חדשות ועדכונים

חדשות, הודעות ועדכונים שוטפים ממועצת המכינות והמכינות הקדם צבאיות.

נפתחה ההרשמה לשנה הבאה במכינות! לפרטים לחצו כאן. להרשמה לחצו כאן. בהצלחה לכל המועמדים/ות!

דף עדכון 148 | 9.04.2017 | י"ג בניסן ה'תשע"ז

העדכון השבועי של מועצת המכינות הקדם צבאיות.

ראשון, 09 אפריל 2017 13:22

העדכון הזה רחב ושונה במקצת מהעדכונים הרגילים בכך שהוא מצרף אליו קטעי הגות או לימוד שצירפו אליו ראשי מכינות. רוב חניכי המכינות התורניות יצאו לחופשת ניסן שלהם בא' בניסן, וחניכי המכינות הכלליות מצטרפים אליהם השבוע ערב הסדר. ברוב המכינות, אולי בכולן, מתקיים סדר מקדים שבו המכינאים/המכיניסטים, הצוות וראש המכינה מביאים את מנהגיהם ופרשנותם כתוספת או כחלופה או עירוב של שני הדברים להגדה המסורתית.  זהו מהלך מלמד חשוב המשוחח עם דבריהם נוקבים שאני מסכים להם בכל ליבי שכתב לפני 13 שנים אסף ענברי במאמרו  "נחוץ כור היתוך, הפעם יהודי" שבו הוא אומר:
"לא חשובה ההבחנה בין חילוניים לדתיים, אלא ההבחנה בין מטפחים למזניחים. המטפחים הם דתיים לא מאובנים וחילוניים לא תלושים, התופסים את ההווה הישראלי כהמשכו של רצף היסטורי בן 3000 שנה.... היהדות שלהם היא תרבות רב ממדית, תרבות שורשית ועדכנית כאחת... המזניחים, לעומתם, מתעפשים בשלוליות של זהות מגזרית חד ממדית, חילונית או דתית. בשלולית החילונית רובצים יהודים המנוכרים ליהדותם; בשלולית הדתית לאומית או החרדית רובצים יהודים שאינם מעזים לבחון את יהדותם. אלה חיים בהווה נטול עבר, אלה חיים בעבר נטול הווה, וכולם מבלים את חייהם בהשלכת בוץ דו סטרית מקרקעית השלוליות." 

ייתכן שאסף ענברי בלי משים הניח יסודות לחזון המזוקק המשותף לנו שאנחנו מחפשים ועוד לא מצאנו לו מלים מדויקות: כור היתוך יהודי של המחפשים.
דווקא משום כך, יש להמשיך את השיח ודיאלוג שהגיע לשיא בנס הרים, לחדד את המסר ההבנות ולהטמיע את אופן השיח.

  • ויש גם מעשים: יעד ראשון להתיישבות קורם עור וגידים - כרם שלום תחילה! (עיינו בהמשך).
  • חניכי מכינות תלם ובינ"ה (עם הורים ונציגי מכינות נוספות) ירדו למתקן חולות וערכו לשוהים בו מסתננים ומבקשי מקלט סדר. 
  • בני ציון והחבורה המופלאה של "דור לדור" בראשות ניר יששכר הבלתי נלאה יערכו כבכל שנה סדר לקשישים עריריים.
  • כעשר מכינות שונות עסקו בשבועיים האחרונים בניקוי שיפוץ וצביעת בתי קשישים אחרים.

ובתווך, בין מעשי החסד והחמלה למעשי הזוועה בסוריה,בין  ההמולה הפוליטית הבלתי נתפסת להכנות המשפחתיות לחג החירות המתקרב, שוב חיל גולני צעיר,  עלם חמודות מטלמון, נקטף בפיגוע. להזכיר שהמאבק על קיומנו רחוק מסיום.
אני מאחל לכולנו שנזכה להמשיך לגדל דורות של אזרחים ואזרחיות הנותנים את כל מאודם לשירות הצבאי ואחר כך למדינת ישראל הבטוחה המשגשגת והחופשייה, שהיא בית לכל תושביה וכור היתוך לעם היהודי היושב בה.
חג שמח!

מה בגיליון?

תאריכון

עבור ללוח האירועים המלא >>

חג הפסח

פסח על שום מה? - הקפיצה הגדולה - יאיר טיקטין, מכינת עמיחי

למה אוכלים מצה בפסח?כל הילדים כבר מגן הילדים יודעים שאוכלים מצות בגלל שבני ישראל יצאו בחיפזון ולא הספיק בצקם להחמיץ.אבל באופן מפתיע,  בספר שמות בני ישראל מצווים להכין מצות "לכתחילה":

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים  ...וְאָכְלוּ אֶת-הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה  צְלִי-אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל-מְרֹרִים יֹאכְלֻהו"

אז למה אוכלים מצות?  האם זה היה ציווי מוקדם או שהם פשוט לא הספיקו לאפות לחם?

אני רוצה לטעון ש"החיפזון" הוא "לכתחילה".

