסדו המדויק עוד לא ידוע אנחנו מעריכים שבין שליש לחצי).

המשלחת מתוכננת לצאת בלשבוע ב29.6, בתנאי שיהיו בה מספר מינימלי של 20 משתתפים. נא להירשם אצל יוליה.

לפי הצלחת המשלחת נשקול בקיץ הבא משלחות לימודיות נוספות ללימוד תור הזהב בספרד ו/או בעקבות מרכזי החסידות במזרח אירופה.

ישיבות מטה גיוס המשותף

ביום ראשון ה 17.11 תתקיים ישיבת אמצע של הגיוס המשותף.

הישיבה תתקיים בסמינר שיין שבפתח תקווה, בין השעות 10:00-13:00.

בתכנית - נסכם את הגיוסים שהיו עד כה ונציג יעדים להמשך, נחדד את נהלי הגיוס המשותף ונסביר על המשך התהליך לקראת שלבי המיון והימים הפתוחים. בנוסף - נעדכן על התפתחויות בשדרוג המערכת הממוחשבת.

בתום הישיבה המרכזית יתקיימו מפגשי עמיתים בנושאים שקשורים לתחום הגיוסים, כדי לשמוע ממכינות אחרות איך הן מתנהלות, להתייעץ וללמוד אחד מהשני.

אחראי הגיוסים מכל מכינה מוזמנים להגיע.

אנא אשרו הגעה עם רוני במייל- [email protected]

קול קורא לאיסוף נתוני בוגרים

לראשי המכינות שלום,

לצורך קידום פרויקט הקמת מאגר מידע על ידי מועצת המכינות הקד"צ ותנועת בארצנו, לצרכי מידע בנושאי התיישבות והגשמה בתחומי ליבה נוספים של מועצת המכינות בלבד, אנו זקוקים לבנות בזמן הקרוב ובאופן אינטנסיבי מאגר נתונים מקיף של בוגרי המכינות.

העמדת המאגר הזה (שיהיה חסום לשימוש גורמים חיצוניים) תאפשר לנו גם למנף יוזמות כלכליות, פרויקטים לבוגרים, והזדמנויות התיישבותיות.

כדי לסייע למכינות להקצות זמן ומשאבים לפרויקט, כל מכינה שתעביר פרטי בוגרים תזכה להחזר מימון.

הסכומים הסופיים יהיו לפי כמות המידע, עם תמריץ לאיכות המידע (גיל הבוגרים).

מאחר וממילא לרוב המכינות יש המידע או שהן עורכות מבצע ריענון ביוזמתן, יש כאן הזדמנות מצוינת (WIN-WIN) לריענון הזה ובד בבד גם מימון מסייע למשאבי הזמן הנדרשים או לאמצעי תקשורת אחרים ומצד שני זה מאפשר לנו קידום קשר למיזמי הגשמה מגוונים.

הקול הקורא המצורף מפרט את הנתונים וההתנהלות של הפרויקט.

להורדת הקול קורא לחצו

להורדת טבלת אקסל לאיסוף נתוני בוגרים לחצו

אירוע פרידה מקרן אביחי

קרן אביחי (להבדיל מבית אביחי) מסיימת כמתוכנן את פעילותה ב31.12.19, אף כי יתרת הסיוע שהיא התחייבה אליו למכינות ולמועצה בפרוייקטים השונים יימשך גם לאחר סגירתה.

סך הסכומים שתרמה הקרן למכינות ולמועצת המכינות במהלך 20 השנים האחרונות מגיע לעשרות מליוני שקלים, בנוסף לסיוע לא כספי בחשיבה מחקר שותפות למיזמים ועוד.

החלטנו לקיים אירוע אינטימי (יחסית) של פרידה מהאנשים איתם עבדנו בקרן.

האירוע יתקיים בעלמא, תל אביב, בתאריך 19.12.19 בשעות 14.00-17.00  (בבוקר תהיה שם ישיבת ועד הנהלת המועצה).

האירוע יכלול דברי פרידה ושי צנוע, שיחה של כשעה עם רות קלדרון וארוחה חגיגית.

מטעם הקרן נזמין כאמור כ-10 אנשים איתם היינו בקשר, כולל קודמותיה של אפרת בתפקיד.

