פסח על שום מה? - הקפיצה הגדולה - יאיר טיקטין, מכינת עמיחי

למה אוכלים מצה בפסח?כל הילדים כבר מגן הילדים יודעים שאוכלים מצות בגלל שבני ישראל יצאו בחיפזון ולא הספיק בצקם להחמיץ.אבל באופן מפתיע,  בספר שמות בני ישראל מצווים להכין מצות "לכתחילה": הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים  ...וְאָכְלוּ אֶת-הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה  צְלִי-אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל-מְרֹרִים יֹאכְלֻהו"

רביעי, 12 אפריל 2017 16:55

למה אוכלים מצה בפסח?כל הילדים כבר מגן הילדים יודעים שאוכלים מצות בגלל שבני ישראל יצאו בחיפזון ולא הספיק בצקם להחמיץ.אבל באופן מפתיע,  בספר שמות בני ישראל מצווים להכין מצות "לכתחילה":

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים  ...וְאָכְלוּ אֶת-הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה  צְלִי-אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל-מְרֹרִים יֹאכְלֻהו"

אז למה אוכלים מצות?  האם זה היה ציווי מוקדם או שהם פשוט לא הספיקו לאפות לחם?

אני רוצה לטעון ש"החיפזון" הוא "לכתחילה".

השנה, בחג הפורים דיברתי במכינה על משמעות השמות של החגים. כך לדוגמא חג הפורים נקרא על שם הפור, מילה פרסית שמשמעותה הוא הגורל ועל כן פורים הוא "חג הגורלות". עכשיו תחשבו רגע, על איך זה נשמע – במקום להגיד: "אחי , אתה בא לשתות במסיבת פורים" או- "אימא, לא אגיע הערב לסעודת פורים" להגיד: "אחי, רוצה לבא לשתות במסיבת הגורל" או "אימא, לא אגיע הערב לסעודת הגורלות". ש"מתרגמים" את שם החג מפרסית לעברית (או מעברית לישראלית) אז החג מקבל  משמעות אחרת, פתאום שתיית היין בערב הגורלות מזכירה יותר סעודה ב'מסעדה שבסוף היקום' (ע"ע דאגלס אדמס) מאשר מסיבת רחוב. באופן דומה אני מעוניין "לתרגם" גם את שמו של חג הפסח.  "פסח" בישראלית מדוברת הוא "דילוג", מקור השם לפי ספר שמות הוא בכך שבמכת בכורות המשחית פסח-דילג מעל בתי ישראל והרג רק את בכורות המצרים. אבל מה זה אומר לנו? מה המשמעות של כך שהחג הוא "חג הדילוג" או "חג הקפיצה",  האסוסואציה הראשונה שעולה לי מהביטוי "חג הדילוג" היא משהו כייפי ואביבי, , ואכן פסח הוא חג אביבי שבו לצד ריחות האקנומיקה עולות גם ריחות הפריחה מ'ברכת האילנות' שנאמרת בניסן , או המנגינה הרומנטית של מגילת 'שיר השירים' שנאמרת בשבת חול המועד.

אבל תשובה עמוקה יותר לפסח כחג הדילוג יש בכך שבחג זה עם ישראל "קפץ" מעבדות לחירות, כמו אדם שעובר מצד אחד של הנהר אל הצד השני, בדומה לסיפור המפורסם על ריש-לקיש שברגע שהוא חצה את נהר הירדן והחליט להיכנס לעולם הישיבה מיד תש כוחו והוא לא הצליח לקפוץ בחזרו אל הגדה שממנה הוא הגיע ע"מ לקחת את כליו.  הדילוג בפסח הוא לא רק הפסיחה של מלאך המוות על בתי ישראל, אלא גם הקפיצה שעשה עם ישראל ממצרים למדבר, מעבדות לחירות- ולאחר ארבעים שנה בימי חודש ניסן- מעבר נהר הירדן- מהמדבר אל ארץ ישראל.

אבל מעבר ל'קפיצה' הלאומית, קיימת גם 'קפיצה' אישית, קפיצה שהפילוסוף הדני סרן קירגור קורא לה – קפיצה למעגל האמונה . הקפיצה הזאת היא המשמעות המודייקת ביותר , לדעתי, של "החיפזון" שמופיעה בסיפור אפיית המצות ביציאת מצריים. לדעתי, עם ישראל לא אוכל מצות בגלל שלא היה לו זמן (שהרי כבר ב-י' בניסן הם הצטוו לאכול את קרבן הפסח על מצות ומרורים), אלא עם ישראל אוכל מצות בגלל שפסח הוא זמן של קפיצה, זמן של החלטות מהירות, זמן של אינטואציה , אם אכן צודק המשורר  ולכל אחד מאיתנו יש מצרים שמהם צריך לצאת' אזי פסח הוא הזמן שבו ניתן לקפוץ מתוך מה שמשעבד אתכם ולקפוץ , בחיפזון, בבת-אחת, בדילוג, בפסיחה אל עבר החירות. לאחר חג הפסח קיימים 50 ימים של ספירת העומר שבהם לאט לאט מבררים את ההחלטה , אבל פסח הוא זמן של החלטה ושל קפיצה.

ההגדה אומרת : "בכל דור ודור צריך אדם לראות (או: להראות) את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", לפני למעלה מעשור  הוציאו שב"ק ס דיסק בשם "כנען 2000" , דיסק שבו רוב השירים מתחילים בציטוט מתוך ההגדה של פסח (כך לדוגמא השיר 'מפילים את הפצצה' מתחיל בציטוט 'דם ואש ותימרות עשן') השיר 'נופל וקם' מתחיל במילים : "בכל דור ודור צריך אדם לראות את עצמו' בכך שהשב"ק חתכו את הסיומת של הציטוט הם עשו "מדרש מודרני"  שבו בפסח כל אחד צריך להתבונן בעצמו. להתבונן בעצמו ולחשוב – "לאן הוא צריך/רוצה לקפוץ?".בדומה לקירקוגר שמדבר על "קפיצה למעגל האמונה".

וכל כותב רב צדוק הכהן מלובלין בפתיחה לספרו 'צידקת הצדיק' (1823-1900):

"ראשית כניסת האדם לעבודת ה' צריך להיות בחפזון כמו שמצינו בפסח מצרים שהיה נאכל בחפזון ולא פסח דורות. מפני שההתחלה לנתק עצמו מכל תאות עולם הזה שהוא מקושר בהם צריך לשמור הרגע שמתעורר בו רצון ה' ולחפוז על אותו רגע למהר לצאת מהם אולי יוכל. ואחר כך שוב ילך במתינות ולאט כדין פסח דורות."

לאחר הקפיצה ישנם חמישים ימים של ספירת העומר שבהם ניתן לברר ולפתח את ההחלטה, לאחר חמישים ימי ספירת העומר בחג השבועות מקריבים את קורבן שתי הלחם- לחם שהספיק לתפוח חמישים יום.

אז שיהיה לכולנו פסח של קפיצה

פסח שבו נקפוץ אל תוך עצמנו  

ופסח שבו נקפוץ מתוך עיגול ישותנו לגלות את נקודת הקיום של הזולת (ע"פ זלדה בשירה 'השכנה הרעה'). 

פסח שמח, יאיר טיקטין

ארכיונים קשורים

שותפים ותורמים של מועצת המכינות