השנה, בחג הפורים דיברתי במכינה על משמעות השמות של החגים. כך לדוגמא חג הפורים נקרא על שם הפור, מילה פרסית שמשמעותה הוא הגורל ועל כן פורים הוא "חג הגורלות". עכשיו תחשבו רגע, על איך זה נשמע – במקום להגיד: "אחי , אתה בא לשתות במסיבת פורים" או- "אימא, לא אגיע הערב לסעודת פורים" להגיד: "אחי, רוצה לבא לשתות במסיבת הגורל" או "אימא, לא אגיע הערב לסעודת הגורלות". ש"מתרגמים" את שם החג מפרסית לעברית (או מעברית לישראלית) אז החג מקבל  משמעות אחרת, פתאום שתיית היין בערב הגורלות מזכירה יותר סעודה ב'מסעדה שבסוף היקום' (ע"ע דאגלס אדמס) מאשר מסיבת רחוב. באופן דומה אני מעוניין "לתרגם" גם את שמו של חג הפסח.  "פסח" בישראלית מדוברת הוא "דילוג", מקור השם לפי ספר שמות הוא בכך שבמכת בכורות המשחית פסח-דילג מעל בתי ישראל והרג רק את בכורות המצרים. אבל מה זה אומר לנו? מה המשמעות של כך שהחג הוא "חג הדילוג" או "חג הקפיצה",  האסוסואציה הראשונה שעולה לי מהביטוי "חג הדילוג" היא משהו כייפי ואביבי, , ואכן פסח הוא חג אביבי שבו לצד ריחות האקנומיקה עולות גם ריחות הפריחה מ'ברכת האילנות' שנאמרת בניסן , או המנגינה הרומנטית של מגילת 'שיר השירים' שנאמרת בשבת חול המועד.

אבל תשובה עמוקה יותר לפסח כחג הדילוג יש בכך שבחג זה עם ישראל "קפץ" מעבדות לחירות, כמו אדם שעובר מצד אחד של הנהר אל הצד השני, בדומה לסיפור המפורסם על ריש-לקיש שברגע שהוא חצה את נהר הירדן והחליט להיכנס לעולם הישיבה מיד תש כוחו והוא לא הצליח לקפוץ בחזרו אל הגדה שממנה הוא הגיע ע"מ לקחת את כליו.  הדילוג בפסח הוא לא רק הפסיחה של מלאך המוות על בתי ישראל, אלא גם הקפיצה שעשה עם ישראל ממצרים למדבר, מעבדות לחירות- ולאחר ארבעים שנה בימי חודש ניסן- מעבר נהר הירדן- מהמדבר אל ארץ ישראל.

אבל מעבר ל'קפיצה' הלאומית, קיימת גם 'קפיצה' אישית, קפיצה שהפילוסוף הדני סרן קירגור קורא לה – קפיצה למעגל האמונה . הקפיצה הזאת היא המשמעות המודייקת ביותר , לדעתי, של "החיפזון" שמופיעה בסיפור אפיית המצות ביציאת מצריים. לדעתי, עם ישראל לא אוכל מצות בגלל שלא היה לו זמן (שהרי כבר ב-י' בניסן הם הצטוו לאכול את קרבן הפסח על מצות ומרורים), אלא עם ישראל אוכל מצות בגלל שפסח הוא זמן של קפיצה, זמן של החלטות מהירות, זמן של אינטואציה , אם אכן צודק המשורר  ולכל אחד מאיתנו יש מצרים שמהם צריך לצאת' אזי פסח הוא הזמן שבו ניתן לקפוץ מתוך מה שמשעבד אתכם ולקפוץ , בחיפזון, בבת-אחת, בדילוג, בפסיחה אל עבר החירות. לאחר חג הפסח קיימים 50 ימים של ספירת העומר שבהם לאט לאט מבררים את ההחלטה , אבל פסח הוא זמן של החלטה ושל קפיצה.

ההגדה אומרת : "בכל דור ודור צריך אדם לראות (או: להראות) את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", לפני למעלה מעשור  הוציאו שב"ק ס דיסק בשם "כנען 2000" , דיסק שבו רוב השירים מתחילים בציטוט מתוך ההגדה של פסח (כך לדוגמא השיר 'מפילים את הפצצה' מתחיל בציטוט 'דם ואש ותימרות עשן') השיר 'נופל וקם' מתחיל במילים : "בכל דור ודור צריך אדם לראות את עצמו' בכך שהשב"ק חתכו את הסיומת של הציטוט הם עשו "מדרש מודרני"  שבו בפסח כל אחד צריך להתבונן בעצמו. להתבונן בעצמו ולחשוב – "לאן הוא צריך/רוצה לקפוץ?".בדומה לקירקוגר שמדבר על "קפיצה למעגל האמונה".

וכל כותב רב צדוק הכהן מלובלין בפתיחה לספרו 'צידקת הצדיק' (1823-1900):

"ראשית כניסת האדם לעבודת ה' צריך להיות בחפזון כמו שמצינו בפסח מצרים שהיה נאכל בחפזון ולא פסח דורות. מפני שההתחלה לנתק עצמו מכל תאות עולם הזה שהוא מקושר בהם צריך לשמור הרגע שמתעורר בו רצון ה' ולחפוז על אותו רגע למהר לצאת מהם אולי יוכל. ואחר כך שוב ילך במתינות ולאט כדין פסח דורות."

לאחר הקפיצה ישנם חמישים ימים של ספירת העומר שבהם ניתן לברר ולפתח את ההחלטה, לאחר חמישים ימי ספירת העומר בחג השבועות מקריבים את קורבן שתי הלחם- לחם שהספיק לתפוח חמישים יום.

אז שיהיה לכולנו פסח של קפיצה

פסח שבו נקפוץ אל תוך עצמנו  

ופסח שבו נקפוץ מתוך עיגול ישותנו לגלות את נקודת הקיום של הזולת (ע"פ זלדה בשירה 'השכנה הרעה'). 