אנא רשמו את התאריך ואני מבקש באופן אישי שהמכינות שנסתייעו רבות בקרן לא ישלחו "נציג מסידור עבודה" אלא שיבוא האיש שהיה בקשר, לרוב הוא ראש המכינה עצמו.

להרשמה לאירוע לחצו כאן

'בארצנו' מחפשת רכז שותפות לאזור הצפון

תיאור תפקיד:

  • ניהול פעילות בארצנו בישובים הכפריים והעירוניים שבפריפריה הגאוגרפית והחברתית באזור הצפון.
  • מיפוי צרכי צמיחה דמוגרפית וקליטה, בהתיישבות הכפרית והעירונית באזור הצפון, מול גורמים רלוונטיים.
  • קידום פרויקטי דיור קהילתי לצעירים בצפון, בכפוף למטרות ויעדי בארצנו.
  • ייזום, בנייה וניהול השותפויות של בארצנו בתחום ההתיישבות באזור הצפון ובהם, ארגונים חברתיים הצעירים וההתיישבות, קרנות פילנתרופיות, ומגזר עסקי, לעידוד התיישבות צעירים באזור הצפון
  • קיום כנסים, ימי עיון וסיורים ביעדי ובנושא התיישבות
  • ליווי קהילות קולטות וקבוצות התיישבות וביסוס שיתופי פעולה עם ישובים ליצירת תנאים אטרקטיביים לעידוד הישארות צעירים בטווח הארוך
  • ליווי והנחיית קהילות צעירים וסיוע ברישות, גיוס משאבים, פעולות שיווק וגיוס לטובת הקהילות

דרישות התפקיד:

  • ניסיון מוכח בתפקיד ניהול שותפויות או בתפקידים דומים
  • יחסי אנוש מצוינים
  • מוטיבציה לעשייה חברתית וחיבור לחזון העמותה
  • ניסיון בכתיבת ויישום תכניות עבודה לפי יעדים
  • יכולת הנעת אנשים, שותפויות ותהליכים
  • יכולות סדר וארגון
  • תואר ראשון חובה
  • נכונות לעבודה בשעות גמישות ונסיעות מרובות

* היקף משרה 50%. התחלה מיידית *

ניתן להגיש מועמדות למייל : [email protected]   בצירוף קורות חיים

להורדת פרטי המשרה לחצו

סיכום סמינר מלגאי אפ"ק של 'בארצנו'

בימים רביעי-שישי בשבוע שעבר התקיים סמינר פתיחת שנה של תכנית מלגאי אפ"ק (אקטיביזם, פריפריה, קהילה). מטרת התכנית היא לחשוף צעירים, בעיקר סטודנטים, לאתגרי ולהזדמנויות ההתיישבות בפריפריה. במסגרת התכנית 10 סטודנטים מרחבי הארץ העבירו כנסים, חוגי בית, אירועי תרבות ועוד כדי לקדם מטרה זו.

חן, מנהלת רשת הבוגרים של בארצנו, סיפרה לנו קצת מה היה בסמינר:

 "אז מה היה לנו בסמינר אפ"ק? הרצאה עם יוהן אטלן - יו"ר מועצת הנגב שסיפר לנו על האתגרים וההזדמנויות של הנגב בחינוך, בבריאות ובהגירה החיובית.

 נועה אשר ברקלי שסיפרה לנו על החיים בקהילה, על הקיבוץ העירוני, על העשייה בארגון 'ארץעיר' ועל אקטיביזם בתוך קהילה עירונית.

 אכלנו ב'פסטה וזהוו' ונחשפנו לשינוי והמהפכה שעוברת שדרות בשנים האחרונות במרכז המסחרי שלה, בתרבות ובגדילת העסקים במקום. חבר'ה שבוחרים להישאר לאחר התואר באיזור.

 מורן ברנס מדרומה שסיפר לנו על החיבור שלו לשדרות ולימד אותנו איך לשווק, לפרסם ולהעביר את המסרים שלנו.

 הפעילים של אפ"ק יוצאים מהסמינר ובחודשים הקרובים יפיקו אירועים, חוגי בית וירימו יוזמות הקשורות בחשיפה לפריפריה, קהילה ויזמות". 

