חדשות ועדכונים

חדשות, הודעות ועדכונים שוטפים ממועצת המכינות והמכינות הקדם צבאיות.

נרשמתם למכינה לקראת השנה הבאה? נפתח שלב דירוג המכינות! לדירוג לחצו כאן. לפרטים נוספים לחצו כאן.

דף עדכון 279 | 30.12.2019 | ב' טבת התש"פ

העדכון השבועי של מועצת המכינות הקדם צבאיות

ראשון, 29 דצמבר 2019 00:18

שבוע טוב לכולנו.

חג האורים הנהדר, יחד עם מטחי חורף מרשימים ליוו חלק גדול מהמכינות והצוותים שהיו בחופשה קצרה.

הזמן לא פוסק לרגע, אתגרים ויעדים חדשים באופק, התפתחויות מרתקות, וסימן שאלה גדול על לאן הולכים מכאן.

בעקבות משובים שקיבלנו אנו מנסים לרכז את ימי העיון וההכשרות מחד, ובד בבד להכניס גם להתכנסות השנתית שלנו בנס הרים פרקי תוכן ברמה גבוהה שיאפשרו לנו להמשיך להתמודד עם עצמנו ועל היחד שלנו בשאלה היהודית והקיומית כל כך, שהיטיב יוסף חיים ברנר לנסח לפני יותר מ100 שנה בראשית הדרך הציונית:

"כי לעוררך אני בא, אחי, לעוררך לאמור: שאל, בן-אדם, לנתיבות-עולם, שאל, אי-הדרך, אי?

לעוררך ולהעלות את מחשבתך אני בא; להעלותה ולהרחיבה ולחזקה למען לא תאבד בחיפושיה הקשים."
("על הדרך" )

שטח פרטי גדוש עם פרקי חנוכה מצורף: יוחנן בן יעקב  מחכים אותנו על פשר החנוכה, נתנאל אליסון בוחן את חנוכה והחגים בזווית חקלאית ותנובת האדמה, הרב עילעאי עופרן על ה"חנוכריסמס", ד"ר ענת שיראלי מאורנים על "הגבורה הנשית" בחנוכה, ולבסוף עמיחי שיקלי בקטע מקסים שמתקצר סיפור שכתב הרצל ומבחר אותו לחנוכה...קריאה מהנה ומועילה! 

מה בגליון?

תאריכון

 

הצעות למכינות

החלטות ישיבת הועד מיום 19.12.19

 לקריאת פרוטקול 19.12.19 לחצו

פורום רכזי בוגרים #3

מפגש פורום רכזי הבוגרים השלישי יתמקד בליווי הבוגרים בתקופת השירות הצבאי.

בתכנית:

נפתח בשיחה על מגמות כ"א בצבא, על מנת להתחבר להקשר הרחב של תהליכים המשפיעים על הבוגרים בשירות הצבאי. נשמע מרכזי בוגרים ותיקים על הצלחות ודילמות בליווי בתקופת הצבא (טל עמית מגליל עליון, נאוה לוי ממלח הארץ, דוד גדיש מבית ישראל ועמיר ליס מתבור), נלמד ונתייעץ אחד עם השני בקבוצות קטנות.

את החלק השני של המפגש נקדיש לשיחה עם ספיר וחן, רכזות הבוגרים של 'בארצנו' להיכרות עם ההזדמנויות והפרויקטים לבוגרי המכינות בתקופת הצבא והשחרור.

ניפגש ביום ג' 14.1.20 בשעה 9:30 במרכז צעירים (שבטי ישראל 22, ירושלים).

עדכנו אותנו שאתם מגיעים ע"י הרשמה בקישור

מצפים לראותכם בזמן ולאורך כל המפגש.

נתראה!

פורום רכזים 3 תשפ

הרשמה להכשרת מלווה טיולים חמוש 15-16/1 בכפר סבא

שלום לכולם, 

שמחה לבשר שפתחנו קורס נוסף להכשרת מלווה טיולים חמוש. 

ההכשרה תתקיים בתאריכים 15-16/1 בין השעות 8:30-18:00, בכפר סבא.

ההכשרה מיועדת לנושאי נשק ורישיון נשק בתוקף בלבד!

להרשמה לחצו 

לאימון יש להגיע עם הפריטים הבאים:

  • נשק

  • 2 מחסניות

  • תעודת הרשאה לנשיאת הנשק

  • ת.ז.