פסח שמח, יאיר טיקטין

yairtiktin 

--

קטעים נבחרים מהספר "הגדה ישראלית", על "צניעות", "זהות", "תיקון" ו"הקשבה" – יוסי ברוך, מכינת גליל-עליון

1. הביעור "המנופח", שיבה אל הפשטות.
מה שמבדיל בין חמץ למצה הם השמרים. מפרשים מסבירים את החמץ והמצה באופן מטפורי, הם הבינו את השמרים כסמל לגאווה, שכן הם גורמים לבצק להתנפח ולהתמלא באוויר – תוכן שאיננו אלא כלום. לעומת הלחם, שאיננו אלא מצה עם גאווה, אנו חוזרים בפסח למקור הצנוע, הבלתי מנופח והאותנטי. רבי שניאור זלמן, מייסד חסידות חב"ד, מכנה את המצה "עסן" – אכילה באידיש. המצה מסמלת את האכילה במובן הפשוט ביותר, הגולמי ביותר ולכן, גם הטהור ביותר. תקופה של הסתפקות במועט, מחזירה לאדם את קנה המידה הראוי. החירות שלנו מתבטאת ביכולת שלנו לעשות דיאטה להרגלים מנופחים ולחזור לדברים הקיימים והפשוטים ביותר.

2. לבחור זהות.
ראוי לשאול מה לעשות בירושת הדורות. יהודים, בכל דור ודור, בחרו להיות יהודים, אם בדרך של קיום מצוות ואם בדרכים אחרות.  עם ישראל קיים זה אלפי שנים, מכוח מיליוני החלטות אישיות שהחליטו מיליוני יהודים בעשרות דורות, יהודים אשר בחרו לקיים את זהותם. התורה והמצוות, והלשונות שדיברו בהן, והזיכרון הקולקטיבי, ואורחות החיים, והרגישות, ומעשי היצירה – כל אלה התקיימו מכוח הכרעה אישית ופרטית שהכריע אדם מישראל לעצמו, להישאר ולא לצאת. לזהות יש משמעות, אך ורק כאשר דלת היציאה פתוחה לרווחה, אך ורק כאשר הרשות נתונה, אך ורק כאשר כל יחיד מכריע מרצונו, לאשר את זהותו ולא להמיר אותה באחרת. (עמוס עוז).

3. שבירת המצה.
שבירת המצה היא כניסה אל עולם שבור, עולם של הסתרה וגלות, עולם שבו איננו שלטים על חיינו.... אנו שוברים את המצה וצוללים לתוך עולם זה, באותו זמן, גם מתחברים לכל המקומות הצרים שבעולמנו האישי, כל המקומות שבהם אנו מרגישים צרים או מוגבלים, חסרי יכולת לבחור ולשנות....  עולם שהוא כולו רק השתקפויות של האמת, של צללים ושל אשליות. מכאן מתחיל המסע שלנו למציאת החתיכה החסרה שלנו, האפיקומן, שבלעדיה איננו יכולים לסיים את הערב. (תלמיד של הרבי נחמן מברסלב)

4.  להשיג את העולם כשאלה
הסיפור אינו מצהיר דבר, הוא רק מחפש ומציב שאלות. אני ממציא סיפורים, מעמת אותם אחד מול השני ובצורה הזו אני שואל שאלות. הטיפשות של האנשים, נובעת מכך שיש להם תשובה להכל... החוכמה של הסיפור נובעת מכך שיש לו שאלה להכול... בעולם הבנוי על ודאויות מוחלטות, הסיפור מת. העולם הטוטליטארי הוא עולם המבוסס על תשובות במקום על שאלות. בעולם זה, לסיפור אין מקום... בכל העולם אנשים היום מעדיפים לשפוט יותר מלהבין, מעדיפים לענות יותר מאשר לשאול, כך שהקול של הסיפור בקושי יכול להישמע מעל לטיפשות הרעשנית של ודאויות אנושיות. (מילן קונדרה - סופר)

יוסי קטן

--

הרב זאב שרון, מכינת ארזי הלבנון

כותב הבעל 'נתיבות שלום' הרבי מסלונים: "אור לארבע עשר בודקין את החמץ לאור הנר. ביאור העניין המיוחד של הבדיקה בחורים ובסדקים הוא על פי מדרש אגדה שעניין חמץ ושאור מורה על כוח הרע שבאדם. ועל זה נאמרה המצווה של בדיקה וביעור וביטול"
.וממשיך ואומר, שיש כל מיני סוגי חמץ. יש חמץ שרואים בעין, יש תערובת חמץ, ויש חמץ בלוע ויש חמץ שאינו ידוע  ויש חמץ נותן טעם.הבעיה הגדולה היא עם החמץ שאינו ידוע. כי אדם יכול להיות צדיק כל ימיו ולא לעשות אף עבירה אבל כשיגיע לבית דין של מעלה יסתבר לו שאין לא כל זכות.הבעיה הגדולה ביותר היא עם כוח הרע שבנו שאנו לא מכירים בכלל שהוא נמצא בנו. וכאשר אנחנו לא מוציאים אותו ולא מבערים ומבטלים אותו אנחנו לא יכולים למעשה לקיים את הייעוד שלנו בעולם. כי הרוע הבלוע והלא נראה מעקב את האדם מלהכיר את עצמו. ומה שנראה לו שזה הוא אינו אלא צל של מה שהוא באמת.לכן עבודת ביעור כל סוגי החמץ היא תנאי מקדים כדי שהאדם יגיע לשורש נשמתו יפעל מתוך יניקה דרך ורק כך יגיע לחירותו האמתית.

