חדשות ועדכונים

חדשות, הודעות ועדכונים שוטפים ממועצת המכינות והמכינות הקדם צבאיות.

נפתחה ההרשמה לשנה הבאה במכינות! לפרטים לחצו כאן. להרשמה לחצו כאן. בהצלחה לכל המועמדים/ות!

עדכון שבועי מס' 47 - ערב פסח תשע"ה - 3 באפריל 2015

שישי, 03 אפריל 2015 11:46

שלום וחג שמח לכל הקוראים והקוראות,

סיפור יציאת מצרים והגדת הפסח הם מהחגים היצירתיים והעמוקים שבחגי ישראל, לשומרי מצוות כמו גם לשומרי מצוות פחותים….
במכינות הדממה, זמן איכות משפחתי בבתים ופרק מעבר משיאה של שגרת מכינה אל פרק הסיום.
שנהא ראויים לעוצמת הפסח ושהפסח יהיה ראוי לנו….. קריאה מהנה!

חג האביב.
בחודש ניסן מברכים את ברכת האילנות, לשון הברכה היא:

ברוך שלא חיסר בעולמו דבר וברא בו בריות טובות ואילנות טובים להנות בהם בני אדם.

הברכה היא על פריחה של שני עצי פרי לפחות.
מדוע דווקא על עצי פרי ולמה מינימום שניים?
במושבנו, ביתיר אנו מגדלים גודגדן (דובדבן מתוק), בעונה הזו פורח הגודגדן בלבן מרהיב.

ואכן ביפן פריחת הדובדבן היא חג לאומי. אך אצלנו הברכה אינה על הפריחה בלבד אלא על השלמות של הבריאה האלוקית שבה יש בריות טובות, שהם הדבורים הפרפרים ואחרים שמאביקים את האילנות.

 הגודגדן וחבריו, שללא עזרתם לא יהיה פרי.

התוצאה של בריות טובות כאלה ואילנות טובים הם הפירות שייהנו בהם בני אדם.

 גם הברכה לאחר האכילה של חלק מהמאכלים דומה, "בורא נפשות רבות וחסרונן".

 הבריאה מורכבת מנפשות רבות אך גם מחסרונות שיש בהם, שתפקיד האחר הוא להשלימם. אף אחד מאתנו אינו מושלם, ואנו זקוקים זה לזה וזה לזו, כמו הגודגדן שצריך את השדכנית, את הדבורה כדי לפרות ולרבות.
שנזכה באביב הזה ללמוד ממורינו, להקשיב לחברינו ובעיקר לשמוח בתלמידינו שמפרים ומצעירים אותנו.

מוישי, יתיר.

רשמו ביומנים- שימו לב תאריכים ועדכונים חדשים!

19.4.15-  מפגש חשיפה והכרות למסלול הכשרה ייעודי לארגונים נתמכי קרן אבי חי

בין השעות 10:00-12:00 בבית אבי חי ירושלים. פרטים נוספים בקובץ המצורף מטה.

 29.4.15- ישיבת ועד מנהל  (עה- 6)

בין השעות 9:00-12:00 בלטרון.
14.5.14-  ישיבות מקבילות: צוות ראשי מכינות (תחום בוגרים) צוות ראשי מכינות (תחום צבא)

בין השעות 11:00-12:30 בלטרון.
14.5.15- ישיבת ועד ואסיפה כללית- אישור מאזן

14:00- 13:00- ועדת ביקורת

14:00-15:00- ועד מנהל (עה- 7) + ועדת ביקורת+ גזבר+ רו"ח

16:00- 15:00- אסיפה כללית (רצוי שמנהלים יבואו בנוסף לראשי המכינות)

  1. אישור מאזן שנתי
  2. הנחיות להתקדמות בנושא בנייה ושיפוצים

28.5.15- ישיבת ועד מנהל (עה – 8)

בין השעות 9:30-12:30 בלטרון

מועדי ישיבות רכזי בוגרים (חובה)- ראשי מכינות אנא וודאו שרכזי הבוגרים מכירים את המועדים הללו!
26.5.15-  בתק"צ, לאונרדו דה וינצי 13 תל אביב, 17:30- 20:30.
16.6.15-  בתק"צ, לאונרדו דה וינצי 13 תל אביב, 17:30- 20:30.

17.6.15- טקס סיום מכינות עם משרד הביטחון

בין השעות 16:00-18:00.

פרטים נוספים ישלחו בהמשך.

 9.7.15- ישיבת ועד מנהל ואסיפה כללית

9:30-11:30- ישיבת ועד מנהל (עה – 9)

12:00- 14:00- אסיפה כללית

  1. אישור תכניות עבודה
  2. בחירות לועד

עדכונים:

קרן בקטנה להתחדשות יהודית

בינוי

במהלך השבוע הקודם נפתח בפנינו צוהר לקידום מימון תכניות בנייה באמצעות קרן גדולה שמתעקשת לשמור על חסיון. במהלך ראוי לכל שבח הגישו 15 מכינות בזמן שיא בקשות בהיקף כולל של מעל 50 מיליון ₪.

מרתון ההגשה כלל אימות נתונים והכנת טפסים תוך 4 ימים לקראת שלב א שחל ביום רביעי (1.4) בבוקר שבו נבחנו הבקשות על ידינו עם נציג הקרן שקבע כי רוב הבקשות אינן עומדות בכללי היסוד (סכום מינימלי של כלל הפרוייקט המבוקש לבינוי בסך 1,6 מ' דולר; מאצ'ינג וודאי סכום זה בהיקף של לפחות 50% (וכל המרבה הרי זה מגדיל סיכוייו); וקיום היתרי/אישורי בנייה, תב"ע מאושרת, הקצאת קרקעות, זכויות בעלות או חכירה לדורות.
ארבע מכינות עברו לשלב ב , אך גם לגביהן כלל לא בטוח שיוכלו להציג תיק תורם מושלם עד למועד שנקבע, (15.4, שלושה ימים לאחר חול המועד), וגם אז הן צריכות לעבור אישור סופי בתחילת מאי שאיש אינו ערב לתוצאתו.
גם אם בסוף כל המהלך הזה יתממש התסריט הגרוע האפשרי ולפיו אף  מכינה לא תזכה הפעם למימון, יוצא הפסדנו בשכרנו כי למדנו דבר חשוב מאד מהאירוע: חבריי וחברותיי- המכינות חייבות לתת גז בהכנות הפרוייקטים כבר עכשיו, כך שברגע שייפתחו ברזים או "הברזים",  בין אם פרטיים ובין אם ממשלתיים, (והם ייפתחו!) ניתן יהיה להריץ מיד את הפרוייקט ברמת המכינה. (כולל האפשרות שכבר בעוד שלושה חודשים כנראה שתהיה שוב הזדמנות דומה עם קרן פרטית).
אנו עובדים כרגע ברמה המערכתית בניסיון לפתור את בעיית האשראי למאצ'ינג אבל בד בבד על כל המכינה לקדם את הליכי האישורים והסדרת הזכויות בקרקע .
ב14.5 באסיפה נערוך דיון מסודר בצעדים שצריך לקדם ואופן מימושם. כרגע כל עוד אין החלטת ממשלה ו/או פריצת דרך ממשית, על המכינות להמשיך לקדם מה שביכולתן בכוחות עצמן ברמת התכנון והאשורים.

