"הא לחמא עניא" - על מסורת ורעיון, על עוני ועושר, על כובד ושמחה. יובל כאהן, מכינת בני-ציון

נכון, שמירת מסורת חשובה, בעיקר כשאין לנו מספיק ידע, והחדש משל עצמינו נתפס כסותר את המסורת, אז עוסקים כל הזמן בלחץ של שימור הישן. אבל כשלומדים לעומק את ההיסטוריה של ההתפתחות של ליל הסדר, מבינים מה היו הרעיונות שעיצבו אותו בראשיתו, ואז אפשר להתחבר לרעיונות עצמם ולא לביצוע שקפא בפורמלין של ההיסטוריה.

רביעי, 12 אפריל 2017 17:01

המשנה - שהיא המקור הקדום ביותר של ליל הסדר המוכר לנו -  מעצבת את ליל הסדר לפי כללי הנימוס הגבוהים ביותר המקובלים בזמנם, כמו משתה חגיגי לפי הסטנדרטים הגבוהים ביותר. וממש כמו ב'משתה' המפורסם של אפלטון, הסועדים המסיבים על גבי ספות רוחצים את ידיהם, מקבלים מתאבנים,  האוכל מוגש לכל אחד בשולחנות אישיים אליו לספה, שותים הרבה יין במהלך הסעודה ופוצחים בשיחה אינטלקטואלית זורמת, רק שכאן הנושא אינו ארוס אלא חירות, שיחה שבשיאה אף פוצחים בשירי הלל לחירות. ממש כמו שירי ההלל לאהבה שאנו קוראים בסימפוזיון של אפלטון.

איכשהו עם הדורות העיצוב המדהים הזה התגלגל לאותו ליל סדר מעיק עם ההגדות שאנחנו לא מבינים כלום ממה שאנחנו קוראים בהן, ובמקום להסב בנחת על ספות כמו שייח'ים, אנחנו יושבים עקום על הכסא לצד שמאל כי כך כתוב בהגדה, ואוכלים מהר את המצה כדי לצאת ידי חובה, ועסוקים כל הערב במילוי קפדני של ההוראות הבלתי מובנות בהגדה, בהתאם לכללי הocd שבאופן כללי מאפיינים את כל ההכנות לפסח וודאי את כל האכילה שלנו בפסח, שבמסגרת שמירת ההלכה היהודית שהפכה בגלות באופן כללי להפרעה אובססבית, ובראשה הלכות הכשרות, ובשיאן הפתולוגי ביותר הלכות הכשרות לפסח.

נכון, שמירת מסורת חשובה, בעיקר כשאין לנו מספיק ידע, והחדש משל עצמינו נתפס כסותר את המסורת, אז עוסקים כל הזמן בלחץ של שימור הישן. אבל כשלומדים לעומק את ההיסטוריה של ההתפתחות של ליל הסדר, מבינים מה היו הרעיונות שעיצבו אותו בראשיתו, ואז אפשר להתחבר לרעיונות עצמם ולא לביצוע שקפא בפורמלין של ההיסטוריה. למדנו ביחד את היסודות של ליל הסדר. היסוד הראשון: ארוחה מעולה, משפחתית. וחז"ל הוסיפו גם הרבה יין. ושיחה של דרישה וחשיבה על תולדות עמנו בלידתו, ועל החירות. אני מציע לכל אחד פעם אחת לנסות את זה. פתאום כל המושגים שלנו על ליל הסדר מתהפכים. מהלילה הכי כבד ומעיק בשנה, זה עשוי לההפך ללילה מסעיר, ומצחיק, ומחדש, ויצירתי. אך בזה לא מסתיימים היסודות של ליל הסדר. קיים עוד יסוד חשוב והפעם הוא מבדיל אותנו מהמסורת היוונית. לא רק בני חורין עשירים יושבים להסב בליל הסדר. לא רק חירות אלא גם קהילה. ואם נרצה גם שוויון ואחווה.

"וַאֲפִלּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיָּסֵב. וְלֹא יִפְחֲתוּ לוֹ מֵאַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁל יַיִן, וַאֲפִלּוּ מִן הַתַּמְחוּי."

כך מתחיל פרק המשנה במסכת פסחים המתאר את הלכות ליל הסדר. בליל הסדר אפילו העניים אוכלים כמו העשירים ביותר בהסבה על גבי ספות, והקהילה דואגת להם לארבע כוסות של יין ממש כמו בסעודת אנשים עשירים. בליל הסדר ועיצובו במסורת היהודית יש משמעות חברתית עמוקה, ממש כמו בחידוש הגדול והחשוב ביותר שהביאה היהדות לעולם – השבת. השבת היא יום מנוחה כללי, שמוכרז במשק כולו באופן גורף שלא מאפשר לאף אחד לעבוד, וכך ניתן לערוב לכך שגם העניים והחלשים בחברה יקבלו יום מנוחה לעצמם ולמשפחה פעם בשבוע, מה שבדרך כלל היה אפשרי רק לאנשים עשירים ובעלי אמצעים. "למען ינוח עבדך כמוך" מנומקת שמירת השבת בעשרת הדברות. וגם בפסח אנחנו רואים את אותו עקרון: העני יסב לסעודת החירות כמו העשיר. זאת אומרת - אנחנו לא רק מדברים על חירות, ומתפלספים על חירות, ושרים על חירות, אלא דואגים כקהילה שכולם בערב הזה, אפילו העניים ביותר, יוכלו להרגיש ערב אחד ממש כמו עשירים. ממש בני חורין. וכך אנו גם פותחים את הסדר עם הזמנה לכל הרעבים, וכל מי שזקוק להצטרף אלינו.

"הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצריים [=זה לחם העוני שאכלו אבותינו בארץ מצריים]

זאת אומרת, גם אנחנו היינו פעם עניים ועבדים. גם אנחנו יודעים וזוכרים מה זה. ולכן:

"כל דכפין ייתי ויכול, כל דצריך ייתי ויפסח" [=כל מי שרעב יבוא ויאכל, כל מי שצריך יבוא ויצטרף לארוחת הפסח]

וכשאנחנו דואגים לעניים, לאלו שאין להם כשלנו יש, אנחנו יכולים להמשיך את משפט ההזמנה ולהוסיף: אל תדאגו, הגלגל מסתובב היום אתם עניים ואנחנו מזמינים אתכם ויבוא יום ואולי מישהו אחר ידאג לנו או לילדנו. אנחנו מתפללים עבורכם העניים, ובמובן הלאומי גם עבור עם ישראל כולו:  

"השתא עבדי - לשנה הבאה בני חורין"  [=השנה עבדים - לשנה הבאה בני חורין. ]

אחרי העבודה הקשה שלכם, חניכי המכינה בכל השנה עם אלו שהם בודדים ושאין להם, ובעיקר בערב פסח בשיפוץ בתים, ובעריכת ליל סדר למי שרעב ובודד וחלש, אתם בהחלט יכולים לשבת בליל הסדר ולשמוח שמחה אדירה, ולהגיד את המלים הנפלאות האלו מכל הלב.

אוהב, יובל.  

ארכיונים קשורים

שותפים ותורמים של מועצת המכינות