Zeev Sharon

--

נרטיב חדש בהגדה של פסח – מולי רובין, מכינת הנגב

לפני קצת פחות מ-2000 שנה התאספה חבורה של 5 חכמים בביתו של רבי עקיבא בבני-ברק למשימה לאומית. כמה שנים קודם חרב בית המקדש השני ועם ישראל יצא לגלות. חמור מכך, עם ישראל איבד את המרכז הרוחני והעוגן הזהותי. בעקבות החורבן היה צורך לחדש הלכות ומסורות כי לא היה ניתן לקיים את הישן ללא המקדש וסכנת התפוררות האומה הייתה ממשית. כל זה העלה את הצורך הקיומי ביצירת סיפור משותף שילכד את העם שנפוץ לכל עבר. חמשת החכמים: רבי אליעזר, רבי יהושע, רבי אלעזר, רבי טרפון ורבי עקיבא נמנו וגמרו וכתבו את ההגדה של פסח וכך הפכו את החג לחג משפחתי-לאומי, כאשר עיקר ההגדה הוא "צא ולמד" – סיפור יציאת וגאולת מצרים כסיפור המכונן של עמנו.

כשקוראים את יצירתם עולה שאלה מרכזית – מדוע בחרו החכמים לספר את הסיפור המשותף של יציאת וגאולת מצרים דווקא בפסוקים מתוך ספר דברים ולא מתוך ספר שמות? ובעיקר מה רצו החכמים לספר לנו?

הפסוקים שנבחרו הם: "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה. וַנִּצְעַק אֶל יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ. וַיּוֹצִאֵנוּ יְהוָה מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים." (דברים כ"ו).

חז"ל בחרו לפרש את הפסוקים ולספר לנו את הסיפור היהודי הקורבני הקלאסי: "צֵא וּלְמַד מַה בִּקֵּש לָבָן הָאֲרַמִי לַעֲשׂוֹת לְיַעֲקֹב אָבִינוּ? שֶׁפַּרְעֹה לֹא גָזַר אֶלָּא עַל הַזְּכָרִים וְלָבָן בִּקֵּשׁ לַעֲקוֹר אֶת הַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי". בכך שאפו החכמים ליצור שותפות גורל בין הקהילות המפורדות ומוכות טראומת החורבן על ידי הטמעת התודעה הלאומית שכולם מנסים להשמידנו וזה מה שמלכד אותנו. כאן ניתן להוסיף כמובן את "והיא שעמדה" המופיע רגע לפני ארמי אובד אבי: "וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ! שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם."

מעבר לכך שהפרשנות של חז"ל בעייתית מאוד מבחינה לשונית (וכבר עמדו על כך ראב"ע ורשב"ם כמוסב על אבינו, יעקב או אברהם, שאבד בארם. לכן אין שום מקור לכך שלבן ביקש להשמיד את ישראל). ישנה בעיה עמוקה עם נרטיב זה כיום.

בעבר, בשנות הגלות, כאשר עם ישראל חי לו בקהילות נפרדות, ללא כוח וריבונות, תודעה זו הייתה יעילה והכרחית. אני מניח שתודעה זו גם סייעה רבות להקמת המדינה ולביסוסה. כיום, כאשר אנו הריבון, החזק, כאשר הסכנה הקיומית חלפה ויש לנו את הכוח, היכולת והאמצעים להגן ולקיים את עצמנו, המשך תחזוקה של תודעה זו הוא הרסני.

לקורבן מותר מבחינה מוסרית וערכית לעשות דברים קשים מאוד כדי להגן על עצמו, דברים שלאדם מן השורה אין זכות לעשותם, ממש כמו הבקשה מאליהו בסיום ההגדה: "שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם". לקורבן מותר להביע משאלה כזו, לריבון החזק והשולט אסור בתכלית האיסור.

אני רוצה להאמין שאם היום הייתה החבורה מתכנסת בביתו של רבי עקיבא הם היו כותבים סיפור אחר, סיפור המתאים לשינויי הזמנים והמציאות. סיפור שיהיה ביכולתו לבנות עם ולא רק מדינה. אני רוצה להציע כאן סיפור מכונן אפשרי אחר ולהכניסו להגדה.

בדברי ימי ישראל מתחבא סיפור מכונן מדהים ומעורר השתאות על הולדתו של עמנו, סיפור שכולנו מכירים אך מעטים נותנים דעתם עליו. בתחילת סיפור יציאת מצרים בספר שמות מסופר על משה הקטן ששט על היאור ובת פרעה מוצאת אותו ומצילה אותו: "וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה." (שמות ב).

הסיפור מתרחש רגע אחרי שאביה של בת פרעה מצווה להרוג את כל התינוקות הזכרים היהודיים. פרעה עושה זאת מתוך הסכנה הדמוגרפית והחשש פן יתרבו, ילחמו במצרים וישליכו אותם ליאור (או לים): "פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ" (שמות א). החשש הגדול הוביל לעינוי, למיסים ובסוף להרג התינוקות. והנה, בת פרעה, מי שגדלה על הנרטיב והתפישה שהיהודים כולם אויבים ושנואי נפשם של המצרים, מי שאמורה לראות בכל תינוק יהודי מחבל פוטנציאלי, מי שאביה גזר את הגזירה, מי שיכולה הייתה פשוט להטביע את התינוק בלי להניד עפעף ומתוך צידוק מוסרי (כי היא ריבון שחי בתודעת קורבן שהיהודים מנסים להשמידו), דווקא היא בוחרת לעשות דבר אחר, בת פרעה בוחרת בחמלה ובכך מצילה את עם ישראל ואפילו מולידה אותו.