ישיבת ראשי מכינות צוות בוגרים 23.3.15

השתתפו: דני, שמריהו, יוסי ברוך, יובל, מולי, חיים.
נעדרו: תומר, אודי
בישיבה לובנו ידעי תשע"ו בתחום הבוגרים שיובאו לאישור בישיבת הועד הקרובה. סוכמו פרמטרים לאיתור רכז הבוגרים, שלאחר אישור של הועדה יופצו כמכרז.
כרגע יש מספר מועמדים ומועמדות שהציעו עצמם עוד טרם פרסום המכרז והצוות יבחן וימליץ לגביהם במידה וימצא לנכון לקראת ישיבת הועד ב29.4. פרסומים נוספים יופצו לאחר חול המועד כשנתקדם עם ההסכמות ואישור המהלכים למינוי רכז/ת חלופי/ת.

פגישת רכזי בוגרים

פרוטוקול ישיבת רכזי בוגרים 31.3

מפגש מצוין וחשוב שהתמשך על פני 3 שעות נערך השבוע  (31.3)  בתק"צ עם רכזי הבוגרים. במפגש נכחו 18 רכזים מ 17 מכינות: גלעד (רבין) זיוה אפרים (ימין אורד), ניצן (עמיחי), תמר גובזנסקי (מלח הארץ) תמר זעירא (אדרת), ספיר (עין פרת), אושר (ערבה), יוחאי ואביגיל (לכיש), נעם סמית (בינה), יונתן (אחד משלנו), אפרת (חנתון), אביטל (נחשון), רותם (מיצר), ברק (עצמונה), עתירת (צהלי) שלומי (יתיר), עילי (עלי) נעדרו נציגי 8 מכינות שמקבלות תקצוב עבור הרכזים: עמ"ק, גליל עליון, נגב, בית ישראל, הירושלמית, בני ציון, תל"ם, קרית מלאכי.

בפגישה נערך שיתוף עמיתים נרחב לגבי הפעילות והדילמות בתחום הבוגרים, נערכו עדכונים והשלמות ונתקבלו משובים ביחס לפרוייקטים ולנושאי הליבה בתחום העיסוק: איתור רכז בוגרים, פרוייקט ההתיישבות בנצרת עלית וערד וההתארגנות אליו כולל החינוך לקראתו, סיכום והכנת סמינרי משתחררים משותפים רב מכינאיים, הבהרה וחלוקת משימות לבירור ביחס לבתי מדרש משותפים רב מכינאיים. אנו מבקשים מכל המכינות שבעניין בתי המדרש להודיע דרך הרכז אם הן מצטרפות, מה שדורש מהן בעיקר הטמעת העניין בבוגרי השנה הנוכחית (והבוגרים שלהן בכלל) והשתתפות בסבב הובלת בית המדרש שאליו תצטרף המכינה.
עלה מאד חזק הצורך לבחון פגישה נוספת ונפרדת של רכזי הבוגרים של המכינות התורניות לבחון את קידום התחום והנושאים הייחודיים להם.
הישיבה הקרובה (26.5) תתמקד באיגום משאבים לפעילות והפעלת הבוגרים.

מצורף למייל סיכום הישיבה.
תודה רבה ויישר כח לכל מי שהגיע, ונקווה לנוכחות מלאה בישיבה הקרובה!
פרויקט שיפוץ בתים לפסח-

לפרויקט החג השנתי אותו מוביל ארגון 'דור לדור' השתתפו המכינות חנתון, בני ציון, עין פרת והערבה בחיפה, תל אביב, ירושלים ובאר שבע. סך הכל כ200 חניכים ובוגרים לקחו חלק בפרוייקט השיפוץ, צביעה וניקיון, שהגיע ליותר מ70 בתים של זקני ישראל. כל הכבוד לעוסקים במלאכה!

working

דרשת פסח/ יוסי ברוך

שלום רב צדיקים וצדיקות

נשאלתי על אפשרות של פרסום "דבר תורה" לכבוד חג הפסח ומיד סירבתי, משום שזה דבר שנראה לי קצת גדול עלי בכמה מידות…

אך היות ובמחוזותינו אנחנו מטיפים לאחריות, לא נאה ויאה לפטור את עצמי לחלוטין מלומר איזו שהיא אמירה צנועה, מה גם שזוהי גם הזדמנות חגיגית תרתי משמע, לאחל לכולנו חג חירות שמח.

בחרתי לשתף אתכם בשיח מעניין שהיה לי אתמול עם חבורת מכינאים מ–6 קבוצות מכינה שונות, החברים בפורום מנהיגות של המכינות הצפוניות שאותו אני מלווה.

אחרי שמישבנו וסיכמנו את הפעולות האחרונות שהתקיימו בהובלת מועצת המכינאים: כנס הבחירות והיום לזכרו של יגאל אלון, עברנו לדיון בסוגיית "הדומה והשונה" בין המכינות השונות המשתתפות במועצת המכינאים. דיון שתכליתו היה לבחון, האם אפשר למצוא ממשקי חיבור פוטנציאליים בין המכינאים מהמכינות השונות לבין עצמם, במציאות השונה והמשתנה של כל מכינה ומכינה בנפרד.

באיזה שהוא שלב של הדיון נשאלתי על ידם, אם התקיים דיון שכזה במעגל של ראשי המכינות, האם קיימת "אג'נדה" מוסכמת ומשותפת לראשי המכינות השונות, האם יש איתור משותף של צרכים ומטרות בחברה הישראלית וכו' ?.. אני חייב להודות, שהשאלה הזו הכניסה אותי למצוקה נשימתית מסוימת, כמובן שהייתי כנה איתם והשבתי שיש הרכה מן המשותף בין המכינות, אך שעדיין לא מצאנו את הנתיבים שיובילו אותנו לכך… הם הקשו ושאלו אותי, מהי הסיבה לכך וקצת עברתי לאידיש, מפאת החוסר שלי בהסבר מניח את הדעת, כי הלא בינינו – אין באמת שום הצדקה טובה לכך שכווווולנו מטיפים לאחדות וסולידריות ולא מתרגמים את האמירה למעשים.

