רקמה אנושית אחת !? – "צידה לדרך" לבוגרים בסיום המכינה / יוסי ברוך – מכינת גליל עליון

שישי, 26 אוגוסט 2016 08:20

רקמה אנושית אחת !? – "צידה לדרך" לבוגרים בסיום המכינה / יוסי ברוך – מכינת גליל עליון

אחת המטרות שהצבנו לעצמנו במסגרת תכנית המכינה בגליל העליון, היא להביא אתכם החניכים, לכדי היכרות מעמיקה עם החברה הישראלית על שלל פלגיה ושסעיה, במטרה להתחבר ולא ממקום אנטרופולוגי, סוציולוגי, פסיכולוגי, או לוגי בכל מובן אחר.

זוהי בעיניי מטרה קדושה, שאיננה נופלת בחשיבותה, מהמטרות האחרות, המתחייבות מהקודקס הרשמי של המכינות, (כמו ההכנה לצה"ל, הלמידה, טיפוח זהות יהודית ישראלית וכד').

מדינת ישראל מצויה בעשורים האחרונים, במגמה מואצת ומתמשכת של היפרדות והתפצלות למחנות ולכיתות, המתאפיינת בהגבהת חומות ומחיצות, מגמה העשויה להביא אותנו מהר מאוד למצב של התפוררות המרקם החברתי והלאומי.

כל עשייה המקדמת חיבורים וסולידריות במרקם החברתי ישראלי, היא להשקפתי בגדר עשיית מצווה, משום שהיא מתמודדת עם האיום הקיומי המרחף מעל ראשינו, שאותותיו ומבשריו ניכרים ונוכחים, כמעט בכל חלקי ופינות החברה שלנו.

למרבה הצער, יש הרבה דיבורים וסיסמאות על הצורך באחדות, אחווה, סולידריות וכד', אך נראה שהרוב הגדול של אותן אמירות הנזרקות לחלל השיח הציבורי, הנשמעות מצוין, משרתות צרכים ומטרות שונות ומשונות של מי שמשמיע אותן, ללא התכוונות אמתית להטמיע אותן הלכה למעשה בדופק החיים השגרתי.

מעשה שעניינו הוא חיבור לשם קירוב לבבות אמיתי, מחייב לדעתי שני תנאים שבלעדיהם זה לא יקרה – הדבר הראשון הוא נכונות ללמוד, להכיר, לכבד ולדעת את האחר, והדבר השני הוא נכונות לוותר, להתפשר וגם במקומות קשים ו"כואבים", בכדי לקרב ולהתקרב.

המצב דהיום הוא כזה, שאנחנו מצליחים ברוב המקרים בדבר הראשון – נכונות להיפגש ולהכיר, למרות שלא לגמרי בלי תנאים מוקדמים ותוך הצבת סייגים והסתייגויות, אך אין בכלל מה לדבר, על מצב של נכונות לשוחח ולבחון וויתורים, הקרבה והתקרבות.

זהו המצב המאפיין את המפגשים המתקיימים בין חרדים לחילונים, בין דתיים לאומיים לחילוניים, בין שמאל לימין, ערבים ויהודים, כמו גם במעגלים אחרים נוספים.

התחושה היא, שמתקיימת בחברה שלנו דינמיקה המתאפיינת בהנצחת קווי גבול ברורים, (בתנאי שלום כמובן..), עם "הפרדת כוחות" ברורה, אך ככל שחולף הזמן, מתרוממות עוד כמה שורות בלוקים, המגביהות את אותן גדרות הפרדה בכמה ס"מ נוספים מדי שנה בשנה.

כל ויתור נתפס ומתורגם ע"י מישהו מהצדדים המעורבים, כ"פגיעה" בערכי הדת, התרבות, הלאום, האתוס, המיתוס והשמיתוס… ללא הכרה בכך שהוויתור הנקודתי, שבאותה נקודת זמן הוא בגדר "עולם ומלואו" עבורו, הוא בעצם "בטל בשישים", בהשוואה לאיום הקיומי, הגלום בהמשך מגמת ההיפרדות וההתרחקות, המאיימת על גורלנו והמשך קיומנו המשותף.

על בסיס כל זאת, מצווה לדעתי, על כל אחד ואחת מאתנו, בכל מקום שנמצא בו ובכל שלב בחיים – בצבא, באוניברסיטה, במקום העבודה ובכל סביבה אחרת, לפעול באמונה ובנחישות כנגד אותן מגמות של ניכור והיפרדות.

לא לקבל ולא להשלים עם הקיבעונות והמחיצות הקיימות, "להפוך כל אבן", כ"א בדרכו הוא, בכדי ליצור מצב חדש של היפוך המגמה, למקום של התקרבות וצמצום פערים, תוך הנמכת החומות, הגדרות והגבולות המפרידים בינינו, במטרה לבסס כאן חברה אחת, מיחדת ומאוחדת, שתבסס ותנציח את המפעל היהודי – ציוני שנבנה כאן בלא מעט דם, יזע ודמעות.

יוסי ברוך 300x225

ארכיונים קשורים

שותפים ותורמים של מועצת המכינות