  • צילום הצהרת בריאות בתוקף חתומה ע"י רופא  (תוקף לשנתיים מיום ההוצאה) – (במידה וההצהרה חדשה יש להגיע עם המקור)

  • נרתיק לנשק

  • פונדה למחסניות

  • מכנס עבודה (אין להגיע עם ג'ינס)

  • נעליים סגורות

שימו לב, ההכשרה תפתח אך ורק במידה ותתקיים קבוצה של לפחות 12 משתתפים.

בנוסף, חשוב לציין שהרשמה משמעותה אישור הגעה! מי שנרשם מתחייב להגיע!

אני ושמוליק כמובן זמינים לכל שאלה,

יוליה

מועצת המכינאים הארצית תש"פ - יוצאים לדרך! מפגש ראשון ב-5/1

שלום לכולם,

מועצת המכינות תפעיל זו השנה השנייה גוף ייצוגי ארצי משותף לחניכי כל המכינות הקד"צ המוכרות, על בסיס נציגות של שני חניכים מכל מכינה (או נציג אחד לכל שלוחת מכינה), שיפעלו לקידום מטרות, נושאים ויוזמות בעלות ערך משותף לכל המכינות. גוף זה יהווה חלק בלתי נפרד מהמערך הארגוני של מועצת המכינות, הן בהתנהלות השוטפת והן במיזמים נבחרים.

מועצת החניכים תתכנס ל-5 מפגשים בתש"פ. המפגשים יתקיימו תמיד ביום א', בין השעות 10:00-16:00, במרכז 'דעת' בת"א (מרחק 10 דק' הליכה מתחנת רכבת ת"א השלום) בתאריכים במסמך המצורף.

להלן בקשותינו מכם – ראשי המכינות ומנהלי השלוחות, בכדי שנוכל להתניע את המהלך :

  1.   להסביר ולחבר את החניכים שלכם למיזם מועצת המכינאים הארצית, כפי שהדברים מפורטים במסמך זה.

  2.   לבחור את נציגיכם בהתאם לקריטריונים:

  • ייצוגיות.

  •  מיומנויות עבודה בצוות.

  • עמידה בהתחייבות הגעה לכלל המפגשים.

  •  ייצוג שוויוני ומגוון - נציג ונציגה מכל מכינה, אוכלוסיות מגוונות.

  1.   להעביר את פרטי החניכים הנבחרים + איש הקשר במכינה בטופס המצורף עד לתאריך ה-25.12.19.

  2.   לשריין את הגעתם של נציגיכם לסמינר ההקמה, ביום א' – 5.1.20, בשעות 10.00-16:00, שיתקיים במכללת דעת, ברח' בן אביגדור 5, תל אביב.  

ההרשמה בטופס בקישור הבא עד לתאריך 25.12.19 >> לחץ/י כאן להרשמה

 בברכה ולהתראות,

צוות מועצת המכינות   

הצעה ליום עיון למכינות קדם צבאיות בבית לוחמי הגטאות

משואה לתקומה: מנהיגות יהודית בין עבר ועתיד
התכנית במימון מלא למכינות המעוניינות - כל הפרטים בדף המידע המצורף

פרס "באר" ה- 3 – במה לכתיבה ויצירה לבוגרי המכינות

בוגרים מוזמנים להגיש מועמדות לתחרות ע"ש בארי צימרמן, הוגה, משורר ומחנך, שבחייו היה דמות חינוכית בולטת בעולם המכינות. הפרס לכותבי החיבורים הזוכים: שבוע כתיבה באי היווני סמוטראקי, בו כתב צימרמן ז"ל את ספר שיריו האחרון. חלון הזמן להגשת החיבורים יפתח ב 24.11.19 וייסגר בתאריך 11.02.2020. 

להגשת החיבורים לחצו

בימת בארי

נפגשים בשביל ישראל - הזמנה למכינות

"נפגשים בשביל ישראל" הוא מסע חווייתי של זיכרון, התחדשות ושיח, המשלב הליכה בנופי הארץ עם לימוד ושיחה בשאלות העומק של החברה הישראלית, תוך הכרת השונה והדגשת המאחד.