תשאלו ובצדק מה לכל זה ולחג הפסח ?… אז זהו שלפני הכול, זוהי שאלה שאיננה רלבנטית, כי בכל יום ומועד בשנה, לעניות דעתי והכרתי, ראוי לעסוק בעניינים שכאלה, בקרב מי  שמתיימר להוות את "הלפיד ההולך לפני המחנה" והמחנה שלנו לפני ואחרי הבחירות, ממש לא נראה מבטיח טובות ונצורות.

באם בכל זאת לחבר את הדברים לימות הפסח, אזי לא נראה לי סביר בעליל, שללא אותה אחדות בעם ישראל בהנהגתו של משה רבנו המנהיג, שלא הצטיין בכריזמטיות יתרה, העם הזה שלנו היה צולח את כל שבעת מדורי הגיהנום, בתהליך ההתחברות וההתכנסות שלו עד להגעתו לציון.

דרך אגב, בסיומו של אותו דיון, המכינאים הצעירים לקחו על עצמם כמשימה, לבנות ולנסח נייר עמדה ערכי משותף, שיבטא וישקף את המקומות המוסכמים שכל המכינות הצפוניות מכוונות אליהם. (הלוואי שיעמוד להם הכוח לכך).

הם גם העלו את האפשרות, במידה ויצליחו במשימתם זו, להרחיב את המעגל ולעשות פעולה דומה עם לכלל המכינות, בכדי לצקת ביטוי ומשמעות לעובדת השתייכותנו למפעל משותף ברמה הלאומית.

חג שמח לכולנו ולכל בית ישראל,

שבמהרה בימינו נשכיל להבין שכוחנו באחדותנו!

יוסי ברוך.

בני חורין / הרב אליעזר קשתיאל

אנחנו עומדים בשער חג החירות, בשער של יום ההולדת הלאומי שלנו, ביום שנוצרנו לעם. וההגדרה של הזהות הלאומית שלנו- "זמן חרותנו" כך אנחנו אומרים בתפילה.

הדבר החשוב ביותר והיקר ביותר שיש לנו בעולם ובחיים זאת החרות. ריבונו של עולם בן חורין, הוא לא משועבד לחוקי הטבע, הוא לא משועבד לתבניות הזמן, הוא לא משועבד למה שבני האדם חושבים, הוא לא משועבד למגבלות המציאות החומרית.

ככל שאנחנו עולים בקודש ומתקרבים לריבונו של עולם, אנחנו יותר ויותר מתקרבים לחרות המוחלטת. וככל שאנחנו קשורים לרצונות שדומים לרצונות האלוקיים, אנחנו קשורים לרצונות הלקוחים מעולם יותר חרותי, נשגב וקדוש.

"אשר קדשנו במצוותיו", על- ידי המצווה אנחנו נהיים יותר חרותיים, יותר קשורים לעולם החרות. ולכן דורשים חז"ל "ושמרתם את המצות"- ושמרתם את המצוות. בליל הסדר אנחנו נרבה במצוות, נרבה בקשרים שמגבירים את חרותינו.

אחת החרויות החשובות ביותר שיש לאדם בתור אדם נבון היא היכולת לשאול, לרצות להבין. כשאדם לא מבין הוא מרגיש חסר חרות וחסר שמחה. כשאדם יותר מבין, מתיישבת דעתו, חירותו קיבלה את סיפוקה והוא שמח. לכן לימוד התורה מתאפיין בשאלות, וגם בליל הסדר אנחנו מעוררים שאלות, מעוררים את הסקרנות, את הרצון להבין, את הרצון לחקור, לברר, להכיר, להעמיק ולהזדהות. השאלות הן מהות האדם, "אדם" בגמטירה "מה", מילת השאלה הנפוצה.

"מה נשתנה?" מה השאלות באות לברר? אם השאלה לא באה לברר, אם השאלה באה כדי להצדיק עצלנות, להצדיק בטלנות, להצדיק שטחיות, זאת לא שאלה זה סימן קריאה. כשהרשע אומר "מה העבודה הזאת לכם", הוא הגדיר, הוא קבע. אבל כשהשאלה היא "מה העדות וחוקים והמשפטים" זאת שאלה. וגם "מה זאת", זו שאלה של הבן התם.

בכלל, לשאול כדי להיות חרותי כדי להתקדם. לשאול כדי לא להיות בעולם שבו אסור לחשוב, אסור להתעניין ולחקור בדברים היסודיים ביותר של חיינו- מי אנחנו? מיהו האדם? מה חשוב? מה עיקר? ועוד ועוד הרבה ספקות. ואין שמחה כהתרת הספקות. אין שמחה כחג החרות, כחג שבא לפתור הרבה- הרבה ספקות. שבא לרפא הרבה- הרבה עבדויות ומצבים לא מבוררים.

בעז"ה הטהרה והניקוי שהיינו עסוקים בהם בשבועות האחרונים יעזרו לנו להיות חרותיים יותר, קרובים יותר למקור החרות, לריבונו של עולם הגואל אותנו והמוציא אותנו לחרות עולם.

ברכת אכילת מצה בסדר של משפחת זמיר בכרכום

הרב ההולנדי דוידס (הרב הראשי של רוטרדם וממנהיגי קהילת הולנד שנספה מאוחר יותר) חיבר יחד עם רבנים נוספים במחנה הריכוז "ברגן בלזן" שם שהו את התפילה שלהלן, במקום "המוציא" ובירך בסדר פסח  תש"ד (1944) שערכו במחנה, לאחר שנטל לחם לפיו:-
"אבינו שבשמים,
הנה גלוי וידוע לפניך
שרצוננו לעשות רצונך
ולחג את חג הפסח
באכילת מצה ובשמירת איסור חמץ.
אך על זאת דאבה לבנו
שהשעבוד מעכב אותנו
ואנחנו נמצאים בסכנת נפשות.
הננו מוכנים ומזומנים לקיים מצוותך
'וחי בהם ולא שימות בהם'
וליזהר מאזהרתך:
"הִשָּמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד"' (דב' ד:ט),
על כן תפלתנו לך
שתחיינו ותקיימנו ותגאלנו במהרה,
לשמור חוקיך ולעשות רצונך ולעבדך בלבב שלם, אמן."

מדהים ומוזר ונפלא לראות איך הרב דוידס ושאר אחינו בני ישראל שהנאצים רצחו והתעללו בהם עושים גם בתוך התופת כל שלאל ידם כדי לשמר את צלם האדם שבהם, לשמר את דתם תרבותם זהותם ומורשתם שאותה הנאצים ביקשו לגדוע.
אם הם, הקדושים המעונים, מוצאים לנכון למרות האסון הנורא, האימה הגדולה והמוות האכזר שמכה בהם, לדאוג לכאוב ולדאוב על אי קיום מצוות מצה, ראוי שיזכו שאנו שהבחירה בידינו כבני חורין במדינה יהודית עצמאית חזקה ובוטחת,  נבחר מרצוננו לא לאכול חמץ ולקיים בכך עבורם ולזכרם את מה שלא זכו הם.
כי בכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו- אך נצח ישראל לא ישקר!