המהפך המתרחש אצל בת פרעה הוא מופלא. השלב הראשון בטרנספורמציה הוא הראייה. בת פרעה רואה את התינוק ומרגע הראיה אין ביכולה יותר להתעלם, ממש כמו בהשבת אבידה בדברים כ"ב: "לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם...לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם". הראייה מולידה אחריות ומחייבת פעולה, אך גם לעשות כמו כולם ולהטביע את התינוק זו אופציה. כאן מגיע השלב השני – הבכי. בת פרעה לא רואה רק ילד בתיבה על היאור, אלא את סבלו של הילד. ראיית הסבל יחד עם האחריות של בת פרעה על סבלו של התינוק מולידים אצל בת פרעה את אחד הרגשות האצילים ביותר – את החמלה. בניגוד לרחמים, החמלה אינה פטרונית ומתנשאת, אלא רואה את השוויון האנושי הבסיסי. כדי שלא נתבלבל ונחשוב שבת פרעה חושבת שהתינוק הוא מצרי ולכן חמלה עליו, דואג הכתוב להבהיר לנו שהיא ידעה שהוא מילדי העבריים ואף על פי כן היא אימצה אותו לחיקו ואף הפכה אותו לבנה: "וַיְהִי לָהּ לְבֵן".

בניגוד לסיפור המסופר בהגדה על ניסיונות ההשמדה של עם ישראל, יש כאן סיפור על הצלתו של עם ישראל, לא על ידי גיבורים מעמנו, אלא על ידי גדולי אויבנו. ללא משה לא הייתה הגאולה, לא הייתה התורה ולא היה עם ישראל. מי שאחראית על כך היא לא אחרת מבת פרעה, בת הצורר וצוררת פוטנציאלית. בת פרעה כפרה בעיקר המצרי והוציאה את עצמה מהכלל. היא הייתה אותו רשע מההגדה וכך הצילה את עם ישראל.

לכן אני מציע כאן קריאה אחרת בהגדה ומזמין אתכם להחליף את ה"צא ולמד" המסורתי שאבד עליו הכלח, ב"צא ולמד" עדכני:

צֵא וּלְמַד מַה בִּקֵּשה בת פרעה לעשות למשה. שמשה לא חמל אלא על עמו ובת פרעה חמלה על אויביה, שֶׁנֶּאֱמַר:

 וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה.

š וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד –מלמד שכל הרואה אינו יכול להתעלם, שנאמר: לֹא תִרְאֶה וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם, לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם.

š וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה – שנאמר: מיום שנחרב בית המקדש ננעלו שערי תפלה ואף על פי ששערי תפלה ננעלו שערי דמעות לא ננעלו. הסבל והדמעה פותחים את הלב ואת שערי השמיים ומולידים את הרעות.

š וַתַּחְמֹל עָלָיו – ללמדך שפני משה וסבלו הולידו חמלה ותיקון, שנאמר: וַיְהִי לָהּ לְבֵן.

š וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה – להראות גדולתו של עם הנולד מחמלה ופועל בחמלה כלפי האחרים.

חג שמח!

מולי רובין מכינת הנגב 248x300

--

"הא לחמא עניא" - על מסורת ורעיון, על עוני ועושר, על כובד ושמחה. יובל כאהן, מכינת בני-ציון

המשנה - שהיא המקור הקדום ביותר של ליל הסדר המוכר לנו -  מעצבת את ליל הסדר לפי כללי הנימוס הגבוהים ביותר המקובלים בזמנם, כמו משתה חגיגי לפי הסטנדרטים הגבוהים ביותר. וממש כמו ב'משתה' המפורסם של אפלטון, הסועדים המסיבים על גבי ספות רוחצים את ידיהם, מקבלים מתאבנים,  האוכל מוגש לכל אחד בשולחנות אישיים אליו לספה, שותים הרבה יין במהלך הסעודה ופוצחים בשיחה אינטלקטואלית זורמת, רק שכאן הנושא אינו ארוס אלא חירות, שיחה שבשיאה אף פוצחים בשירי הלל לחירות. ממש כמו שירי ההלל לאהבה שאנו קוראים בסימפוזיון של אפלטון.

איכשהו עם הדורות העיצוב המדהים הזה התגלגל לאותו ליל סדר מעיק עם ההגדות שאנחנו לא מבינים כלום ממה שאנחנו קוראים בהן, ובמקום להסב בנחת על ספות כמו שייח'ים, אנחנו יושבים עקום על הכסא לצד שמאל כי כך כתוב בהגדה, ואוכלים מהר את המצה כדי לצאת ידי חובה, ועסוקים כל הערב במילוי קפדני של ההוראות הבלתי מובנות בהגדה, בהתאם לכללי הocd שבאופן כללי מאפיינים את כל ההכנות לפסח וודאי את כל האכילה שלנו בפסח, שבמסגרת שמירת ההלכה היהודית שהפכה בגלות באופן כללי להפרעה אובססבית, ובראשה הלכות הכשרות, ובשיאן הפתולוגי ביותר הלכות הכשרות לפסח.

נכון, שמירת מסורת חשובה, בעיקר כשאין לנו מספיק ידע, והחדש משל עצמינו נתפס כסותר את המסורת, אז עוסקים כל הזמן בלחץ של שימור הישן. אבל כשלומדים לעומק את ההיסטוריה של ההתפתחות של ליל הסדר, מבינים מה היו הרעיונות שעיצבו אותו בראשיתו, ואז אפשר להתחבר לרעיונות עצמם ולא לביצוע שקפא בפורמלין של ההיסטוריה. למדנו ביחד את היסודות של ליל הסדר. היסוד הראשון: ארוחה מעולה, משפחתית. וחז"ל הוסיפו גם הרבה יין. ושיחה של דרישה וחשיבה על תולדות עמנו בלידתו, ועל החירות. אני מציע לכל אחד פעם אחת לנסות את זה. פתאום כל המושגים שלנו על ליל הסדר מתהפכים. מהלילה הכי כבד ומעיק בשנה, זה עשוי לההפך ללילה מסעיר, ומצחיק, ומחדש, ויצירתי. אך בזה לא מסתיימים היסודות של ליל הסדר. קיים עוד יסוד חשוב והפעם הוא מבדיל אותנו מהמסורת היוונית. לא רק בני חורין עשירים יושבים להסב בליל הסדר. לא רק חירות אלא גם קהילה. ואם נרצה גם שוויון ואחווה.

"וַאֲפִלּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיָּסֵב. וְלֹא יִפְחֲתוּ לוֹ מֵאַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁל יַיִן, וַאֲפִלּוּ מִן הַתַּמְחוּי."

כך מתחיל פרק המשנה במסכת פסחים המתאר את הלכות ליל הסדר. בליל הסדר אפילו העניים אוכלים כמו העשירים ביותר בהסבה על גבי ספות, והקהילה דואגת להם לארבע כוסות של יין ממש כמו בסעודת אנשים עשירים. בליל הסדר ועיצובו במסורת היהודית יש משמעות חברתית עמוקה, ממש כמו בחידוש הגדול והחשוב ביותר שהביאה היהדות לעולם – השבת. השבת היא יום מנוחה כללי, שמוכרז במשק כולו באופן גורף שלא מאפשר לאף אחד לעבוד, וכך ניתן לערוב לכך שגם העניים והחלשים בחברה יקבלו יום מנוחה לעצמם ולמשפחה פעם בשבוע, מה שבדרך כלל היה אפשרי רק לאנשים עשירים ובעלי אמצעים. "למען ינוח עבדך כמוך" מנומקת שמירת השבת בעשרת הדברות. וגם בפסח אנחנו רואים את אותו עקרון: העני יסב לסעודת החירות כמו העשיר. זאת אומרת - אנחנו לא רק מדברים על חירות, ומתפלספים על חירות, ושרים על חירות, אלא דואגים כקהילה שכולם בערב הזה, אפילו העניים ביותר, יוכלו להרגיש ערב אחד ממש כמו עשירים. ממש בני חורין. וכך אנו גם פותחים את הסדר עם הזמנה לכל הרעבים, וכל מי שזקוק להצטרף אלינו.

"הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצריים [=זה לחם העוני שאכלו אבותינו בארץ מצריים]

זאת אומרת, גם אנחנו היינו פעם עניים ועבדים. גם אנחנו יודעים וזוכרים מה זה. ולכן:

"כל דכפין ייתי ויכול, כל דצריך ייתי ויפסח" [=כל מי שרעב יבוא ויאכל, כל מי שצריך יבוא ויצטרף לארוחת הפסח]

וכשאנחנו דואגים לעניים, לאלו שאין להם כשלנו יש, אנחנו יכולים להמשיך את משפט ההזמנה ולהוסיף: אל תדאגו, הגלגל מסתובב היום אתם עניים ואנחנו מזמינים אתכם ויבוא יום ואולי מישהו אחר ידאג לנו או לילדנו. אנחנו מתפללים עבורכם העניים, ובמובן הלאומי גם עבור עם ישראל כולו:  

"השתא עבדי - לשנה הבאה בני חורין"  [=השנה עבדים - לשנה הבאה בני חורין. ]

אחרי העבודה הקשה שלכם, חניכי המכינה בכל השנה עם אלו שהם בודדים ושאין להם, ובעיקר בערב פסח בשיפוץ בתים, ובעריכת ליל סדר למי שרעב ובודד וחלש, אתם בהחלט יכולים לשבת בליל הסדר ולשמוח שמחה אדירה, ולהגיד את המלים הנפלאות האלו מכל הלב.

אוהב, יובל.  

DSC 0418 1024x685

--

דגשים לליל סדר מוצלח - מכינת נווה אביה

עולים לכרם שלום!

פרוייקט ההתיישבות הראשון של "החלוץ משימות לאומיות" תנועת ההתיישבות מייסודה של מועצת המכינות הקדם צבאיות יוצא לדרך!
חשוב לציין ולזכור: היעדים המרכזיים שקבעה המועצה הן הערים נצרת עלית וערד. בד בבד הזדמנויות שיש בהן הכרח לאומי יטופלו גם. בכרם שלום מכשירים 10 בתים של 100 מ"ר  בסכום של 300,000 ש"ח לבית, כדי לקלוט 10 משפחות כבר בקיץ הקרוב, 20 משפחות בקיץ הבא וכן הלאה.
היישוב שהיה עד לפני כמה חודשים קיבוץ שיתופי, נמצא על גדר הרצועה ועומד בפני קריסה חברתית- נשארו בו כ30 חברים בלבד. לכן נקראנו לדגל: ראשי מכינות רכזי בוגרים כולנו שותפים במאמץ!

WhatsApp Image 2017 04 09 at 16.12.08

סדר פסח במתקן חולות

חניכים ממכינת תל"ם שביפו ביחד עם "רבנים לזכויות אדם"  ארגנו סדר פסח למבקשי המקלט והמסתננים ששוהים במקלט חולות. בסדר לקחו גם חלק חניכים מבינ"ה ובאר אורה.