המסע החל כפרויקט הנצחה לסמ"ר אבי אֹפנר ו-72 חבריו שנפלו באסון המסוקים ב-4.2.97, והתרחב למסע לזכר כל הנופלים במלחמות ישראל ובפיגועי הטרור.

במסגרת המסע מקיימים הצועדים מעין "סמינר מטייל", העוסק בצורה מובנית בשאלות הזהות הישראלית-יהודית, עם קשר ליושבי הארץ, לנופיה ולמפעליה השונים, ותוך שיח פתוח וכן בין רובדי החברה השונים, ובין פריפריה ומרכז. במסע משתתפים נשים וגברים מכל גווני החברה הישראלית, צעירים לאחר שירותם הצבאי, חניכי מכינות הקד"צ, נוער בסיכוי, אנשים עם מוגבלויות פיזיות ואחרות, עולים חדשים ועוד. במהלך השנים צעדו איתנו מכינות רבות, שחלקן היו שותפות בהכנת הלימוד היומי ובהנחייתו.

מסע תש"ף-2020 יתחיל ביום שני כ"ט בשבט 24.2 באילת, ויסתיים ביום חמישי כ"ט בניסן 24.4 בשאר ישוב.

השבועות הראשונים הם במדבר, ואח”כ נתקדם צפונה. בחודש הקרוב יתפרסמו באתר האזורים שבהם נלך, ובהמשך יתפרסמו המסלולים המפורטים. מניסיוננו, הכרות ושיח אמיתי יכולים להתקיים רק בקבוצות קטנות, ולכן נבקשכם לבוא בקבוצות של עד 25 משתתפים/ות. המכינות המצטרפות למסע מוזמנות גם השנה לתרום את חלקן בעיצוב התוכן הלימודי.

 נא רשמו את התאריכים ביומנים כבר כעת - נשמח לצעוד אתכם!

רעיה אֹפנר, מנהלת המסע, טל’ 054-4438759, דוא"ל [email protected]

עלות למכינות המשתתפות: ההשתתפות היא ללא עלות. הסעות ואוכל באחריות המכינות.

הרשמה: באתר המסע "נפגשים בשביל ישראל"

 תשף11a

"צבא אחד, שני עמים"/ הרצאתו של צחי דבוש, הכתב הצבאי של גל"צ

71 שנים אחרי שהוקם צה"ל, חקר צחי דבוש במסגרת תפקידו את עולם הגיוס לצבא. בהרצאתו מביא הכתב הצבאי של גל"צ את הפרופיל של צה"ל החדש. מדינת ישראל, שנת 2020. רק 1 מכל 2 ילידי שנת 2000 התגייס לצה"ל. חצי מהעם לא מתגייס לשירות. כיצד ישרוד "צבא העם" ומה עושה הצבא כדי לשמר את הצבא בלב הקונצנזוס למרות הנתונים?

על האליטה החדשה של הציונות הדתית והאם הצבא עובר הדתה או דווקא תהליך של חילון. חשיפה לעולם הצו הראשון והדרך בה הוא ממיין את בני הנוער לתפקידים בצבא. מי זוכה לקב"א גבוהה ומי יסתפק בקב"א נמוכה שתסגור בפניו את התפקידים הנחשקים ואת האפשרות לצאת לקצונה. על כמה תפקידים סגורים בפני נשים ומה ההסברים שנותנים בצבא וגם - כיצד מתמודדות היחידות הלוחמות עם המוטיבציה הנמוכה לשירות קרבי - שנמצאת בשפל כל הזמנים, ברקע מדינת ההייטק. 

היכרות עם ארגון "לגעת בפיתה"

שמי מתן הס, אני בן 29 והייתי מדריך במכינת חנתון לפני 4 שנים וממשיך לפעול כמלווה מחזור בוגרים במסגרת המכינה. בעברי הייתי לוחם ומפקד בשייטת 13 והשנה סיימתי תואר בהיסטוריה ופסיכולוגיה. 

אני עובד בארגון שנקרא "לגעת בפיתה". הארגון שלנו עוסק בפיתוח אישי ומקצועי על בסיס הפסיכולוגיה של ההישג. הייתי שמח לעניין אותך בפעילות שלנו ולבחון יחד איתך למה ואיך אפשר לנסות לשלב את מה שאנחנו מציעים במסגרת פעילות המכינות הקדם צבאיות. אני חשבתי שהתכנים שלנו יכולים להתאים להכשרות מדריכים במסגרת מועצת המכינות, הכנות צוות ובכלל כסדרת מפגשים כחלק מתכנית שנתית של מכינות.