WhatsApp Image 2019 11 07 at 23.15.02

מפגש יום עיון מגדר #1

בשבוע שעבר התקיים יום עיון מגדר הראשון לשנת התש"פ. התחלנו עם 20 ראשים / ראשות / מנהליםות מהמכינות המשתתפות בפרויקט.

היום עיון היה חשוב ומלמד מאד. תודה לכל המשתתפים/ות. 

WhatsApp Image 2019 11 09 at 21.23.40

שטח פרטי- אנשי עולם המכינות כותבים על ענייני היום

אז מי קופץ יחד איתנו למים?/דני זמיר- מנכ"ל מועצת המכינות הקדם צבאיות

במאמר שמפרסם שמואל רוזנר הוא מציין בצדק כי בשונה מהודו או ארה"ב שם איחד רצח פוליטי של מנהיגים מכהנים את העם לאחר הרצח גם עשרות שנים אחרי כן והעצים את דמותו של הנרצח, בישראל המצב לחרפתנו שונה.

כך למשל, לפי מחקר מכון מסקר- כ 56% מהיהודים המגדירים עצמם דתיים אינו מאמין "כי הגרסה הרשמית המוכרת לציבור באשר לרצח רבין, היא הגרסה הנכונה".

לשאלה האם אתה סבור כי ייתכן שגורמים עלומים עומדים מאחרי הרצח ולא רק איש פרטי כיגאל עמיר השיבו 72% (כמעט שלושה מכל ארבעה יהודים המגדירים עצמם דתיים) בחיוב.

(למאמרו של רוזנר בליווי הנתונים ראה הקישור:https://www.maariv.co.il/journalists/Article-728406)

מכאן שד"ר מרדכי קידר שאמר בדיוק את זה בהפגנת התמיכה בנתניהו לפני כשבוע איננו יוצא דופן בהכרח אלא מבטא את דעת הרוב בציבורים מסוימים, כולל בחלק משמעותי בציבור הציוני דתי.

גם מי שאינו סבור כך בקרב העולם הציוני דתי אינו עוסק בד"כ בהשתתפות באזכרה לרבין. על הסיבה לכך, התחושה שהציבור הזה מואשם כל שנה מחדש ע"י המרכז ובעיקר השמאל ברצח במקום לבקש לשתף אותו באבל ובעיבוד האסון, מדברת הכותבת שמאמרה מובא להלן. הרב אילעאי עופרן מציע דרך שמאפשרת שיתוף גם מאמרו מובא להלן. 

עולם המכינות, שיודע לקיים שנים רבות מערכת מופלאה של שיתוף פעולה הצולח מהמורות וקשיים שונים, כולל עיסוק סיזיפי ועקבי במחלוקות, אינו מקיים כל פעולה משותפת בעניין רצח רבין.

האם הנתונים שמעלה רוזנר מבארים את הקושי? ומה הדרך להתמודד איתו? 

אני מאמין גדול בכך שמעולם המכינות יכולה לצאת בשורה. 

אנחנו צריכים להוביל את הקו שבו לקיחת אחריות ממלכתית היא הקו המאבחן והמבחין. עולם המכינות כולו צריך לעשות מעשה ולנצל את יום הזכרון למפגשי לימוד זכר והתבוננות.

זה יקרה, אם מדינת ישראל והחברה הישראלית יהיו חשובים לנו יותר מ" מה יאמרו אנ"ש" ואם נהיה אמיצים מספיק להסתכל במראה ולא לשלוח אצבע מאשימה לצד השני.

מי מצטרף לאתגר?

______________________________________________________

תנו לבכות בשקט/ עפרה לקס

הייתי באותו לילה בכיכר, רגע אחרי היריות. היום אני מסבירה לילד שלי למה רצח רה"מ הוא דבר נורא, אבל הלב והכאב לא נוכחים בשיחה הזאת

מוצאי שבת, י"ב במרחשוון תשנ"ו, התחנה המרכזית תל אביב. החבר שלי מגיע מהישיבה ואני מהבית, נפגשים במטרה להגיע לכיכר מלכי ישראל. אין אוטובוסים בגלל ההפגנה ההמונית של השמאל שמתקיימת שם באותם רגעים. אנחנו לא מתייאשים.

