קטעים נבחרים מהספר "הגדה ישראלית", על "צניעות", "זהות", "תיקון" ו"הקשבה" – יוסי ברוך, מכינת גליל-עליון

מה שמבדיל בין חמץ למצה הם השמרים. מפרשים מסבירים את החמץ והמצה באופן מטפורי, הם הבינו את השמרים כסמל לגאווה, שכן הם גורמים לבצק להתנפח ולהתמלא באוויר – תוכן שאיננו אלא כלום. לעומת הלחם, שאיננו אלא מצה עם גאווה, אנו חוזרים בפסח למקור הצנוע, הבלתי מנופח והאותנטי.

רביעי, 12 אפריל 2017 16:56

1. הביעור "המנופח", שיבה אל הפשטות.
מה שמבדיל בין חמץ למצה הם השמרים. מפרשים מסבירים את החמץ והמצה באופן מטפורי, הם הבינו את השמרים כסמל לגאווה, שכן הם גורמים לבצק להתנפח ולהתמלא באוויר – תוכן שאיננו אלא כלום. לעומת הלחם, שאיננו אלא מצה עם גאווה, אנו חוזרים בפסח למקור הצנוע, הבלתי מנופח והאותנטי. רבי שניאור זלמן, מייסד חסידות חב"ד, מכנה את המצה "עסן" – אכילה באידיש. המצה מסמלת את האכילה במובן הפשוט ביותר, הגולמי ביותר ולכן, גם הטהור ביותר. תקופה של הסתפקות במועט, מחזירה לאדם את קנה המידה הראוי. החירות שלנו מתבטאת ביכולת שלנו לעשות דיאטה להרגלים מנופחים ולחזור לדברים הקיימים והפשוטים ביותר.

2. לבחור זהות.
ראוי לשאול מה לעשות בירושת הדורות. יהודים, בכל דור ודור, בחרו להיות יהודים, אם בדרך של קיום מצוות ואם בדרכים אחרות.  עם ישראל קיים זה אלפי שנים, מכוח מיליוני החלטות אישיות שהחליטו מיליוני יהודים בעשרות דורות, יהודים אשר בחרו לקיים את זהותם. התורה והמצוות, והלשונות שדיברו בהן, והזיכרון הקולקטיבי, ואורחות החיים, והרגישות, ומעשי היצירה – כל אלה התקיימו מכוח הכרעה אישית ופרטית שהכריע אדם מישראל לעצמו, להישאר ולא לצאת. לזהות יש משמעות, אך ורק כאשר דלת היציאה פתוחה לרווחה, אך ורק כאשר הרשות נתונה, אך ורק כאשר כל יחיד מכריע מרצונו, לאשר את זהותו ולא להמיר אותה באחרת. (עמוס עוז).

3. שבירת המצה.
שבירת המצה היא כניסה אל עולם שבור, עולם של הסתרה וגלות, עולם שבו איננו שלטים על חיינו.... אנו שוברים את המצה וצוללים לתוך עולם זה, באותו זמן, גם מתחברים לכל המקומות הצרים שבעולמנו האישי, כל המקומות שבהם אנו מרגישים צרים או מוגבלים, חסרי יכולת לבחור ולשנות....  עולם שהוא כולו רק השתקפויות של האמת, של צללים ושל אשליות. מכאן מתחיל המסע שלנו למציאת החתיכה החסרה שלנו, האפיקומן, שבלעדיה איננו יכולים לסיים את הערב. (תלמיד של הרבי נחמן מברסלב)

4.  להשיג את העולם כשאלה
הסיפור אינו מצהיר דבר, הוא רק מחפש ומציב שאלות. אני ממציא סיפורים, מעמת אותם אחד מול השני ובצורה הזו אני שואל שאלות. הטיפשות של האנשים, נובעת מכך שיש להם תשובה להכל... החוכמה של הסיפור נובעת מכך שיש לו שאלה להכול... בעולם הבנוי על ודאויות מוחלטות, הסיפור מת. העולם הטוטליטארי הוא עולם המבוסס על תשובות במקום על שאלות. בעולם זה, לסיפור אין מקום... בכל העולם אנשים היום מעדיפים לשפוט יותר מלהבין, מעדיפים לענות יותר מאשר לשאול, כך שהקול של הסיפור בקושי יכול להישמע מעל לטיפשות הרעשנית של ודאויות אנושיות. (מילן קונדרה - סופר)

 

ארכיונים קשורים

שותפים ותורמים של מועצת המכינות