למיטיבי לכת, על הדילמות של מועצת המכינות. שותפות כיצד?/ דני זמיר מנכ"ל מועצת המכינות מייסד מכינת רבין

מענה של דני זמיר למאמרו של הרב יגאל לוינשטיין.

חמישי, 19 ינואר 2017 06:53

נכתב כמענה למאמרו של הרב יגאל לוינשטיין.

מועצת המכינות הקדם צבאיות היא מיזם נועז וייחודי כנגד הזרם, של נסיון לשיתוף פעולה בין שונים ואפילו שונים מאד שיתוף שלא מיועד להיות מכשירי תועלתי אלא יוצר מציאות ומקדם חזון משותף.

השונות הזו לא תאפשר לעולם הסכמה מלאה על הנחות היסוד וגם על היעדים אך היא מאפשרת התמודדות על גיבוש חזון רלבנטי ומשותף בין שונים.

השותפות צריכה לאפשר הסכמה מירבית על נושאי יסוד, בהינתן שדרכי הביצוע והחינוך שונות ומותאמות.

היא צריכה לאפשר גיבוש שיח דיאלוג וחתירה לקידום החזון במקומות בהם הוא משותף מתוך הבנת עומק שלשותפות הזו על כל קשייה ערך מיצרפי וסינרגטי עצום.

מטבע הדברים גוף כזה יכול להתנהל רק בהסכמות רחבות ולכן בנושאים שבהם אין הסכמה המועצה יכולה להוות זירה לדיון ולבירור והבנת עמדת הצד האחר ולא לקריאה משותפת.

הדרך הזו והשותפות הזו מאותגרים דרך קבע באירועי קצה כשהזרזים לאתגרים הם גורמים קיצוניים שלרוב אינם פעילים בעולם המכינות ולפיכך חסרי זיקה אכפתיות ואחריות לשותפות, ומבקשים לחדד פערים ומחלוקות גם במחיר פירוקה.

יתר על כן בעוד שבסיס הקיום והדיון במועצת המכינות הוא שיתוף והכרה בלגיטימיות של עמדות ערכיות מתחרות, גורמי הקצה שמחוץ למועצה מסתכלים על המחלוקות בה מזוית ראייה פוליטית של מאבק על הזירה והתודעה הציבורית תוך התעלמות מהערך הערכי והתועלתי של השותפות.

אירועי קצה כמו ההתנתקות, עמונה, שיחת בוגרי עופרת יצוקה, היחס לשוברי שתיקה, שאלת מקום הנשים, הלהטבים, הן חלק מהנקודות שהמחלוקות הערכיות לגביהן איתגרו ומאתגרים את השותפות.

מהנסיון הזה מסתמן להבנתי הקוד האתי הרצוי לאימוץ על ידינו:

יש להבחין הבחנה מוחלטת בין הבעה דיעה פרטית ולגיטימית של ראש מכינה או כל איש צוות אחר לבין שימוש במלים פוגעניות ובסגנון פוגעני.

הנכונות במסגרת השותפות לקבל את העובדה שקיימות עמדות ערכיות מגוונות ולעיתים סותרות ביחס לנושאים שונים ואת מיגבלת יכולת המועצה להתאחד סביב עמדה אחת בנושאים שבמחלוקת לא צריכה לשחרר ולהתיר את הרסן מגבולות השיח האתיים.

גבול זה כאמור הוא ביזוי גידוף ופגיעה במכוון באוכלוסיות או בנושאים היקרים לליבו של הציבור או חלק מהציבור בין אם הוא מיוצג במכינות ובין אם לאו.

בהקשר זה ניתן גם להבין מה ראוי בעיני שיתרחש ביחס לטענות של ראשי מכינות בנושא האוכלוסיה הלהטבית. יכולים ראשי מכינות להחזיק בעמדה שבה להטביות גלויה נתמכת וממוסדת היא מהלך ערכי שגוי ומנוגד ליסודות אמונתם או לאושרו של האדם הפרטי אין הם זכאים בשל כך לבזות ולכנות באופן פוגעני מי שמשתייך לאוכלוסיה זו או מי שמחזיק בעמדה ערכית אחרת.

על אחת כמה וכמה כשמדובר ביחס לעמדת צהל ומפקדיו.

מאחר וישנן שתי גישות מנוגדות ביחס לאוכלוסיה הלהטבית בעולם המכינות ומאחר שבכוונתנו להיאבק על השותפות גם בהינתן הניגודים האלו המועצה אינה יכולה לצדד באחת העמדות כמועצה היא יכולה לברר בתוכה את העמדות השונות ולדרוש מחבריה להימנע מביזוי ופגיעה במי שחושב אחרת ו/או בלהטבים עצמם.

הקושי שבשותפות עם שונים מגיעה כאן לשיא ולמבחן עליון והשאלה אם יש מרחב גדול של הסכמות בנושאים אחרים שמצדיק את השותפות גם בלי הסכמה בנושאים מסוימים היא השאלה שצריכה להישאל.

בעיניי הרווח שלנו כחברה וכעם מהשותפות היא כל כך גדולה שאין בכלל ספק כיום בדבר העדפת השותפות. אבל כמו ביחסים זוגיים מתמשכים, שותפות דורשת שיחה גילוי לב עיבוד הקשיים ורצון להיאבק על היחד מתוך אהבה גדולה ועמוקה לבן/בת הזוג.

אנחנו במקום הזה בדיוק.

שותפים ותורמים של מועצת המכינות