לכתב בג'רוזלם פוסט >>

סדר במתקן חולות

שיא של בתי המדרש בשותף

בסוף השבוע האחרון הגענו לשיא בלתי נתפס של בתי המדרש בשותף.
באגף התורני: 3 בתי המדרש הקבועים בגבעת שמואל ובירושלים
באגף הכללי: מלבד 3 בתי המדרש הקבועים בירושלים תל אביב וחיפה נפתח בתחילת השנה בית מדרש בכפר סבא (ביזמת בוגרי התכנית זרעי קיץ), ועתה לראשונה בהיסטוריה וכנגד כל הסיכויים בגליל העליון! 17 בוגרי מכינות התקבצו ללימוד בבוקרו של יום שישי במתנ"ס מבואות חרמון שבצומת כח, כל הכבוד למתכנסים וליוזמים.
חשוב לציין כי מכינות רבות בתיאום מוקדם התחילו לבוא (חניכי מחזור נוכחי) לבשותף כדי להיכר ולהציע האפשרות לחניכיהם, עם זאת בואו לא נתבלבל: בלי לחץ קבוע ומתמיד של רכזי הבוגרים, מלווי מחזורים וראשי מכינות עדיין יישאר המצב העגום שבו יש מכינות שהבוגרים שלהם כלל לא לוקחים חלק בבתי המדרש האלו. ההפסד כולו של כולנו וגם האחריות: כדאי לשים סימן שאלה גדול על עומק עבודתנו החינוכית עם מסורת הלימוד וההתעמקות נעלמת עם תום המכינה.

בתי המדרש לבוגרי המכינות התורניות
ב"ה זכינו ל26 מפגשים עמוסים ומיוחדים מאלול האחרון ועד פסח.כ-3000 (!) בוגרים ובוגרות וחבריהם וסתם אנשים שהצטרפו למהפכת הלימוד בימי שישי ובמוצ"ש.3 בתי מדרש- בירושלים וגבעת שמואל לחיילים ועוד בית מדרש בגבעת שמואל לסטודנטים.תודה למאות הצעירות והצעירים שבאו מידי שבוע.תודה לראשי המכינות וכל הרבנים שהגיעו, מוזמנים להצטרף.
חג שמח!

WhatsApp Image 2017 04 07 at 14.09.21WhatsApp Image 2017 04 07 at 14.09.21WhatsApp Image 2017 04 07 at 14.09.21WhatsApp Image 2017 04 07 at 14.09.21WhatsApp Image 2017 04 07 at 14.09.21

חלוקת הקצאות למיזמים

ביום 6.4.17 ישבה ועדת המיזמים שמונתה ע"י הועד בהרכב : יוחנן, יוס ותומר אושרי (כיום מנהל ביה"ס התיכון בארמון הנציב, בעבר ראש מכינת הנגב) והחליטה ביחס להצעות הרבות שהוגשו עידצ לחלק את המשאבים בהתאם לפרמטרים שקבעו גם את התעדוף.
ההחלטה המפורטת תפורסם בעדכון הבא,
ככלל הוחלט: לסבסד את מיזם המפגש והלימוד של כ-300 תלמידים מ-3 מכינות בצפון בראשות גליל עליון (אחת לחודש לאורך כל השנה עם מזכירות חניכים פעילה) בסכום של 20,000 ש"ח; את מיזם הכנת צוותי המדריכים למכינות הכלליות שהגישו במשותף מספר מכינות בראשות הירושלמית בסך 15,000 ש"ח, ופרוייקט מרתק שיזמו מכינת צהלי עם מכינות תורניות אחרות בסכום של 10,000 ש"ח.
שלושה פרוייקטים נוספים יזכו בתמיכה של 5000 ש"ח כל אחד:
פרוייקט "מסביב למדורה" שמובילה בני ציון,  פרוייקט מפגשים שמובילה "כרם אל", ופרוייקט עיוני של קבוצת מכינות כלליות בראשות מכינת תלם.
אנו מודים לצוות על העבודה, ברכות לנתמכים- הצלחתכם- הצלחתנו!

כנס ההתיישבות

באשר לכנס ההתיישבות ב-25.5. נזכיר כי כל המכינות חייבות בהשתתפות בכנס ומכינה שלא תשתתף בה לא תוכל לקבל את החצי השני של מענק הבוגרים (בלי קשר להתייחסות משרד החינוך והקק"ל להיעדרות).
בהקשר זה אנו שמחים לציין כי כבוד נשיא המדינה אישר כבר את השתתפותו. כמו כן  קיבלנו הנחיות להיערכות כך שניתן יהיה לבצע את הלימוד והישיבה בהפרדה מגדרית למי שנזקק לכך מטעמיו הדתיים, (ולרבות אישור הלכתי כי תוכל להתבצע נגינה מעורבת מגדרית על הבמה במסגרת הטקס). לא פחות חשוב, לידיעתכם רק מועמד אחד (אותו מועמד!!!) הומלץ עד כה על ידי כל הפונים אלינו בעניין הפרס על מעשה חברתי ראוי לשבח מטעם המכינות. אם יש מעומדים או מועמדות נוספת נא הגישו.

לו"ז

25.5.17 מ- 10:00 בבוקר בבנייני האומה כנס ארצי שבו מצפים להשתתפות כל המכינות. ההזמנה הסופית תישלח אחרי פסח.
הכנס במעמד נשיא המדינה, יו"ר קק"ל, הרמטכ"ל ושרים נוספים.

10:00-12:00 - יתנהל לימוד בקבוצות ומעגלים (כולל התאמה למי שנזקק ללימוד חד מגדרי)
12:00 - פאנל בוגרים
12:45 - טקס ובו הענקת פרס מפעל חברתי לבוגר/איש צוות על מפעל יוצא דופן, נאומי האח"מים ועוד.
15:00 - כנס עם שר החינוך 50 שנה לשחרור ירושלים
17:00-20:00 -  טיול של המכנות לפי מספר אפשרויות.
20:00 - פיזור

סקר בלומברג יוצא לדרך

כפי שבוודאי ראיתם השבוע יוצא לדרך סקר ראשוני בעיקר מיפוי כללי בשת"פ עם קרן בלומברג. אנא עיקבו אחרי ההוראות ושתפו פעולה במאמץ.
בשנה הבאה נערוך עם קרן אביחי את "סקר הסקרים" סקר עומק שייתן לכל מכינה (ולנו באופן מיצרפי) תמונת מצב מדויקת עלינו ועל בוגרינו, יש למה לחכות!