מטרתנו היא לתת כלים פרקטיים לפיתוח אישי בתחום הפסיכולוגיה של ההישג, והשירות שלנו מתאים לפיתוח אישי וקבוצתי של מכיניסטים, מנהלים ומדריכים, הכשרת צוותי הוראה, בניית צוות, גיבוש והעשרה, פיתוח מנהיגות ומצוינות. אנו משתמשים במאפיינים שלמדנו מתוך עבודה של לוחמים בצבא וספורטאי עילית.

 מצרף בלינקים מטה פירוט על:

  1. הרצאה של "לגעת בפיתה - כוחה שלה פעולה"שמטרתה לסייע לאנשים להשתמש באסטרטגיות שהקנו ללוחמים ביחידות המיוחדות את היכולת להתמודד עם אתגרים בהצלחה. הרצאה זו מתאימה במיוחד למכיניסטים, מורים או תלמידים בוגרים.
  2. הרצאה משותפת עם שמוליק ורשב "מי שקשה לו דוחף (עוזר)"מתאימה מאוד לתלמידים/מכיניסטים ומטרתה להמחיש איך כולנו מקבלים קלפים שונים אך מה שאנחנו עושים איתם זה מה שקובע. הרצאה מעולה שנכנסת בול על תקציב הכלה.
  3. תכנית פיתוח והעשרה לתלמידים/מכיניסטיםעל בסיס הידע והעקרונות של "לגעת בפיתה".
  4. תכניות אורך בין 8-16 מפגשים המשלבים ידע, חוויה ועיבוד.5
  5. סדנאות לפיתוח חוסן מנטלי- הכנה לצבא, הכנה למבחני בגרות והתמודדות עם אי ודאות. 

*ניתן גם להעביר סדנה חווייתית נקודתית כחלק מיום שיא (אם רלוונטי אשמח לפרט)

מצ"ב רקע עלינו בלינקים הבאים:

אתרסרטון הצגה- "לגעת בפיתה"פייסבוקאינסטגרםטעימה מ"לגעת בפיתה"עלינו בעמודקטלוג 

שטח פרטי

פשר החנוכה/ יוחנן בן יעקב

פשר נוסף לחנוכה ולקביעה בכה בכסלו - כידוע, היום הקצר ביותר בשנה חל ביום 21 בדצמבר. בלוחות קדומים חל היום הקצר ביותר בדיוק היום, 24 בדצמבר (שינוי הלוח גרם לתזוזה זו). דיון קצר בגמרא רומז שייתכן ודווקא הערב היה עלינו להדליק נר ראשון של חנוכה! הגמרא (בבלי, עבודה זרה, ח), מספרת שאדם הראשון קבע שמונה ימי הודיה לבורא כאשר גילה שהיום מתחיל להתארך - השמש מקדימה לזרוח ומאחרת לשקוע. קדמו להם שמונה ימים בהם הוא ראה שהיום מתקצר והולך והוא התמלא חרדה שהשמש תחדל לזרוח והעולם יחרב. מסתבר איפוא ששמונת ימי החנוכה שאנו חוגגים באור "מוסיף והולך", מקורם הראשוני גילוי זה של האדם הקדמון. על פי הלוח הכללי הישן, שמונת ימי ההודיה לבורא החלו למחרת היום הקצר ביותר, משמע ביום כה (25) בדצמבר, מחר! מכאן הסבר נוסף לקביעת חנוכה ליום כה בכסלו. (יש הסברים נוספים לקביעת חנוכה בכה בכסלו). עוד מספרת לנו הגמרא שם, שכחלוף שנה למד האדם הראשון שכך מנהגו של עולם, לכן קבע פעמיים שמונה ימים, הראשונים לזכר ימי החרדה והשניים לזכר ימי ההודיה. החלוקה מעניינת: "הוא קבעם לשם שמיים הם קבעום לעבודה כוכבים". בדיוק בימים אלו חוגגים היהודים את חנוכה, ולהבדיל, הנוצרים את שמונת הימים שבין 25 (כה) בדצמבר לראשון בינואר, בין הכריסמס לסילווסטר!   