דברים לבוגרי המכינה/ חנן ברזילי-  ר מכינת מלח הארץ

בוגרים יקרים,

בד"כ כמדי סדר מתחת למצדה אני מדבר בפניכם אודות חירות וחופש.

חשבתי כי זוהי הזדמנות להזכיר זאת שוב:

בהגדת הפסח אנו מזכירים את היותנו עבדים במצרים ועתה אנו בני חורין.

התנועה הציונית פיתחה נרטיב של עם שהיה בגולה, כפוף לשלטון זר, וללא חירות, ורק כאן בארץ ישראל בהיותו עם בעל זכות הגדרה עצמית, אנו בני חורין.

האם אנו בני חורין באמת ומהי חירות זו? הרי תמיד יש מישהו שמכתיב לנו: מפקד בצבא, מנהל בעבודה, חוקי מדינה, שופט, שוטר תנועה ועוד. יתרה מכך, לאחר הבחירות, ישנו אחוז גדול באוכלוסייה שמרגיש כי אחרים מחליטים לו.

להיות בן חורין מבחינתי, הוא חוויה פנימית שבה אתה יכול לחלום, לחשוב, לתכנן במרחב גדול ללא אילוצי מורא וחשש. להיות בן חורין הוא היכולת ללכת עם אמונותיך ודעותיך, בן חורין הוא גם לקבוע לעצמך את סדר היום ולא לתת לאופנה, לטכנולוגיה ולהלך רוח להיות זה שכובל אותך.

או כפי שאמר הרב השל: "האדם החופשי הוא האדם היוצר אשר אינו נסחף בזרם ההכרח, אשר אינו כבול בשלשלאות התהליכים, אשר אינו משועבד לנסיבות. אנו בני חורין ברגעים יקרי מציאות. רוב הזמן אנו מונעים מכוחו של תהליך, אנו נכנעים לתכונות אופי שירשנו, לעצמת השפעתן של נסיבות חיצוניות. החירות אינו מצב מתמיד של האדם…כולנו ניחנו בפוטנציאל לחירות. אך למעשה אנו פועלים מתוך חירות רק ברגעים נדירים של יצירתיות."

זה הזמן להיות באמת בני חורין, גם מי שבצבא והתגייס זה עתה, וכפוף לחוקים וכללים נוקשים, וגם מי שמסתובב בעולם כשתרמיל על גבו ואין לו בוס זולת הוא עצמו. החירות האמיתית היא להיות במסע פנימי כל העת ולחפש את התשובה אצלנו ולא אצל האחר.

אוהב את כולכם,

חג שמח,

חנן

בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל/ הרב איתמר כהן

השבת אנו מציינים את ראש חודש ניסן שהוא חודש הגאולה "בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל" על כן יש מקום להתבונן בחודש הזה בשורש של הגלות מחד והמעבר ממנה אל עבר הגאולה כפי שמתואר בתורה בעיקר בפרשת שמות שהיא גם פרשת הגלות וגם פרשה בה עם ישראל מתבשר על גאולתו.

הגלות מתחילה בשעבוד עם ישראל ובבניית ערי מסכנות לפרעה, כששיאה של הגלות מתואר בגזירה הנוראה של "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו" הגאולה לעומת זאת מתחילה במעמד הסנה, מאותו הרגע בו מתגלה ה' למשה ואומר לו "שמעתי את נאקת בני ישראל וארד להצילו" נמשך קו אחד ארוך של הצלה עד יציאת עם ישראל בפועל ממצרים.

בתווך, באמצע, מופיעים לקט פסוקים המבחינים בין שני החלקים

וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִן-הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל-הָאֱלֹהִים מִן-הָעֲבֹדָה:  ַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת-נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת-בְּרִיתוֹ אֶת-אַבְרָהָם אֶת-יִצְחָק וְאֶת-יַעֲקֹב:  וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹהִים:

מאוד בולטת הרוממות של הפסוקים והחזרה על שמו של אלוקים המציינת ארבע לשונות של גאולה. נשאלת השאלה מדוע דווקא עכשיו?  מה השתנה? מדוע דווקא באותו הרגע ה' שומע את צעקתם ולא לפני, וכי לפני כן לא צעקו מרוב צער?

לשאלה זו אין לנו הסבר כי שורש המעבר מגלות לגאולה נסתר מאיתנו, עד עכשיו חומה של ברזל הייתה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים התפילות והצעקות לא הצליחו לבקוע שמי מרומים ומעכשיו השמים נפתחים והתפילות נוגעות כסא הכבוד.

כפי שמתארת בצורה נפלאה נחמה לייבוביץ

"פתאום נזרקת אלומת אור גדול לתוך החשיכה, חומת הברזל, אשר חצצה בין מעלה ומטה נפלה, נפתחים השמים – ושלושת הפסוקים הבאים מראים את אשר נעשה למעלה. ובשלושת פסוקים אלה – המפנה שבספרנו, המפנה משעבוד לגאולה. וישמע, ויזכור, וירא,וידע, וכשם שהופיע עתה שמו בפסוקים שוב ושוב וחזר והופיע , כן יצא עתה הוא בכבודו מהסתר פנים, לא יפעל עוד מאחורי הקלעים, אלא יפעל גלוי לעין כל, יפרוץ לתוך ההיסטוריה ביד חזקה ובזרוע נטויה."

בתורת הסוד מבואר שהמקור למעבר מהגלות לגאולה נמצא ב"רישא דלא אתיידע", בעולמות העליונים בהם אין לנו שום יכולת השגה והבנה. בהמשך לכך גם סוף הגלות בדורנו והמעבר לאתחלתא דגאולה לאחר אלפיים שנות גלות לא מובן בשכל האנושי, במה זכינו אנו, למה דווקא בדורנו החליט רבש"ע להשיב את עם ישראל לארצו ולגאול את עמו? כאמור אין על כך תשובה אך זו עובדה שאותה חומת ברזל נפלה ועם ישראל שב לארצו ו"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות".