אם הגענו עד הלום, ניקח מונית לכיכר. גם מוניות כמעט אין, ובכל זאת אנחנו מוצאים. נכנסים פנימה ומצטופפים עם קיבוצניקית שהגיעה מרחוק, נאחזת בכלי התחבורה היחיד שמצאה, נואשת להגיע לעצרת השלום. מה אנחנו חיפשנו שם? בעיניי זו חידה עד היום. שנינו היינו שבעי הפגנות ימין בכיכרות ובצמתים. מאחורינו קילומטראז' גבוה של הפגנות נגד הסכמי אוסלו ונגד ראש הממשלה המכהן, יצחק רבין. אבל החבר שלי, שקצת אחרי זה הפך לאיש שלי, רצה לחוש את העם, להרגיש מה עובר על חלק גדול ממנו. לא משאלה כל כך טריוויאלית, אבל כשהלב מעריץ והעיניים נוצצות, נוטים לעשות גם דברים שלא כל כך מתקבלים על הדעת. זרמתי.

בדרך תהה נהג המונית על התיק הגדול שהבחור הצעיר עם הכיפה והציצית הביא איתו. גם ככה הוא חריג בנוף הנוסעים הערב. "תגיד, מה יש לך שם? חומר נפץ?". חייכנו. מצחיק. כשהגענו לכיכר החיוך נמחק.

"מה? זה גלי!"

איחרנו. הכיכר כמעט ריקה, ואנחנו דורכים על פליירים ושלטים של שלום והסכמי אוסלו. רגע אחר כך נדרכת הכיכר. קבוצת שוטרי מג"ב רצה לעבר משמרת המחאה של הימין, שלא הספיקה להתפזר. "המחסניות שלהם בהכנס", מפרשן הבחור שלי, "וזה אומר שמשהו נורא קרה. אולי פיגוע".

"ימני ירה בשמאלני", מישהו צועק פתאום ואנחנו מבולבלים. מקווים שזו זעקת סרק. דיון זוגי קצרצר מוביל אותנו למסקנה שעם איך שאנחנו נראים, כיפה וחצאית ארוכה, כדאי לנו להסתלק מהאזור כמה שיותר מהר. עולים על אוטובוס לתחנה המרכזית. כשאנחנו מגיעים אני ניגשת לטלפון הציבורי (זוכרים את המכשיר הזה?) ומתקשרת לחברה, לסגור איזה עניין. "היא לא בבית", עונה לי אביה, "אבל את יודעת שירו ביצחק רבין?". "די, דוד", אני משיבה לאבא המצחיק הזה, שהכרתי מצוין, "לא מאמינה לך, אתה תמיד עובד עליי". "הפעם זה באמת, מבטיח". הרצינות והעצב שבקולו היו סימן רע. רע מאוד.

עלינו על האוטובוס לרעננה ואיתנו יוצאי ההפגנה. תפסנו ספסל באמצע. כזה שיסתיר אותנו ואת התמיהה הגדולה. איך זה יכול להיות? איך סיפורי גדליה בן אחיקם וג'ון קנדי הגיעו אלינו, למדינת ישראל המתחדשת? כעסנו על ראש הממשלה. כעסנו מאוד. אבל ירי? מי העלה על הדעת? רק שלא יהיה דתי, רק לא מתנחל, אולי בכלל יגלו שמדובר ברקע לאומני? התפללנו תפילת שווא. הלב קיווה, אבל הפרטים זלגו מהרדיו אל האוזניים, מטפטפים טיפות רעל ושוקעים בתודעה. היורה הוא אדם דתי, מתנחל. אנחנו מתכווצים. בעצם לא מתנחל, מתקנים ברדיו. הוא מהרצליה, למד בישיבת הסדר. קוראים לו יגאל עמיר. "מה? זה גלי!", אני קוראת בקול, לא זוכרת לשמור על איפוק ולא מבינה שלא טוב להכיר את היורה בתוך אוטובוס גדוש אנשי שמאל. אבל אני הכרתי. יגאל עמיר היה אח של חברה, ליווה אותנו בטיול, ארגן שבת בחברון רגע קודם לכן, שבת שבה הייתי וגם דיברתי איתו. היינו הלומים.