אני סבור שתרומתה העיקרית של סוגיה זו בגמרא היא בהענקת ממד נוסף לחנוכה, שאינו רק חג היסטורי - זכר לניצחון המקבים על היוונים - אלא גם חג שמעוגן בטבע, ביקום. בכך יצרו חז"ל זיקה נוספת ועמוקה בין חנוכה לשלוש הרגלים המוזכרים בתנ"ך (הקשר בין חנוכה לסוכות הוא רב פנים). שלוש הרגלים משלבים ציון מאורע היסטורי של עמנו עם מועד שנובע משינויי בטבע החקלאי של ארצנו. כך גם חנוכה היא שילוב היסטוריה וטבע. 

חג אורים מואר ושמח!

חגים שנקבעו ע"י חכמים והצד החקלאי שבהם/ נתנאל אליסון

שני החגים שנקבעו על ידי חכמים ולא מהתורה, הם שניהם חגים שהצד החקלאי שבהם הוא התוצרת האנושית ולא הגידול הטבעי: בחנוכה מסיימים להכין את השמן, בפורים מוכן היין הראשון שנבצר בט"ו באב. בהתאמה חנוכה הפך לחג השמן ופורים לחג היין.

נסביר: דבר יפה הוא שלכל חג יש את הצד החקלאי בהשלמה לצד ההיסטורי.

שלושת הרגלים הם הפתיחה של העונות החקלאיות החשובות:

פסח הוא החג בו מתחל קציר השעורים ולכן קורבן העומר שמובא בו הוא משעורים.

שבועות הוא החג בו מתחיל קציר החיטה ולכן הקורבן שמובא בו הוא "קורבן שתי הלחם" מחיטה.

ט"ו באב הוא החג בו מתחיל בציר הענבים ולכן רוקדים בו במחולות כפי שהיו נוהגים לעשות בעת בציר הכרם בעת העתיקה.

סוכות הוא החג בו מתחיל מסיק הזיתים.

הצד הטבעי של חגי התורה הוא תחילתן עבודות חקלאיות ישר מן האדמה. כל חגי התורה הם בין האביב לסתיו.

לעומת זאת בחורף, יש לנו רק חגים שנתקנו על ידי חכמים. אלו חגים של התכנסות והם נופלים דווקא על סיומן של מלאכות, והפעם כבר לא ישירות מהאדמה- אלא מיצירה אנושית ב"מפעל" שיצר האדם:

בחנוכה מסתיים המסיק, הזיתים האחרונים נפרכים בבתי הבד ויוצא מהם שמן למאור. על כן חנוכה הוא חג השמן והאור. עוד הרבה לפני נס החשמונאים חנוכה סימל את חג השמן ששימש למאכל (ועל כן בחנוכה אוכלים מאכלי שמן כמו לביבות וסופגניות) ולמאור (ועל כן בחנוכה מאירים עם נרות שמן).

בפורים פותחים את היין הראשון מהיקבים. על פי המקורות יין טוב ראשון היה מוכן לאחר שבעה חודשים. מכיוון שבט"ו באב היה הבציר הראשון, הרי ששבעה חודשים אחר כך- בי"ד באדר, פותחים את חביות היין הראשונות. על כן פורים, באופן טבעי, עוד לפני מרדכי ואסתר- הוא חג היין.

חגי החורף, פורים וחנוכה נתקנו על ידי חכמים בימי בית שני. היה זה חידוש שחכמים יכולים להוסיף חגים. חידוש שמשתלב עם כל מפעל החכמה של ימי בית שני שמוסיפה דברים רבים על התורה שבכתב. ויפה הוא הדבר שחגים אלו נקבעו בתאריכים שמסמלים את היצירה האנושית ולא רק מה שגדל מהאדמה.

בתי הבד והיקבים היו במקומות סגורים, לרוב במערות. כך גם חגים אלו התעצבו על ידי התכנסות חורפית שמחממת את הלב באור השמן וחום היין.

בחורף אומרים משיב הרוח ומוריד הגשם. בחורף שבה הרוח ויורדת הגשמיות. השמן המאיר באור יקרות והיין המגביה את הנפש מעלה מעלה.

גילוי נאות: שבעת החודשים של ייצור היין- זאת אני יודע מייננים. זכורני שראיתי גם מקור לכך בדברי חז"ל, אך אינני מוצא אותו והמוצא תבוא עליו הברכה.