דוד יגזאו, חבר מחזור יז של מכינת רבין (ותמצית מזוקקת של המושג מלח הארץ)

בטקסט נפלא שכתב וקרא בסדר פסח של המכינה-

כשביקשו ממני לכתוב על העלייה שלי לארץ אני לא ידעתי מאיפה להתחיל. כי האמת, הייתי ילד קטן מאד, וההבדל היחיד שראיתי זה שהצבע של האנשים השתנה, ושאבא שלי התחיל לנשק את האדמה.
התמונה הכי חקוקה לי היא שניסיתי להרים את אבא שלי מהרצפה- ממש נאבקתי איתו, ואני זוכר שאבא סירב לקום ורק צעק: "ישראל ארצי!" לא הבנתי אותו.
למי שלא מכיר-אני דוד, עשיתי עלייה ב2002, או ליתר דיוק- ההורים שלי עשו עלייה ב2002, ואני הייתי שם.
הקושי הכי גדול בשנים הראשונות היה להכיל את כל השינוי, ויותר מזה- להבין שאתה שונה מכולם.
הקושי היה בשפה, בלראות את ההורים שלי שוברים את השיניים שלהם רק בשביל לדבר נכון.
הקושי היה בלנסות להסביר להורים שאנחנו במדינת ישראל, וש"זבת חלב" זה רק פתגם.
הקושי היה בלנסות להרכיב זהות ישראלית- אתיופית.
מאז אותה עלייה לארץ אני עושה את העלייה שלי לארץ מחדש.
אני בוחר לשנות את תאריך הלידה שלי לתאריך העלייה ארצה.
אני בוחר להתנדב בתיכון ולעזור, ולהיות חלק ממועצת תלמידים.
אני בוחר לקבל את התרבות שלי.
אני בוחר להצטרף למכינה
אני בוחר להיות חלק.
אני בוחר להיות שייך.
מאז אותו רגע עם אבא שלי אני בוחר כל פעם לעשות את העלייה שלי מחדש.

david yegazo

הצעה לסדר – עוד משהו קטן על פסח

 ד"ר אודי מנור/אורנים (מרצה במכינות רבין, ימין אורד)

היה מוצלח מאד אילו משרד החינוך היה מוסיף יחידת חובה במערכת החינוך, לא יותר מ-4 שעות בכל שנה, בה ילמדו ילדי ישראל מה היא ההגדה בכלל ומה הלב שלה בפרט: המדרש על ארמי אובד אבי.

כל הקטע במסכת פסחים המתאר את הבסיס של ההגדה מקיף 411 מלים (כן, ספרתי!) ואין צורך להיות מומחה לא בארמית (כי הוא כמו כל המשנה כתוב עברית) ולא במחשבת ישראל כדי להבין אותו. אולי אחרי שזה יקרה יפסיק עם ישראל לבלבל את המוח עם נוצות וכשרות וחמץ, ויעסוק בעיקר: סיפור יציאת מצרים ומשמעותו.

כמו כן ילמדו ילדי ישראל על הקשר בין שלושת חגי ישראל הראשיים: סוכות לזכר יציאת מצרים אותה חוגגים בפסח בו דורשים בקטע שכל יהודי נדרש לדעת בעל פה ולשנן אותו בטקס הבאת הביכורים חמישה שבועות אחרי הסדר.

אם יוותר זמן ילמדו ילדי ישראל על ההבדלים בין הגדות בכלל וביחסם למדרש ארמי אבד אבי בפרט. כך, לאחר שיקראו את תשעת הפסוקים הפותחים את פרשת 'כי תבוא' (דברים פרק כ"ו) ויבינו את משמעותם, הם יוכלו להבין את ההבדלים בין זרמים ביהדות זמננו. כך, לצד ההגדה המסורתית העוצרת בפסוק 8 ("ויוציאנו"), ילמדו על אחת ההגדות הרפורמיות בארה"ב מהמאה ה-19 העוצרת באמצע פסוק 9 ("ויביאנו אל המקום הזה") , ואז יוכלו להבין את משמעותה של ההגדה הקיבוצית שערך אריה בן-גוריון, ויגלו שהיא היחידה העומדת בציווי של המשנה שכן היא עוצרת כפי שהמשנה מורה בסופו של פסוק 9 ("ארץ זבת חלב ודבש").

לא פחות חשוב: ילדי ישראל ילמדו שלפחות פעם היו יהודים שהתייחסו בכבוד, ברצינות ובעומק לתרבות שלהם ולא קשקשו את קשקושי החמץ והכשרות והטרוף של הניקיון כחזות הכל. וכן, אני בהחלט אוכל מצות. והבית שלי בדרך כלל נקי. לא זה העניין.

"וייטב אלוהים למיילדות" – תמר זעירא

בפסח אנחנו חוזרים ומספרים ביציאת מצרים. איפה מתחיל הסיפור? אפשר להתחיל אותו בקריעת ים סוף והיציאה למדבר, בסנה הבוער, במכת בכורות. אני בוחרת לחזור ללידתו של משה.

משה נולד לעולם של שנאה וחשדנות, של עבודת פרך ושל עינויים. עולם שבו משליכים תינוקות בני יומם לַיְאוֹר כי כבר רואים בהם את הלוחמים שיהיו כשיהיו גדולים- "אם-בן הוא והמיתן אותו, ואם-בת היא וחיה" (שמות, א, ט"ז). בעולם כזה, משה לא היה אמור לחיות. הוא נועד למות במלחמה בתור חייל יונק במשקל 3 ק"ג. למזלו (ומזלנו), מתחת לרדאר של העולם הזה היה עולם אחר, עם חוקים אחרים. המיילדות העבריות שִפְרה ופוּעה "לא עשו, כאשר דיבר אליהן מלך מצריים; ותחיינה, את-הילדים". כלומר, הן הסתכלו על התינוקות שנולדו, ובמקום לפסוק בקור רוח האם הצורח הוא "בן" או "בת", הן ראו בכולם "הַיְלָדִים"- לא משהו שזורקים ליאור.

בתוך כל המלחמות, גברים ונשים המשיכו להיפגש, להתאהב ולהוליד ילדים: "וַיֵּלֶךְ אִישׁ, מִבֵּית לֵוִי; וַיִּקַּח, אֶת-בַּת-לֵוִי. וַתַּהַר הָאִשָּׁה, וַתֵּלֶד בֵּן". אמא של משה ראתה אתו "כִּי-טוֹב", הצפינה אותו, וגם כשראתה שאין לה ברירה אלא לשלח אותו ליְאור בנתה לו תבת גמא מוגנת. הוא שט תחת עינה השומרת של אחותו ולבסוף הגיע לבת פרעה ונערותיה: "ותפתח ותראהו את-הילד, והנה-נער בוכה; ותחמול עליו–ותאמר, מילדי העברים זה". למרבה ההפתעה, בת פרעה פתחה את התבה ולא ראתה בה את "שונאינו" אלא פשוט ילד בוכה, וחמלתה התעוררה, למרות שידעה שהוא מילדי העברים.

"וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ, אֶל-בַּת-פַּרְעֹה, הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת, מִן הָעִבְרִיֹּת". בלי אגו, בלי חשדנות, שתי הנערות מעמים אויבים, סידרו איך מינקת עבריה (אמא של משה) תבוא להיניק את הילד, בת פרעה תשלם לה, ויחד הן ידאגו שהילד יגדל ויתחזק. וכך, בת פרעה מגדלת את הילד כבנה ואפילו נותנת לו שם – "וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, מֹשֶׁה, וַתֹּאמֶר, כִּי מִן-הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ".