אחרי "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה" הבנו שזהו, אין דרך חזרה.

אבלים היינו על שהשנאה העבירה אדם על דעתו והביאה אותו לבצע רצח פוליטי במי שביטא אצלנו את הממלכה ותחיית עם ישראל בארצו. אבלים היינו שהציווי "לא תרצח" לא גבר על הכעס. אבלים היינו על חילול השם הגדול, וכן, גם על רבין האיש.

לרבין, ידענו, היו הרבה זכויות עבר. בהווה התנגדנו לדרכו ורתחנו על היחס המשפיל לאנשי ההתנחלויות והימין. אבל אלימות מכל סוג לא עלתה על דעתנו. אפילו לחסימת כבישים התנגדנו אז. רצח ניצב הרחק הרחק מחוץ לתחום, והוא מוטט הרבה אמונה תמימה שהייתה בנו.

ענן מעל בר אילן

נפגשנו למחרת בירושלים, מבקשים לעבור על פני הארון של ראש הממשלה הנרצח. נבלענו בהמון אדם, עשרות אלפים שניסו להגיע לכנסת ולא הצליחו. אבל היה לנו די בכך שהיינו. הרגשנו שאנחנו חלק מהמון לבוש שק וקרוע בגדים, שמתאבל על ראש הממשלה ועל אחדות העם ועל מרקם עדין שנקרע ומי יודע אם ואיך יהיה ניתן לאחות.

ואז הייתה ההלוויה. צפיתי בה בשידור חי. מקשיבה למנהיגי העולם, לנציגי המשפחה, ולאט לאט מתרחקת מהמרקע. אני לא מוזמנת. אני כבר לא אזרחית מן המניין. ההלוויה הצטרפה למאמרים בעיתונים, לתוכניות הרדיו והטלוויזיה ולאנשים ברחוב. כולם הורו על כיוון אחד: לכי מכאן. את לא שייכת לחורבן הזה וגם לא לאבל. הוא של משפחה אחת, של מגזר אחד, של מחנה אחד בלבד. קרה כאן משהו נורא שיש בו אשמים ויש בו קורבנות, ואת - לפי החצאית והשרוול, לפי התיכון שבו למדת ולפי הפתק שהנחת בקלפי - נמצאת בצד היורה, הרוצח, השונא.

שנת הלימודים האקדמית החלה בדיוק אז, ואני עשיתי את צעדיי הראשונים כסטודנטית באוניברסיטת בר אילן. ענן האשמה הגדול שנקשר באופק נע בכבדות לעבר האוניברסיטה והסתיר כל פיסת שמיים. הנסיעות לאוניברסיטה וממנה הפכו בלתי נסבלות. מבטי האשמה ננעצו בי מכל זווית אפשרית. אפילו מבט אל הגג האפרורי של האוטובוס לא איפשר נשימה סדירה. הודרנו מהאבל, הפכנו אשמים. השיח לא נתן מקום לדבר חוץ מאבל ונהי על האיש ועל השלום שאיננו.

לא לדחוק החוצה

השבוע שאל אותי אחד מהילדים מה היה כל כך נורא ברצח רבין. פתחתי זוג עיניים נדהמות. לא, לא, הסביר מול הפליאה הגוערת שלי, רצח זה נורא. אני מתכוון, מה היה כל כך נורא במעשה ההוא, שמדברים עליו עד היום? ניסיתי לשחזר את התחושות הקשות, את האבל האותנטי, כדי להסביר לו עד כמה עמוק היה השבר בשבילנו. אבל לא הצלחתי. שנים של תמרורי אזהרה ו"אין כניסה" קולקטיביים סגרו לי את הרגש, כי למגזר שלי היה אסור לבכות ולהתאבל. כן, הסברתי לו עד כמה נורא הוא רצח ראש ממשלה, ועד כמה הדבר אסור. אבל הלב והכאב לא היו חלק מהשיחה.

רצח רבין היה אירוע לאומי, כזה שקורא לחשבון נפש כללי עמוק ונוקב, אבל כל זה לא התרחש. לו רק היה אפשר לעשות את זה אחרת. אם רק נדע במשברים הבאים, הגדולים והקטנים, לא לדחוק מגזרים החוצה מהמעגל. אם נדע לתת מקום לכולם להשתתף באבל ובחשיבה, כמה תיקון נביא לעם ולעולם.