חמש הערות ל"חנוכריסמס"/ הרב אילעאי עופרן

  1. כל פעם מחדש, מדהים לראות כמה קצר הזיכרון האנושי. הנצרות, שהיא ללא ספק האויב המר והנורא ביותר שידע העם היהודי, הבסיס לכל האנטישמיות והיסוד לכל שנאת ישראל לדורותיה, הופכת בעיני לא מעט יהודים לזקן חביב שמביא מתנות. נכון שהיו שינויים בשנים האחרונות, ופרנציסקוס הנוכחי אינו אורבנוס של מסעי הצלב או פיוס של ימי השואה, ועדיין קשה לשכוח.
  2. יהודים שחוגגים את כריסמס הרי לא מתכוונים באמת לחגוג את הולדת הצלוב או לציין תוכן נוצרי. אני מניח שהם מוציאים את הסמל מהקשרו ורואים בכך סיבה למסיבה ותו לא. זו לא כפירה ולא אובדן זהות. זו בעיקר רדידות מתסכלת, שמעלה סימני שאלה קשים לא פחות לגבי המשמעות שיש עבורם לחנוכיה הדולקת לצד האשוח.
  3. זו אינה הבעיה אלא סימפטום של בעיה אחרת. התרבות הכללית כבר לא נתפסת כזרה כל כך, והתרבות היהודית מזמן לא נתפסת באמת כנמל הבית. במובנים רבים המשפט הזה נכון על כמעט כל העם היהודי היום, כולל לא מעט קהילות דתיות. במקום לצקצק, כדאי להפשיל שרוולים ולטכס עצה כיצד ניתן להתמודד עם האתגר הזה.
  4. הדבר האחרון שיועיל הוא להזדעזע, לאסור ולהוקיע. אלו שהתרחקו עד כדי כך שהם חוגגים את יום אידם של הגויים, עשו זאת לא מעט בגלל ניכור עמוק למנהג היהודי העתיק להסתגר, להוקיע ולזלזל במנהגי עמים אחרים. דרושה שפה רוחנית מודרנית שמתאימה לתרבות הדמוקרטית שלנו - עמוקה, מכבדת ומחוברת לעולם שסביבה, שלא מעמעמת את זהותה ולא מוותרת על עיקרי אמונתה. וכן, יש דבר כזה.
  5. אתמול בערב נסעתי ברחובות תל אביב. בכיכר מרכזית בעיר העברית הראשונה העמידו עץ אשוח יפיפה ואינספור אנשים שמחו והצטלמו סביבו. רוחות חזקות נשבו מן הים, ותהיתי ביני לביני - כמה זמן יצליח לעמוד ברוח הפרצים הזו עץ חסר שורשים?

הגיבורות שלנו/ ד"ר ענת ישראלי

לקריאה לחצו

הרצל וחנוכה/ עמיחי שיקלי

ארבעה חודשים לאחר הקונגרס הציוני הראשון ביום 31.12.1897 בימי חג החנוכה של אותה שנה מפרסם הרצל סיפור בכתב העת הציוני החדש שייסד "די וולט". שם הסיפור שחיבר הרצל הוא - 'המנורה' לרגל הנר הראשון של החג ברצוני למסור גרסה מקוצרת ומותאמת לעברית בת זמננו של הסיפור שאין מתאים ממנו לנר הראשון של חנוכה (הטקסט המקורי והמלא למתקדמים בתגובה ראשונה). זהו בעיני סיפור מרגש ששופך אור על תפיסת עולמו של הרצל שלא לכולם נזדמן להיחשף אליה.

----------------------------------------------

היה היה איש, והאיש הרגיש עמוק את בנפשו את צער היהודי, אמנם מצבו החיצוני השביע את רצונו, הוא התפרנס יפה והיה מאושר ממקצועו כאמן. זה שנים שלא הפנה את לבבו למוצאו היהודי ולמורשת אבותיו, והנה שבה והופיעה השנאה הנושנה בלבוש חדש, שנאת הדת היהודית הומרה לשנאת הגזע היהודי. כרבים אחרים הוא חשב שהרוחות הרעות הללו יחלפו במהירות, אולם המצב לא השתפר. להיפך, הוא הלך והתדרדר וההתנכלויות אנטישמיות אף שלא פגעו בו ישירות הסבו לו צער רב.