משה שרד בזכות הבועה שבנו עבורו נשים מתחת לרדאר של העולם הרשמי. בתוך העולם הזה לא היו מאבקי כוח ו"הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ", אלא סולידריות ושיתוף. במקום אלימות השתמשו בו בדיבורים. במקום טובה אישית הסתכלו בו על טובת הכלל. במקום עבדות נתנו בו שכר הוגן. עולם שבו לכל איש יש שם, ולכל אחד, לא משנה מאיפה הוא בא, מגיעה הזדמנות לתנאי הגידול הטובים ביותר. בקרקע הפוריה הזו צמח גדול הנביאים שלנו. בזכותה הפך למה שהפך.

משה גדל בתוך העולם הזה, אבל לא נשאר בו. למרות שניצל וחונך על ידי אשה מצריה, המעשה הראשון שעשה כאדם בוגר היה להרוג אדם מצרי. בכך הוא כבר עובר לשחק "במשחק של הגדולים", ולחתור לשנוי המציאות של העולם המעוות שבו גדל. במשחק הזה, די מהר הוא שוכח את הסביבה המוגנת שבה גדל ומתחיל לדבר את שפת האגו והאלימות – הוא מגרש את הרועים, מתחרה עם הפרעונים למי יש מטה יותר גדול, מוביל קרבות עקובים מדם ומכה סלעים.

משה פועל למען הדבר הנכון. אלוהים איתו, הוא יודע את האמת. הוא משחרר את בני ישראל מבית עבדים. הוא מקבל את התורה ומעביר אותה לעם. הוא מביא אותם אל סִפה של הארץ המובטחת. הוא מביא איתו צדק, חוקים הוגנים יותר, אל טוב יותר. הוא הופך להיות שחקן מרכזי בהיסטוריה, לב כל הדתות המונותיאיסטיות. אבל הוא עושה את כל זאת בתוך כללי האלימות והחשדנות, ולא הופך את המציאות האלטרנטיבית שבה גדל להיות המציאות של העולם שבחוץ. לכן, לו היינו מתחילים את הסיפור בסנה הבוער לא היינו רואים את התמונה המלאה. כדי לחולל מהפכות, צדק זה לא מספיק- צריך גם שיתוף, סולידריות ואמון. אלוהים הוציא את בני ישראל ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה, אבל לפני כן הוא קודם כל היטיב עם המיילדות.

בעולם המכינות מהרבה בחינות אנחנו נמצאים בבועה- במקום שבו אפשר לגדל, לחנך ולראות מציאות אחרת בתוך הג'ונגל שבחוץ. אנחנו נותנים יחס אישי לחניכים שלנו, דואגים לכל אחד מהם ורואים בהם שותפים. אנחנו עובדים במקומות קטנים ומשפחתיים. אנחנו עמלים על פיתוח שפה ערכית משותפת. האתגר שלנו מתחיל בשאיפות שלנו לצאת ולהשפיע החוצה. השאלה המרכזית היא איך להיות רלוונטיים בעולם הגדול בלי לאבד את המקום המוצפן, העטוף בגמא, בחמר ובזפת. איך להצליח לעשות שינוי אמיתי בלי להצטרך להרוג ולברוח. איך אפשר להיות משה רבנו אבל גם להישאר מיילדות.

חג שמח.

"עניי עירך קודמים" – על אהבת העני והגר, לכבוד חג החירות- יובל כהאן

בשבוע האחרון עלו לכותרות שוב "מחסני הילדים" של קהילת מהגרי העבודה והפליטים בדרום תל אביב, בעקבות מותה של פעוטה חמישית במסגרת השמרטפיות הללו, בתקופה של מספר חודשים. מאז שקמה מכינת בני ציון בתל אביב, אנו עוסקים בין שאר הפעילויות החברתיות נו בסיוע לילדי אוכלוסיית הפליטים, המהגרים ומבקשי המקלט. לא פעם יצא לי לשמוע ביקורת או הסתייגות מפעילות זו. אינני רוצה להתייחס במסגרת זו לשאלת מעמד הפליטים בארץ ומה צריכה להיות המדיניות כלפי קהילת הפליטים. גל ההסתננות הגדול מאפריקה שנמשך כעשור פסק בשנתיים האחרונות עם סיום בניית הגדר בגבול מצריים ודומה שנצטרך להתרגל לנוכחותה של הקהילה האפריקאית בישראל בדרך זו או אחרת. אך כאמור, לא בכך אני רוצה לעסוק. אני רוצה להתייחס לטיעון ששמעתי לא פעם, ובאופן מפתיע לא רק מבוגרי החינוך הדתי, כהתנגדות לפעילות לסיוע לילדים אלו – "עניי עירך קודמים". לאחרונה התפלאתי לשמוע גם מגיסי המתגורר בצפון תל אביב וביקש להעביר לכיתת בנו בן העשר שעור על מצב הפליטים, בעקבות גרושו של אחד מבני כיתתם למחנה סהרונים, כי באופן מפתיע, התעוררה התנגדות בקרב הורי הילדים מרמת אביב לכך שהוא יעביר לתלמידים שיחה על הנושא, והנימוק שהם השתמשו בו היה שוב, "עניי עירך קודמים".

ראשית, מפתיע איך מכל ים התלמוד וההלכה העצום ורחב הידיים, זכה עקרון הלכתי צנוע זה המופיע כחלק מהשיקולים והקריטריונים לחלוקת הצדקה, לתהילת עולם כזו. מתברר שכאשר אנחנו מחפשים תירוצים למה לא לעשות, לא לפעול ולא לתת משלנו, אפילו מי שבשגרה נמנעים, מתנגדים ואף מגנים כל התבססות על מקורות ההלכה, מוכנים לתבל את טיעוניהם בניחוח יהודי מבית סבא.

ראשית, גם אם נקבל את השימוש בעקרון התלמודי של קדימות עניי עירך הרי שעבור התל אביבים שביננו (והדבר כולל את מכינת בני ציון וגם את בית הספר ברמת אביב ) קהילת המהגרים הדרום תל אביבית עומדת בקריטריון זה למהדרין מן המהדרין, ובעצם באופן פרדוקסלי הטיעון 'עניי עירך קודמים' היה אמור להאמר על ידי מי שמעוניין לחזק את הסיוע לקהילה זו ואפילו על פני סיוע והושתת יד או תרומה כספית למטרות חברתיות אחרות שאינן בתל אביב. אלא שהשימוש בביטוי זה הוא שימוש מושאל המשמש בעצם כסות לאמירה גזענית לאומנית שהיא כל מה שהפוך מהתפיסה של התורה. "עניי עירך קודמים" היא הרבה פעמים כסות "תלמודית" למשפט אחר – אני רוצה לעזור ליהודים ולא לערבים / שחורים וכדו'.