לתגובות: [email protected]

______________________________________________________

 הרב אילעאי עופרן- ראש מכינת "רוח השדה"

שוב מוצ"ש "לך-לך", אור ל-יב במרחשוון - 24 שנים אחרי...

א. במותו לא ציווה לנו כלום – העובדה שאדם מת, נפטר או נרצח, לא הופכת את פועלו לנכון וצודק. זו מניפולציה שכיחה ומקובלת, אך לא ראויה וגם לא רצויה. לא אוהב את השימוש המגוייס והמניפולטיבי הזה בגופות, לא כשהוא נעשה אחרי פיגועים ולא כשהוא נעשה אחרי רצח פוליטי.

ב. לא "יום רבין" ולא "מורשת רבין" – בלי להיכנס לדיון האם צריך לזכור את רבין כרמטכ"ל המפואר של מלחמת ששת הימים, או כמי שניסה להביא שלום ויצא לו הסכם אוסלו, שאלת פועלו של האיש הגדול שהיה אסור שתהיה במרכז הדיון. אם הוא היה מת מהתקף לב באותו יום, איש לא היה חושב להקדיש יום לעיסוק במורשתו.

ג. לא "התנגדות לאלימות" – תמיד טוב להתנגד לאלימות. מין מסר ג'וקר שתמיד עובד ומערכות חינוך גם מקדישות לו די הרבה משאבים. לשים את רצח רבין על הסקאלה של שאר מעשי הרצח – הפליליים, המשפחתיים, הלאומניים או על כל רקע אחר, גם הוא פספוס והקטנה של חשיבות היום הזה.

ד. לא "השסעים בחברה הישראלית" – החברה הישראלית שסועה בהחלט, והדבר מסכן את עתידנו וצריך להדיר שינה מעינינו. הייתי מקדיש לנושא הזה שפע של תשומת לב, אך הקשר לרצח רבין רופף למדי. לא השסעים הובילו לרצח. אם כבר הרצח הנורא הזה, הוא שיצר והעמיק כמה מהשסעים הללו.

ה. לא "מעגלי שיח" – השתתפתי באלף כאלה בחיי. וכמעט תמיד זה היה חסר ערך, במיוחד כשמדובר במפגש חד פעמי ולא בתהליך ארוך ומונחה היטב. חשוב ללמוד לדבר על מחלוקות, לנפץ סטיגמות, לפתח סובלנות ולהכיר את השונה. אך מחקרים הראו שבדרך כלל המעגלים הללו משיגים בדיוק את האפקט ההפוך – הסטיגמות נשארות במקומן והזר שפגשתי הוא פשוט "לא כמוהם".

ו. לא "רחל אימנו" – גם כי יום פטירת רחל הוא יא' מרחשוון ויום הרצח הוא יב'. גם כי אינספור מקורות קדומים מראים שהתאריך הזה בשום אופן אינו יום פטירת רחל. וגם כי לא משנה מה התוכן שיוצקים למושג המעורפל, המוזר והמיותר של "יום פטירת רחל אמנו", הוא עלול להשכיח ולהעיב על מסרים הרבה יותר חשובים ואקטואליים (שמא זו חלילה המטרה??)

אז מה כן?

א. יב' במרחשוון הוא "יום הזיכרון לרצח ראש הממשלה".

ב. הנושא הוא "רצח מנהיגנו הנבחר בידי אחד מאיתנו". ודוק – "מנהיגנו" ו"מאיתנו" בגוף ראשון רבים. לא המנהיג שלהם נרצח, ולא אחד מהם רצח.

ג. זה יכול לקרות שוב.

ד. קראתי שוב את ג' ויש לי צמרמורת.

ה. באופן אבסורדי ומתסכל – בכדי שנמנע הישנות טרגדיה כזו, חשוב יותר להבין את עמדתו ומחשבותיו של הרוצח, מאשר את דמותו ופועלו של הנרצח.

ו. הצבת הארץ מעל המדינה והעדפת ה"תורה" על פני העם, הן חלק מהעוול והפשע שבמעשה הזה.