רכזת גיוס משאבים חדשה

כזכור ביקשה טלי ארנולף לסיים את תפקידה עקב אתגרים אחרים שהיא רוצה לעסוק בהם. (שזו שפה מכובסת להגיד: רצינו שתמשיך אבל היא הרגישה שמיצתה את התפקיד אחרי שנתיים אינטנסיביות של בנייה והישגים מרשימים). את תפקידה של טלי תמלא (כרגע בתור חופפת ובאופן מלא מ 1.5.17) חני זוסמן, בעבר תושבת עלי והיום תושבת גני תקווה.
חני, אלמנת צה"ל ואם לילד, עסקה בתחומים שונים שהשיקו והיו כרוכים גם בגיוס משאבים, ונבחרה לאחר תהליך ארוך של מיון מועמדים ומועמדות. יישר כח ובהצלחה גדולה לחני, וכמובן הרבה תודה לטלי שעדיין לא נפרדת מאיתנו.

העלאת המודעות לשילוב אנשים עם מוגבלות

בואו להשפיע! העלאת המודעות לשילוב אנשים עם מוגבלות
לקראת יום העצמאות, תכנית "תעביר את זה הלאה" של נגישות ישראל, יוצאת בפרויקט מקסים של שירת התקווה בשפת הסימנים.כל מכינה יכולה בקלות לקחת חלק- מצלמים את חניכי המכינה מסמנים את ההמנון ושולחים לכתובת בקישור https://www.facebook.com/PayItFwdIsl/videos/10154215852821447/?hc_ref=PAGES_TIMELINE אפשר לשלוח עד ה 15/4

עוד שני ארועים מעניינים:
-בתאריך ה- 21.6.17, ביום רביעי בשעות הערב יתקיים אירוע מנהיגות מיוחד לצעירים עם וללא מוגבלות, שבמרכזו תתקיים הרצאה מעוררת השראה של זוכת פרס האוסקר "מרלי מטלין". 
לינק 20 מטעם קרן רודרמן אחראים על הארוע, מספר המקומות מוגבל לכן אם יש לכם חניכים/ מדריכים שמעוניינים ללכת עדכנו אותי בהקדם
-נגישות ישראל מקיימת הפנינג ספורט בנמל ת"א ביום שישי ה 28/4 בשעות הבוקר-צהריים, וזקוקים למתנדבים שיפעילו תחנות- עדכנו אותי אם זה מעניין אתכם ואחבר למי שמארגן. מצורף פלייר.

אפרת אהרוני, מנהלת התכנית לשילוב צעירים עם מוגבלות במכינות הקדם צבאיות 054-2199878, efrat [email protected] 

image 2

אירועי צעירים ביום ירושלים- ירושלים של כולם

ינאי גורליק, 054-6522343
[email protected]

נחוץ כור היתוך, אבל הפעם יהודי\אסף ענבר

"במדינת ישראל חיים, מלבד הערבים, שלושה עמים יהודיים המכונים "ישראלים": עם חילוני, עם חרדי ועם דתי-לאומי. הציונות נכשלה בגיבושם לעם אחד. המסקנה האופנתית היא שעלינו לוותר על רעיון כור ההיתוך למען "רב-תרבותיוּת". זה המודל הליברלי של "חיֶה ותן לחיות". הוא נשמע נאור מאוד. הוא קטלני לציונות.

על שק החבטות של הפוסט-ציונים, דורשי הרב-תרבותיות, כתוב "דוד בן-גוריון". בן-גוריון המנוול ניסה לכפות כור היתוך על העדות והשבטים של חברת המהגרים. הוא לא הצליח בכך, אומרים הפוסט-ציונים, משום שלא היה סיכוי לרעיון-עוועים זה, של דיכוי (הם אוהבים את המלה הזאת, דיכוי) הזהויות השבטיות, הנפלאות בגיווּנן. כל כור היתוך הוא מתועב, לשיטתם הליברלית, מאחר שזר להם הרעיון הלאומי. "זהות", לשיטתם, היא זהות אזרחית; "מדינה", לשיטתם, היא ישות אזרחית. אזרחית, לא לאומית. לכן אינם ציונים. הם מכירים בתרבויות של קהילות, לא של עמים, והם אלרגיים, לכן, לַמונח "עם-ישראל". מי שמדבר על "עם-ישראל" הוא "ימני", "לאומני", או אף "פשיסט", בעיניהם. ישראלי נאור כמוהם לא יאמר "עם-ישראל" אלא יאמר "ישראלים". "אני ישראלי". "

לקריאת המאמר המלא, ממנו צוטט בתחילת העדכון, לחץ >>

 שבוע טוב, דני

עדכונים חדשים ומומלצים באתר

חדשות מומלצות מהתקופה האחרונה

עדכונים חדשים לפי זמן הפרסום

דף עדכון 221 | 29.10.2018 | כ' חשוון ה'תשע"ט ראשון, 28 אוקטובר 2018 10:27
דף עדכון 220 | 21.10.2018 | י"ב חשוון ה'תשע"ט ראשון, 21 אוקטובר 2018 13:06

עדכונים חדשים לפי זמן הפרסום

שותפים ותורמים של מועצת המכינות