וכאן אנו מגיעים לנקודה המהותית יותר של הסיפור, ובגללה אני כותב את הדברים בערב הפסח.

נכון שהעקרון 'עניי עירך קודמים' מופיע בסוגיא תלמודית של תיעדוף חלוקת הצדקה. אך אני רוצה לקחת רגע אחד "זום אאוט" מהלכות פרטיות של צדקה, לתפיסות היסודיות ביותר המכוננות של עמנו. אם צריך להתבונן במבט של מעוף הציפור על כל תורת ישראל ועל הרעיונות המהפכניים שהביא עם ישראל לעולם, אפשר לומר שהרעיון המרכזי, החשוב ביותר, העקבי ביותר והמרכזי ביותר בתורת ישראל הוא היחס לגר.

את האומה שלנו מקים גר.  "ארמי אובד אבי" מספרת ההגדה על אברהם אבי האומה גם התודעה הפנימית שלו היא תודעה של גר. "גר ותושב אנוכי עמכם"  אומר אברהם לאנשי חברון. אך לא רק אברהם אבי האומה, גם האומה עצמה מתחילה את דרכה ההיסטורית כגרים בארץ מצריים. זכרונה של יציאת מצריים והגרות במצריים יהפוך לרעיון היסודי החוזר עשרות פעמים במהלך התורה וממנו ייגזרו רוב המצוות החברתיות. מצוות הצדקה והסיוע לעניים מיועדות תמיד לעניים ולגרים. למשל מצוות הלקט בויקרא יט: "וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם.." או מצוות הפאה בויקרא כג:" וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם…" גם מצוות הצדקה שבספר דברים כד מדגישות את הגר, ואת זכרון הגרות שלנו במצריים: "כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה… כִּי תַחְבֹּט זֵיתְךָ לֹא תְפַאֵר אַחֲרֶיךָ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה. כִּי תִבְצֹר כַּרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל אַחֲרֶיךָ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. כך גם מנומקת מנוחת יום השבת למשל בספר שמות כג: ""שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר". ובעשרת הדברות שבספר דברים: ְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיי אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ. וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ יי אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן צִוְּךָ יי אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת.

לזכרונה של יציאת מצריים יש אם כן מעבר למשמעות הלאומית וההיסטורית גם משמעות חברתית ומוסרית ממדרגה ראשונה. יעוד המצוות החברתיות לגרים מודגש גם במצוות השמיטה (ויקרא כה), מצוות המעשר (דברים יד, וכן דברים כו) מצוות הביכורים (דברים כו). דגש גדול ליחס השוויון לגר אנו מוצאים בחוקים העוסקים במערכת המשפט. במקומות רבים בתורה ובנביאי ישראל מודגש כי המשפט חייב להיות אחיד ומשפט צדק לגרי הארץ. לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה, וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ יי אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה (דברים כד, וכן בדברים א:טז, דברים י:יז) אָרוּר מַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן (דברים כז). יש דגש עצום על האיסור לעשוק ולהונות גר[1] איסור מיוחד ויוצא דופן שאולי יכול להשליך על יחסנו הכללי אל מבקשי המקלט מופיע בספר ויקרא יט: "לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו אֲשֶׁר יִנָּצֵל אֵלֶיךָ מֵעִם אֲדֹנָיו. עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בַּטּוֹב לוֹ לֹא תּוֹנֶנּוּ" מעניין להשוות חוק זה לחוק המופיע בחוקי חמורבי באותה תקופה לפיו מי שלא מסגיר עבד בורח אל אדוניו דינו מוות!  הנביא יחזקאל (מז) אף לוקח את הדברים צעד אחד הלאה וקובע כי בשיבה לארץ מהגלות הגרים ינחלו נחלה ביחד עם עם ישראל: "וְחִלַּקְתֶּם אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. וְהָיָה תַּפִּלוּ אוֹתָהּ בְּנַחֲלָה לָכֶם וּלְהַגֵּרִים הַגָּרִים בְּתוֹכְכֶם אֲשֶׁר הוֹלִדוּ בָנִים בְּתוֹכְכֶם וְהָיוּ לָכֶם כְּאֶזְרָח בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִתְּכֶם יִפְּלוּ בְנַחֲלָה בְּתוֹךְ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.  וְהָיָה בַשֵּׁבֶט אֲשֶׁר גָּר הַגֵּר אִתּוֹ שָׁם תִּתְּנוּ נַחֲלָתוֹ נְאֻם אֲדֹנָי יי:

מעבר לכל הזכויות החברתיות מדגישה התורה גם את היחס הפנימי והרגשי אל הגר שצריך להיות שווה לגמרי ליחס לאזרחים היהודים: כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יי אֱלֹהֵיכֶם (ויקרא יט) וכן: וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם (דברים פרק י) ובציווי על שמחת החג מוזכרים כמובן גם הגרים: וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יי אֱלֹהֶיךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יי אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם.  וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה. (דברים טז)

הדברים מנוסחים בקיצור בחוקת חג הפסח בספר שמות יב: תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָאֶזְרָח וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. התורה דורשת מהגרים שותפות מלאה בחוקים ובחובות, ומעניקה להם במקביל גם זכויות מלאות.

כשאנו משווים את החוקים האלו לחוקים שהיו מקובלים בעת העתיקה, אפילו בדמוקרטיות המהוללות של אתונה בהן לא היתה זכות הצבעה למי שאינו אזרח, וגם לחוקות ברוב מדינות העולם עד ימינו אנו, מדובר בחוקים החברתיים בסטנדרט הגבוה ביותר, שהם לכל הדעות המהפכה הגדולה ביותר שהביאה תורת ישראל לעולם. ושהשפיעו באופן עמוק על עיצובה של הדמוקרטי המערבית הליברלית המודרנית. את הדברים האלו אני חושב שעלינו לזכור היטב כשאנו יושבים ומזכירים את יציאת מצריים.

כך גם ראתה את הדברים הציונות מראשיתה. החזון הציוני היה מאז ומעולם דו קוטבי. לא רק מולדת לעם היהודי אלא גם חברת מופת (זה הטקסט שאנחנו לומדים כבר עשר שנים ביום הפתוח במכינה עם המועמדים שמגיעים). זה היה האתגר הלאומי והחברתי שלנו מאז ומעולם וזהו האתגר הלאומי והחברתי שלנו גם היום. אני גאה על כך שמכינת בני ציון מתנדבת ומסייעת לאוכלוסיית הילדים של הפליטים והמהגרים בתל אביב כמו גם לילדים של תושבי תל אביב הותיקים. שיהיה חג שמח לכולנו!