והנה קרה כי דווקא מתוך הצער הזה נבעה איזו השתוקקות לפנות למקורם, היינו ליהדותו. ומה שנראה היה כחסר סיכוי בימים כתיקונם נעשה דווקא עתה למציאות: הוא החל לאהוב אותה בכל נימי נפשו. ונטייה זו הלכה והתעצמה עד שנעשתה לרעיון בהיר כאור השמש, יש רק מוצא אחד למצוקתם של היהודים והיא השיבה אל היהדות.

משנודע הדבר לידידיו הקרובים ביותר, שמצבם היה דומה למצבו, נענעו בראשם ובלבבם חשבו שדעתו נטרפה עליו (איבד את זה). כי איזה היגיון יש בהעמקת הזהות היהודית שהיא למעשה מקור הצרה והשנאה ליהודים וליהדות ? אולם הוא חשב, שהצער המוסרי מורגש כל כך בדיוק משום ש"היהודי החדש" איבד את שיווי המשקל שהיה טבוע בנפשם של אבותינו החזקים.

לגלגו עליו מאחורי גבו, צחקו לו בפניו אולם הוא לא התבלבל על ידי הערותיהם האוויליות וסבל בדומייה את הלעג והבוז שלמעשה רק חיזקו את אמונתו בצדקת דרכו.

ומתוך רצון לתרגם את הרעיון למעשה השתדל האיש להתחיל את השינוי בביתו שלו, בעבר לא היה חוגג את חג המכבים שהאיר במשך דורות רבים בזהרם של האורות הקטנים, אולם עתה ראה בחג שעת כושר לנטוע בלבבות ילדיו בעודן באבן את הדבקות לעם הישן. הוא גמל בליבו לרכוש מנורה וכשאחז בה לראשונה, במנורה בת תשעת הקנים התרגש עמוקות.

גם בבית אביו דלקו הנרות הזעירים הללו בתקופת ילדות רחוקה והיה בהם משהו חביב ומלטף. גם צורתה העתיקה של המנורה עוררה אותו למחשבה, מתי נוצר המבנה של המנורה ? הצורה לוקחה כנראה מצורתו של האילן הפורש את ענפיו לצדדים מתוך גזע חסון, וענפים שווים בגודלם.

הנר הראשון הודלק ולאורו סיפר את המעט שזכר על מקורו של החג, נס פח השמן שהאריך להאיר, תולדות שיבת ישראל מגלות בבל, הבית השני, המכבים. ידידנו סיפר לילדיו מה שידע. זה לא היה הרבה אבל להם זה הספיק. לאורו של הנר השני חזרו הילדים על שלמדו אתמול וכשסיפרו לאביהם את הדברים נראו בעיניו כחדשים ויפים. וכך חלפו להם שמונה ימים עד ליום השמיני בו דלקו הנרות כולם ואף הנר התשיעי השמש שכל עיקרו אינו אלא להדליק את את שאר הנרות.

"אור רב שפע מהמנורה, עיני הילדים נצצו. ואולם בעיני האיש היה הכל משל לשלהבת האומה. בראשית נר אחד ועדיין אפל בבית, והאור גלמוד נראה עוד עצוב. אחר נלווה לו חבר, ועוד חבר ועוד חבר. האפלה נאלצת להסתלק. תחילה מאיר האור בלבבות הצעירים והעניים, ואחר מצטרפים גם האחרים, האוהבים את הצדק, את האמת, את החרות, את הקדמה, את האנושיות, את היופי. משנדלקו כל הנרות הכל תמהים ושמחים על המפעל. ואין כהונה המביאה לו לאדם אושר רב יותר מאשר להיות שמש לאור".

שנהיה כולנו שמשים לאור של אהבת אדם, אהבת עמנו וארצנו

חג אורים שמח

יום אחרון של חנוכה/ יניב מזומן

היום הוא היום האחרון של חנוכה, החנוכיה דולקת כולה.

כמעט בכל שנה מתרגש עלינו מחדש הדיון על "המתיוונים של דורנו". בחג החנוכה אנחנו חוגגים את הצלחת מרד החשמונאים בשלטון הממלכה הסלאוקית בארץ ישראל, ובתומכיה המתייוונים.