ז. כשאדם יורה בראש הממשלה, הוא לא פוגע באדם ספציפי ולא מחבל בעמדה או במהלך מסוים, הוא רוצח את השיטה. את ההסכמה הבסיסית ביותר שעליה יושב הקיום המשותף שלנו.

ח. העובדה ש-23 שנים אחרי הרצח, קבוצות רבות בחברה הישראלית חשות ניכור כלפי היום הזה, בעוד קבוצות אחרות מנכסות אותו לעצמן בלבד, היא ההצלחה הכי גדולה של הרוצח – הדבק הבסיסי ביותר שאמור להחזיק אותנו התפורר.

ט. ראש הממשלה הוא לא אדם פרטי ולא עוד ראש מפלגה גדולה. אפשר לא לאהוב את זה אך בניגוד לכל האחרים, הוא המנהיג גם של מי ששונא אותו. מי שפוגע בו, פוגע בכל אחד ואחת מאיתנו.

י. רוצחים יש לנו לצערי המון. אך מי שרוצח את ראש הממשלה לא רק הורג אדם אלא פוגע קשות במדינה כולה, ביסוד קיומנו. בשנים האחרונות משתמשים בביטוי הזה קצת יותר מדי, ונושאים אותו לשווא וחבל, אך חשוב להבין - יגאל עמיר הוא לא סתם רוצח. הוא בוגד.

______________________________________________________

 נתנאל אלינסון- ראש מכינת ערבה - חצבה

האתאיזם הפסיד. החילוניות ניצחה.

איך זה ייתכן? כי חילוניות איננה אתאיזם. היא לא קשורה לאמונה באלוהים. היא מערכת ערכים שלמה, עגלה מלאה בדרך ארץ, שמתוכה- האתאיזם הוא בסך הכל אופציה, לאו דווקא המועדפת.
האתאיזם הפסיד בענק, כי אם הייתי שואל, נניח את חלוצי העלייה השלישית, איך לדעתם יראה הציבור במדינת ישראל בעוד 90 שנה, הם היו אומרים בביטחון גמור שהרוב המוחלט יהיו אתאיסטים. אם הייתי שואל את אנשי עידן הנאורות של המאה ה18 הייתי מקבל תשובה דומה. נראה היה שהתבונה האנליטית מובילה למקום אחד בלבד- לאתאיזם מטריאליסטי (כזה המאמין שיש רק חומר בעולם).

בפועל קרה ההיפך הגמור: בעולם כולו מעריכים את האתאיסטים הגמורים בין 2 ל 13 אחוזים, תלוי לפי איזה סקר. בישראל לפי סקרים שונים כ 80% מאמינים באלוהים. כלומר רוב אלו שמזהים עצמם כ"חילונים", מאמינים באלוהים. וזה לא שהתבונה והרציונאליות נמצאת רק אצל האחוזים הבודדים של האתאיסטים. המאמינים באלוהים, הם מדענים דגולים, וחוקרים ורציונליים לא פחות מעמיתיהם האתאיסטים.

אבל החילוניות ניצחה. כי החילוניות הביאה לעולם ערכים גדולים, שבקרב העולם המערבי ובתוכו ישראל כמעט אין מי שלא מתייחס לערכים הללו כערכי יסוד. לחילוניות ערכים רבים, ושלושת הגדולים שלה, מבוטאים בשמות בהם אנו מכנים בעברית את החילוניות:

חילוניות: אמונה גדולה בחול. בממשי. לא תיקון עולם שיעשה על ידי מיסטיקה או בריחה למחוזות מנותקים מהמציאות, אלא על ידי המצוי והעכשווי. היטיבה לתאר תפיסה זו רחל המשוררת: "כָּאן עַל פְּנֵי אֲדָמָה – לֹא בֶּעָבִים, מֵעָל –עַל פְּנֵי אֲדָמָה הַקְּרוֹבָה, הָאֵם... לֹא עַרְפִלֵּי מָחָר – הַיּוֹם הַמּוּמָשׁ בַּיָּד,
הַיּוֹם הַמּוּצָק, הֶחָם, הָאֵיתָן: לִרְווֹת אֶת הַיּוֹם הַזֶּה, הַקָּצָר, הָאֶחָד, עַל פְּנֵי אַדְמָתֵנוּ כָּאן".