ובפינת הלייק השבועי

נעים להכיר: אור הרפז

אור הרפז

גיל: 28

מגורים: נולדתי וגדלתי בירושלים,

בזמן התואר התגוררתי בבאר שבע ובסיומו נדדתי לתל אביב

פוליטיקה ולימודים: סטודנט לתואר שני בפוליטיקה וממשל באוני' בן גוריון

הקשר לעולם המכינות: בוגר מחזור ח' במכינת נחשון  וכיום מתנדב ועוזר בפעילויות הבוגרים של המכינה במסגרת עמותת נחשון. אני חושב שפרויקט המכינות הוא אחד הפרויקטים החינוכיים החשובים של העשורים האחרונים,  בוגרי המכינות לומדים ומכירים את החברה הישראלית על כל גווניה ומקבלים כלים לפעול ולשנות בתוכה שמלווים אותם לכל חייהם. אני מאמין שהדרייב הפנימי שלי לנסות ולהשפיע על החברה זה משהו שהתהווה בזמן לימודיי במכינה ואני מאמין שאצל בוגרי מכינות רבים המצב דומה. נוכחתי לראות במהלך השנים שהרבה מהחברים שמקיפים אותי בפעילות החברתית הם בוגרי מכינות שונות

בתפקידי: ראש מחלקת מעורבות חברתית בהתאחדות הסטודנטים הארצית

במסגרת התפקיד אחראי על: התאחדות הסטודנטים היא הגוף הארצי שמאגד את כל אגודות הסטודנטים, בתפקיד יוצא לי לעבוד הרבה עם רכזי המעורבות החברתית ומתנדבים מאגודות הסטודנטים השונות ומול ארגונים חברתיים רבים. המטרה שלנו היא להשפיע על החברה שאנו חיים בה דרך הכוח הסטודנטיאלי- אם זה דרך מלגות לסטודנטים תמורת מעורבות חברתית, מאבקים לזכויות עובדים, קידום שוויון מגדרי באקדמיה ובחברה או דרך המאבק הארוך והמתמשך להורדת יוקר המחייה (ואין לי ספק שיום אחד אנחנו עוד נצליח בו!)

דברים שאני אוהב בתפקיד: הפוטנציאל הענק שיש לסטודנטים לשנות J

חלום ילדות: להיות טייס (בסוף הייתי בצנחנים אז לא הייתי רחוק מתא הטייס)

חלום כיום: לקחת חלק בהפיכתה של מדינת ישראל לשוויונית ומתקדמת

מסר לאומה: חשוב מאד שנאמין בכוח שלנו לשנות ושלא נרים ידיים אפילו כשהמצב נראה בלתי אפשרי,  אני מאמין שקבוצה מגובשת ואידיאולוגית יכולה לגבור על כל המכשולים ולהצליח ליצור שינוי משמעותי ולבוגרי המכינות הקדם צבאיות יש פוטנציאל ענק כקבוצה להצליח בכך.

תהיו בקשר: הפלאפון שלי הוא: 054-6387666 והמייל: [email protected]

 

חג שמח!

דני

[1] שמות כב: וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם שמות פרק כג: וְגֵר לֹא תִלְחָץ וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם דברים פרק כד:  לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי וְאֶבְיוֹן מֵאַחֶיךָ אוֹ מִגֵּרְךָ אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ, בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ כִּי עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ וְלֹא יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל יי וְהָיָה בְךָ חֵטְא. ויקרא פרק יט: וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ. ירמיהו פרק כב:  כֹּה אָמַר יי עֲשׂוּ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עָשׁוֹק וְגֵר יָתוֹם וְאַלְמָנָה אַל תֹּנוּ אַל תַּחְמֹסוּ וְדָם נָקִי אַל תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה: ירמיהו פרק ז: גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה לֹא תַעֲשֹׁקוּ וְדָם נָקִי אַל תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תֵלְכוּ לְרַע לָכֶם. יחזקאל פרק כב:  הִנֵּה נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ לִזְרֹעוֹ הָיוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ דָּם: אָב וָאֵם הֵקַלּוּ בָךְ לַגֵּר עָשׂוּ בַעֹשֶׁק בְּתוֹכֵךְ יָתוֹם וְאַלְמָנָה הוֹנוּ בָךְ. יחזקאל פרק כב : עַם הָאָרֶץ עָשְׁקוּ עֹשֶׁק וְגָזְלוּ גָּזֵל וְעָנִי וְאֶבְיוֹן הוֹנוּ וְאֶת הַגֵּר עָשְׁקוּ בְּלֹא מִשְׁפָּט. זכריה פרק ז:  כֹּה אָמַר יי צְבָאוֹת לֵאמֹר מִשְׁפַּט אֱמֶת שְׁפֹטוּ וְחֶסֶד וְרַחֲמִים עֲשׂוּ אִישׁ אֶת אָחִיו. וְאַלְמָנָה וְיָתוֹם גֵּר וְעָנִי אַל תַּעֲשֹׁקוּ וְרָעַת אִישׁ אָחִיו אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם. מלאכי פרק ג: וְקָרַבְתִּי אֲלֵיכֶם לַמִּשְׁפָּט וְהָיִיתִי עֵד מְמַהֵר בַּמְכַשְּׁפִים וּבַמְנָאֲפִים וּבַנִּשְׁבָּעִים לַשָּׁקֶר וּבְעֹשְׁקֵי שְׂכַר שָׂכִיר אַלְמָנָה וְיָתוֹם וּמַטֵּי גֵר וְלֹא יְרֵאוּנִי אָמַר יי צְבָאוֹת תהלים פרק קמו : עֹשֶׂה מִשְׁפָּט לָעֲשׁוּקִים נֹתֵן לֶחֶם לָרְעֵבִים יי מַתִּיר אֲסוּרִים:יי פֹּקֵחַ עִוְרִים יי זֹקֵף כְּפוּפִים יי אֹהֵב צַדִּיקִים:  יי שֹׁמֵר אֶת גֵּרִים יָתוֹם וְאַלְמָנָה יְעוֹדֵד וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים יְעַוֵּת:

עדכונים חדשים ומומלצים באתר

חדשות מומלצות מהתקופה האחרונה

עדכונים חדשים לפי זמן הפרסום

דף עדכון 221 | 29.10.2018 | כ' חשוון ה'תשע"ט ראשון, 28 אוקטובר 2018 10:27
דף עדכון 220 | 21.10.2018 | י"ב חשוון ה'תשע"ט ראשון, 21 אוקטובר 2018 13:06

עדכונים חדשים לפי זמן הפרסום

שותפים ותורמים של מועצת המכינות