מחורבן בית המקדש הראשון ועד הקמת מדינת ישראל, במשך יותר מאלפיים וחמש מאות שנים, ידע עם ישראל למעשה תקופה קצרה של ריבונות בארץ-ישראל - בימי מדינת החשמונאים, שהתקיימה כמדינה עצמאית בסך הכל תקופה קצרה למדי.

הסיפור של המדינה החשמונאית הוא סיפור מעניין וגם חשוב, אך המסורות היהודית מדגישה בעיקר את המרד החשמונאי ופחות את התוצאה החשובה שלו - המדינה החשמונאית.
אני לא חושב שזה מקרי, מרתק לעקוב אחרי המקורות ולראות כיצד השתקפו החשמונאים בעיני הדורות שלאחריהם: מספרות חז"ל, לימי הביניים, ועד לספרות העברית החדשה ולציונות. היחס אל החשמונאים היה מורכב בהחלט.

אבל נראה כי על המרד החשמונאי כמעט ואין מחלוקת והוא נתפס כחיובי ראוי ואמיץ, אך על המשמעות של המרד החשמונאי קיים מאבק.
הנה שלוש גישות שונות לסיפור של חנוכה:

בתפילת על הניסים מתוארות גזרות אנטיוכוס, המרד, המלחמה שהובילה לניצחון על היוונים וטיהורו של המקדש חנוכתו מחדש. ולא מוזכר כלל הסיפור מהגמרא במסכת שבת אודות פך השמן שהספיק לשמונה ימים. תפילת 'על הניסים עוסקת אך ורק במלחמה ובניצחון על היוונים שנעשה בעזרת האל והוביל לטיהור המקדש. כאשר הגמרא שואלת מאי חנוכה? היא מתארת את הכניסה לבית המקדש לאחר הניצחון החשמונאי על היוונים ואז הם מצאו פך אחד של שמן טהור שהיה אמור להספיק ליום אחד: "נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת, קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה". השיר "אנו נושאים לפידים" – מכתב עם הגמרא הזו – רק מבקש לומר הפוך לגמרי: נֵס לֹא קָרָה לָנוּ -

פַּךְ שֶׁמֶן לֹא מָצָאנוּ. בַּסֶּלַע חָצַבְנוּ עַד דָּם - וַיְּהִי אוֹר!, השיר נכתב בשנות השלושים המוקדמות על ידי אהרן זאב שהפך לימים קצין חינוך ראשי בצה"ל, והפך לשיר חנוכה מוכר ומקובל למדי.
השיר הזה הוא חלק מגישה של שירי חנוכה בציונות המדגישה את גבורתם הצבאית של המכבים: "מי ימלל גבורות ישראל", "בימים ההם בזמן הזה - מכבי מושיע ופודה' לא נס, וגם לא מלחמה שבה את הַתְּשׁוּעוֹת, הַנִּפְלָאוֹת וְהַנֶּחָמוֹת 'שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ' – האל.
לכן בחלק מהמסגרות של מוסדות דתיים החליפו את המילים בשירים במקום "מי ימלל גבורות ישראל", “מי ימלל גבורות השם”, ובמקום: "מכבי מושיע ופודה", "אלוקים מושיע ופודה" וזו רק סקירה חלקית למדי.

מה העמדה של חנוכה שלכם? נס כמו התיאור בתלמוד? ניצחון צבאי בזכות גבורת המכבים כמו בשירים הציוניים? ניצחון צבאי בעזרת האל כמו 'בברכת על הניסים' שבתפילה? שילוב בין נס לבין מלחמת החשמונאים כמו שמובא ברמב"ם?

האם ההתמודדות של עם ישראל עם התרבות ההלניסטית "בימים ההם בזמן הזה" יכול לסייע לנו להבין את מצבנו התרבותי הנוכחי?

עדכונים חדשים ומומלצים באתר

חדשות מומלצות מהתקופה האחרונה

עדכונים חדשים לפי זמן הפרסום

דף עדכון 280 | 6.1.2020 | ט' טבת התש"פ שישי, 03 ינואר 2020 01:29
דף עדכון 279 | 30.12.2019 | ב' טבת התש"פ ראשון, 29 דצמבר 2019 00:18

שותפים ותורמים של מועצת המכינות

כל מה שחשוב, חדש ומעניין בעולם המכינות!

הצטרפו לניוזלטר שלנו וקבלו עדכונים אישיים לדוא"ל שלכם.