חופשיות: החופש לבחור. החופש לא לקבל סמכות. אין זה אומר שאינני יכול לקיים מצוות- אבל אם זה יקרה זה יהיה מתוך בחירה עמוקה. מכאן נטייתה של החילוניות לא לקבל מוסכמות- לא של רבנים ולא של אף אחד. היא שואלת, מבקשת ומחפשת וגם אם תתקרב לאלוהים יהיה זה גם מתוך חופש ובחירה.

הומניות: אמונה גדולה באדם. ביכולותיו. בטוב ליבו. ומכאן גם תפיסה אוניברסלית יותר. כפי שהיטיב לבטא טשרניחוסבקי "שַׂחֲקִי כִּי בָאָדָם אַאֲמִין, כִּי עוֹדֶנִּי מַאֲמִין בָּךְ. כִּי עוֹד נַפְשִׁי דְּרוֹר שׁוֹאֶפֶת לֹא מְכַרְתִּיהָ לְעֵגֶל-פָּז, כִּי עוֹד אַאֲמִין גַּם בָּאָדָם, גַּם בְּרוּחוֹ, רוּחַ עָז".

נכון- מי שמקבל את שלושת הערכים המרכזיים הללו- עלול להיות פחות מחויב לתורה ומצוות. כי כשמאמינים ביכולותיו המוסריות הטבעיות של האדם- פחות יש צורך בחוקים אלוהיים, כי כשמאמינים בחופש פנימי עמוק- יש פחות סיכוי שתעשה בדיוק ככל אשר יורוך הרבנים, וכשאתה מאמין בחול, בפרגמטיות ביום המומש ביד- יש פחות סיכוי שתתחשב בשיקולים של 'נצח' (למשל האם רלוונטי שאברהם קיבל לפני 3000 שנה הבטחה בשכם על הארץ? הרלוונטי הוא מה שקורה עכשיו, שיש שם 200,000 פלסטינים).
אבל זו רק נטייה אחת אפשרית- ובהחלט לא מחייבת.

אפשר לקבל את כל הערכים החילוניים ולהיות מאמין גדול. זו אמונה שונה מהמקובל, יש בה הרבה חופש בחירה, יש בה אמונה שתיקון עולם- הוא לא מיסטיקה אלא הטבת המצב החומרי לכמה שיותר חיים על פני האדמה (בדיוק כמו במקרא- ונתתי גשמיכם בעיתו יורה ומלקוש. ונתתי שלום בארץ).

ואמונה כזו היא יהודית למהדרין- או מוטב לומר- ישראלית. הישראליות הקדומה הייתה חופשית יותר, חילונית יותר, מאמינה באדם. משמעותה "כי שרית עם אלוהים ואנשים- ותוכל". החופש מאפשר לה להתווכח גם עם אלוהים, כפי שיהודים רבים עשו לאורך ההיסטוריה, מאברהם אבינו, דרך רבי יהושע בן לוי, רבי לוי יצחק מברדיטשב, והציונות כולה. ולעתים נדמה שאלוהים רק מחכה לאנשים חופשיים כאלו. שכשהוא נפגש בהם הוא מחייך ואומר- ניצחוני בני. ניצחוני בני.

עדכונים חדשים ומומלצים באתר

חדשות מומלצות מהתקופה האחרונה

עדכונים חדשים לפי זמן הפרסום

דף עדכון 271 | 4.11.2019 | ה' חשון התש"פ ראשון, 03 נובמבר 2019 12:30
דף עדכון 270 | 27.10.2019 | כ"ח תשרי ה'תש"פ ראשון, 27 אוקטובר 2019 20:46
דף עדכון 269 | 22.10.2019 | כ"ג תשרי ה'תש"פ שלישי, 22 אוקטובר 2019 11:23
דף עדכון 268 | 07.10.2019 | ח' תשרי ה'תש"פ שני, 07 אוקטובר 2019 13:42

שותפים ותורמים של מועצת המכינות

כל מה שחשוב, חדש ומעניין בעולם המכינות!

הצטרפו לניוזלטר שלנו וקבלו עדכונים אישיים לדוא"ל שלכם.